ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוקטובר 2024

אוקטובר
1 באוקטובר 2024	מנורת הכנסת "מנורת הכנסת" היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. את המנורה העניק הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי ממוצא גרמני, שעמל עליה במשך שש שנים. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוקטובר 2024	חומות ירושלים הקיפו את העיר במשך אלפי שנים, ונבנו כדי להגן עליה מפני אויבים. כמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבו גם חומותיה, ובדרך כלל נבנו שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה בירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה על ידי סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית לפני כ-500 שנה. רוב החומות שהוקמו בירושלים במהלך השנים נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת ירושלים חלק ניכר מחשיבותה הביטחונית, והיא משמשת היום בעיקר כמוקד תיירותי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוקטובר 2024	חומות ירושלים הקיפו את העיר במשך אלפי שנים, ונבנו כדי להגן עליה מפני אויבים. כמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבו גם חומותיה, ובדרך כלל נבנו שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה בירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה על ידי סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית לפני כ-500 שנה. רוב החומות שהוקמו בירושלים במהלך השנים נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת ירושלים חלק ניכר מחשיבותה הביטחונית, והיא משמשת היום בעיקר כמוקד תיירותי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוקטובר 2024	צמרת השלטון ביוון סוקרת מסדר צבאי יווני החזית המָקֶדוֹנית במלחמת העולם הראשונה, או חזית סלוניקי, הייתה חזית לחימה במלחמת העולם הראשונה בין כוחות מדינות ההסכמה לבין כוחות מעצמות המרכז כחלק מהמערכה בבלקן. תחילתו של הסכסוך באוקטובר 1915 בניסיונותיהם הכושלים של הבריטים והצרפתים להגן על ממלכת סרביה מכיבוש. הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז הובילה ליצירת גשר יבשתי ישיר מברלין לאיסטנבול. הכוחות האנגלו-צרפתיים התמקמו בגזרת סלוניקי במטרה להגן על עיר הנמל האסטרטגית והחלו להקים קווי ביצורים. למרות עמדתה הנייטרלית של ממלכת יוון תוך נקיטת עמדה פרו-גרמנית על ידי קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, פלשו כוחות מעצמות המרכז למזרח תראקיה ללא התנגדות מצד צבא יוון. כוחות מדינות ההסכמה נערכו לבלום את כוחות מעצמות המרכז ועד סיומה של 1916 התייצב קו החזית תוך מלחמת התשה בין הצדדים. הצבא הסרבי, שנסוג לקורפו, הצליח לארגן מחדש חלק מכוחותיו והעביר לחזית כ-120,000 חיילים, שאומנו והפכו לכשירים ללחימה במהלך 1917. במקביל, התחולל ביוון הקרע הלאומי בין תומכי עמדתו של המלך קונסטנטינוס הראשון לבין תומכיו של אלפתריוס וניזלוס, שהגיע לסלוניקי והקים ממשלה זמנית אשר שלטה על חלק מיוון. ביוני 1917 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כיסאו ווניזלוס חזר לשלטון. בראשית יולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז, צבאה הצטרף לכוחות הלוחמים ושינה את מאזן הכוחות בחזית. עיקר נטל המערכה מצד מעצמות המרכז נפל על הצבא הבולגרי אשר לא היה ערוך למלחמה ממושכת ובתוך יחידותיו התגלו בעיות משמעת קשות. בדצמבר 1917 הוחלף מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והפיקוד החדש החל בתכנון מתקפת הבקעה להכרעת החזית. ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה כוללת לאורך החזית ועד מהרה הבקיעו ומוטטו את קווי הבולגרים, שנסוגו במהירות, תוך שאלמנטים מצבאם מורדים במלך פרדיננד הראשון. ההתקדמות המהירה של צבאות מדינות ההסכמה הובילה את הבולגרים לבקש הפסקת אש לשם כניעה, וב-29 בספטמבר 1918 נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי אשר סיימה את הקרבות בחזית. עד מהרה הוביל הניצחון בחזית המקדונית להכרעת כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוקטובר 2024	צמרת השלטון ביוון סוקרת מסדר צבאי יווני החזית המָקֶדוֹנית במלחמת העולם הראשונה, או חזית סלוניקי, הייתה חזית לחימה במלחמת העולם הראשונה בין כוחות מדינות ההסכמה לבין כוחות מעצמות המרכז כחלק מהמערכה בבלקן. תחילתו של הסכסוך באוקטובר 1915 בניסיונותיהם הכושלים של הבריטים והצרפתים להגן על ממלכת סרביה מכיבוש. הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז הובילה ליצירת גשר יבשתי ישיר מברלין לאיסטנבול. הכוחות האנגלו-צרפתיים התמקמו בגזרת סלוניקי במטרה להגן על עיר הנמל האסטרטגית והחלו להקים קווי ביצורים. למרות עמדתה הנייטרלית של ממלכת יוון תוך נקיטת עמדה פרו-גרמנית על ידי קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, פלשו כוחות מעצמות המרכז למזרח תראקיה ללא התנגדות מצד צבא יוון. כוחות מדינות ההסכמה נערכו לבלום את כוחות מעצמות המרכז ועד סיומה של 1916 התייצב קו החזית תוך מלחמת התשה בין הצדדים. הצבא הסרבי, שנסוג לקורפו, הצליח לארגן מחדש חלק מכוחותיו והעביר לחזית כ-120,000 חיילים, שאומנו והפכו לכשירים ללחימה במהלך 1917. במקביל, התחולל ביוון הקרע הלאומי בין תומכי עמדתו של המלך קונסטנטינוס הראשון לבין תומכיו של אלפתריוס וניזלוס, שהגיע לסלוניקי והקים ממשלה זמנית אשר שלטה על חלק מיוון. ביוני 1917 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כיסאו ווניזלוס חזר לשלטון. בראשית יולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז, צבאה הצטרף לכוחות הלוחמים ושינה את מאזן הכוחות בחזית. עיקר נטל המערכה מצד מעצמות המרכז נפל על הצבא הבולגרי אשר לא היה ערוך למלחמה ממושכת ובתוך יחידותיו התגלו בעיות משמעת קשות. בדצמבר 1917 הוחלף מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והפיקוד החדש החל בתכנון מתקפת הבקעה להכרעת החזית. ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה כוללת לאורך החזית ועד מהרה הבקיעו ומוטטו את קווי הבולגרים, שנסוגו במהירות, תוך שאלמנטים מצבאם מורדים במלך פרדיננד הראשון. ההתקדמות המהירה של צבאות מדינות ההסכמה הובילה את הבולגרים לבקש הפסקת אש לשם כניעה, וב-29 בספטמבר 1918 נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי אשר סיימה את הקרבות בחזית. עד מהרה הוביל הניצחון בחזית המקדונית להכרעת כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוקטובר 2024	מהלכי הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים הייתה אחת משתי חזיתות הלחימה העיקריות של מלחמת יום הכיפורים. הכוחות הלוחמים בחזית זו היו צה"ל מצד אחד, וצבא סוריה בסיוע כוחות צבא מעיראק ומירדן מהצד השני. הלחימה התנהלה בשטח רמת הגולן ובדרום-מערב סוריה. המלחמה נפתחה ב-6 באוקטובר 1973, במתקפת פתע של הצבא הסורי על הכוחות הישראליים, שהחזיקו ברמת הגולן. המתקפה הסורית נערכה במקביל למתקפה של הצבא המצרי בסיני. הכוח התוקף כלל שלוש דיוויזיות סוריות מוגברות בדרג הראשון. כישלון המודיעין הישראלי וההטעיה הסורית, הביאו לכך שצה"ל לא היה ערוך למלחמה, והכוח הסורי התוקף נהנה מעדיפות כמותית מכריעה על כוחות צה"ל ברמת הגולן. הסורים ניצלו את עדיפותם המספרית בשלב הפתיחה של המערכה ברמת הגולן, כדי להבקיע את קו ההגנה הישראלי הדליל בדרום רמת הגולן ובמרכזה, ולהשתלט על בליטה גדולה בקו החזית באותם אזורים, ביממה הראשונה של המלחמה. בלילה הראשון למלחמה וב-7 באוקטובר החלו כוחות המילואים הראשונים של הצבא הישראלי להגיע לרמת הגולן, והצליחו לבלום את המשך ההתקדמות הסורית, ביחד עם שרידי היחידות הסדירות ברמת הגולן. החל מ-8 באוקטובר עברו כוחות צה"ל בדרום הרמה למתקפת נגד, ועד ה-10 בחודש הצליח הצבא הישראלי להדוף את הכוחות הסורים מכל השטחים שכבשו ברמת הגולן, לאחר שספגו אבדות כבדות. ב-11 באוקטובר יצא צה"ל למתקפה לעומק שטח סוריה, הצליח לכבוש מובלעת בשטח של כ-400 קמ"ר בחלק הצפוני של קו החזית, ולהגיע עד למרחק של כ-40 ק"מ מדמשק. ב-12 באוקטובר הצטרפו ללחימה חיל המשלוח העיראקי וכוח קטן יותר של הצבא הירדני, שהיוו חיזוק משמעותי לצבא הסורי התשוש, ותקפו את כוחות צה"ל במובלעת. בעקבות הצטרפות חילות המשלוח הערביים ללחימה, נאלצו הכוחות הישראלים במובלעת להיערך מחדש ולעצור את המשך התקדמותם לכיוון דמשק. משלב זה ועד כניסת הפסקת האש ב-24 באוקטובר, הם התמקדו בהגנה על השטח שתפסו בתחומי סוריה, בסדרת קרבות כנגד כוחות סוריים, עיראקיים וירדניים. בלילה שבין ה-21 וה-22 באוקטובר נערך מבצע קינוח, שבמסגרתו כבשו הכוחות הישראליים מחדש את מוצב החרמון מידי הסורים, שהשתלטו עליו בשעות הראשונות של המלחמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוקטובר 2024	יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוקטובר 2024	F-15 איגל הוא מטוס קרב רב-משימתי להשגת עליונות אווירית מתוצרת חברת בואינג (לשעבר מקדונל דאגלס) האמריקאית. טיסת הבכורה של אב הטיפוס YF-15 נערכה ב-27 ביולי 1972. נגזרת של המטוס, ה-F-15E סטרייק איגל, הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע ואמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988. למעלה מ-1,500 מטוסי F-15, על דגמיו הרבים, יוצרו עד כה. כיום פעיל במפעל בואינג בסנט לואיס רק קו הייצור של ה-F-15E ונגזרותיו. ה-F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, שם קיבלו דגמי ה-A, B, C, D שלו את הכינוי "בז". ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של ה-F-15E, אשר קיבל את הכינויים F-15I ו"רעם". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוקטובר 2024	ישראל בר (באמצע) ישראל בר (9 באוקטובר 1912 – 1 במאי 1966) היה ישראלי שהסתופף בצל הצמרת הביטחונית במדינת ישראל ונחשף כי ריגל למען ברית המועצות. בר נדון לחמש עשרה שנות מאסר, ומת בכלא. חשיפתו כמרגל סובייטי הייתה זעזוע לרבים שראו בו איש סודם של גדולי המדינה, ופרשן ביטחוני מוערך. תפיסתו נחשבת לאחד מהישגיו הגדולים של איסר הראל, ששימש בתפקיד ראש השב"כ, וחשדו בבר הוא שהביא לתפיסתו. פרטי זהותו האמיתית של בר, דתו, השכלתו, רקעו הצבאי וקורות חייו, בתקופה טרם הגיעו לארץ ישראל, עודם לוטים בערפל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוקטובר 2024	מיראז' IIIO של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי דאסו מיראז' 3 הוא מטוס קרב צרפתי, סילוני, על-קולי מהדור השני. המטוס היה למטוס הקרב הראשון שיוצר באירופה שהיה מסוגל להגיע למהירות של מאך 2. המטוס במקור תוכן למשימות יירוט, אבל דגמיו המוצלחים ביותר היו קרב, תקיפה וביון. המטוס יוצא במספרים משמעותיים. הלקוח הבינלאומי הראשון למטוס היה חיל האוויר הישראלי, בו הוא כונה 'שחק'. בשירות חיל האוויר המטוס השיג 282.5 הפלות וזכה לתהילה רבת שנים. הצלחת עיצובו של המטוס הביא להתפתחות משפחת מטוסי המיראז'. דגמי המיראז' 3 השונים עברו שדרוגים והשבחות רבים ועדיין נמצאים בשירות מבצעי בחיל האוויר הפקיסטני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוקטובר 2024	דגל קנדה דגל קנדה, הידוע בכינויו "דגל עלה האדר" (או המייפל), אומץ בשנת 1965 לאחר דיון ציבורי סביב שאלת הסמלים הלאומיים שבו. הוא החליף את "נס קנדה האדום", ששימש דה פקטו כדגלה הלאומי של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19. עלה האדר זוהה עם קנדה עוד מימי ראשית ההתיישבות הצרפתית באמריקה הצפונית בראשית המאה ה-18. נס קנדה האדום זוהה עם השלטון הבריטי, שכן עיצובו היה כשל נס בריטי אדום, שלא היה מקובל על תושבי קוויבק הצרפתים, ועל כן נבחר דגל עלה האדר. עיצובו של דגל קנדה ייחודי. הוא דגל אדום בעל פס קנדי לבן המוטען בעלה עץ אדר אדום. רוחב הפס הקנדי הלבן הוא כרוחב שני הפסים האדומים גם יחד, והוא מהווה בסיס לדגלים קנדיים נוספים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוקטובר 2024	דגל קנדה דגל קנדה, הידוע בכינויו "דגל עלה האדר" (או המייפל), אומץ בשנת 1965 לאחר דיון ציבורי סביב שאלת הסמלים הלאומיים שבו. הוא החליף את "נס קנדה האדום", ששימש דה פקטו כדגלה הלאומי של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19. עלה האדר זוהה עם קנדה עוד מימי ראשית ההתיישבות הצרפתית באמריקה הצפונית בראשית המאה ה-18. נס קנדה האדום זוהה עם השלטון הבריטי, שכן עיצובו היה כשל נס בריטי אדום, שלא היה מקובל על תושבי קוויבק הצרפתים, ועל כן נבחר דגל עלה האדר. עיצובו של דגל קנדה ייחודי. הוא דגל אדום בעל פס קנדי לבן המוטען בעלה עץ אדר אדום. רוחב הפס הקנדי הלבן הוא כרוחב שני הפסים האדומים גם יחד, והוא מהווה בסיס לדגלים קנדיים נוספים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוקטובר 2024	נהר קולורדו הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גרנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. מוצא הנהר במרכז הרי הרוקי בארצות הברית, והוא זורם בכיוון כללי לדרום־מערב לרוחב רמת קולורדו ודרך הגרנד קניון אל אגם מיד בגבול שבין אריזונה לנבדה, שם הוא פונה דרומה לעבר הגבול עם מקסיקו. לאחר שהוא נכנס למקסיקו, מגיע הנהר לדלתה של הקולורדו בקצה הצפוני של מפרץ קליפורניה בין המדינות באחה קליפורניה וסונורה. הנהר מפורסם בקניונים המרשימים שהוא יוצר ואשדות המים הלבנים, והוא מקור מים חיוני לאזורים החקלאיים והעירוניים באזורים המדבריים של אמריקה הצפונית. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. אירופאים נכנסו לראשונה לאגן קולורדו במאה ה-16, כאשר חוקרי ארצות ספרדים החלו למפות את האזור ולתבוע עליו חזקה. מפעלי הנדסה גדולים באגן הנהר החלו לפעול בתחילת המאה ה-20, כאשר נקבעו קווים מנחים רבים בסדרה של הסכמים פנים אמריקניים ובינלאומיים הידועים בכינוי "חוק הנהר" ("Law of the River"). הממשל הפדרלי של ארצות הברית היה הכוח המניע העיקרי מאחורי בניית מיזמי הנדסה הידראוליים באגן הנהר, אך היו מעורבות בהם גם סוכנויות מים רבות של המדינות או של הרשויות המקומיות. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל־1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב־1935. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוקטובר 2024	פיטס א' מהאתר ועליו ציורים וכתובות, בהם זוג דמויות ומעליהם כיתוב "ליהוה ולאשרתה", שזכו להתייחסות יוצאת דופן במחקר כונתילת עג'רוד (מילולית: "תל מבודד של בארות"), הידוע גם כחורבת תימן, הוא אתר ארכאולוגי ישראלי קדום במזרח סיני. באתר, שהיה מיושב במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, התגלו כתובות ייחודיות רבות בעברית (וכמה בפיניקית שקרובה מאוד לעברית העתיקה) וציורים רבים, המספקים צוהר נדיר לאיקונוגרפיה הדתית המגוונת בישראל, אותה חלקה עם כל דרום הלבנט, ומהווים עדות חשובה לדת הישראלית הקדומה בממלכת ישראל ואף בממלכת יהודה. האתר שוכן על גבעה במזרח סיני, בקרבת דרך עזה. התגלו בו שני מבנים, אחד בן שני אגפים והשני בנוי כמצודה – אף שממצאיו מרמזים שלא שימש כמצודה. בנוסף לממצאי חרס ואבן רגילים לאתרים לבנטיניים מהתקופה, השתמרו בו, בזכות תנאי המדבר, גם ממצאים אורגניים (אריגים ושרידי עץ) כפי שלא השתמרו באף אתר אחר בלבנט. ממצא העצמות באתר אינו דומה למכלולי עצמות שהתגלו ביישובים, במצודות ובאתרי פולחן בסיני, בנגב ובדרום יהודה, והקונכיות ועצמות הדגים באתר הגיעו הן מהים התיכון והן מים סוף. ממצא ייחודי נוסף הוא, הכתובות הרבות בעלות התוכן הדתי שכמעט ולא נמצא כמותו ביהודה וישראל, והציורים המרובים, בעלי האופי המלכותי והדתי, המגלים זיקה לאמנות בלבנט ובצפון מסופוטמיה. הממצאים יוצאי הדופן של האתר מקשים על הבנת מהותו, והיא נתונה במחלוקת במחקר עד היום. הוא מזוהה כישראלי, לאור הזיקה הדתית והאונומסטית של הכתובות לממלכת ישראל והמקור הישראלי של חלק מחרסיו. ממצאים אחרים מגלים קשרים גם ליהודה, אולי כחלק מהמרות של מלך ישראל על ירושלים. ההשערות במחקר לשימוש באתר כוללות תחנת דרכים למנוחת שיירות, מצודה, מרכז מסחר מבוצר, מרכז פולחני, ובית ספר דתי. אף אחת מההשערות לא התקבלה כקונצנזוס. החוקר המודרני הראשון שהגיע לאתר ביקר בו בסביבות 1870, אך החפירות המסודרות באתר התקיימו רק כמאה שנים מאוחר יותר, ב־1975–1976, בעת שסיני היה תחת שליטת מדינת ישראל. במסגרת העברת השלטון על סיני לרפובליקה המצרית, נמסרו גם ממצאי כונתילת עג'רוד למצרים, ונשמרו במיקום לא ידוע. במהומות במצרים נשדדו הממצאים שנמסרו מישראל (ובהם, ככל הנראה, ממצאי כונתילת עג'רוד), ולאחר כמה חודשים נמסר מהשלטונות שהממצאים הוחזרו ושמורים בקהיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוקטובר 2024	טיילור סוויפט טיילור אליסון סוויפט (נולדה ב-13 בדצמבר 1989) היא זמרת-יוצרת אמריקאית עם שיאי מכירות מהגבוהים בעולם. כתיבת השירים הנרטיבית שלה, שמתמקדת לעיתים קרובות סביב חייה האישיים, זכתה לשבחים ביקורתיים נרחבים ולסיקור תקשורתי. נולדה בווסט רידינג, פנסילבניה ועברה להתגורר בנאשוויל, טנסי בשנת 2004 כדי להמשיך בקריירת מוזיקת הקאנטרי שלה. אלבום הבכורה שלה משנת 2006 היה האלבום היחיד משנות ה-2000 שהצליח לשהות 275 שבועות במצעד הבילבורד 200. הסינגל השלישי מתוכו, "Our Song", הפך אותה לאדם הצעיר ביותר שכתב והקליט שיר לבדו, שהגיע למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי. אלבום האולפן השני שלה, Fearless ‏(2008‏), הכיל בתוכו את סוגת הקאנטרי פופ וזיכה אותה בפרס גראמי לאלבום השנה. לאור הצלחתם הבינלאומית של שני הסינגלים "Love Story" ו-"You Belong with Me", ‏Fearless קיבל את תואר היהלום, על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). עם מכירות של למעלה מ-414.86 מיליון אלבומים ושירים, סוויפט היא אחד מהאמנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. הישגיה כוללים 13 פרסי גראמי, פרס אמי, עשרים ושבעה שיאי גינס, 40 פרסי המוזיקה האמריקאית, 39 פרסי המוזיקה של בילבורד, 11 פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, שמונה פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ושני פרסי המוזיקה הבריטית. היא נכללה שלוש פעמים ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של טיים מגזין. היא דורגה במקום השמיני ברשימת "האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים" על פי בילבורד ונכללה ברשימת "100 כותבי השירים הגדולים בכל הזמנים" על פי רולינג סטון (2015). היא נבחרה לאשת העשור (של שנות ה-2010) על ידי בילבורד ולאמנית העשור (של שנות ה-2010) על ידי פרסי המוזיקה האמריקאית, תוך ששניים מאלבומיה הופיעו ב-500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים על פי רולינג סטון (2020). בשנת 2021 זכתה בפעם השלישית בפרס גראמי בקטגוריית "אלבום השנה" עבור Folklore והייתה לאישה הראשונה והיחידה בהיסטוריה שעשתה זאת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוקטובר 2024	נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה הנהר קלאמת זורם לאורך 423 קילומטרים לדרום מערב דרך רכס קסקייד ומדינת אורגון וצפון מדינת קליפורניה בארצות הברית, ונשפך לאוקיינוס השקט. הקלאמת הוא הנהר החשוב ביותר הנשפך לאוקיינוס השקט דרומית לנהר הקולומביה עבור דגים הנודדים מהים לנהר לשם רבייה. הנהר מנקז את אגן קלאמת, אגן ניקוז המשתרע על שטח של כמעט 41,000 קילומטרים רבועים, מאזור המדבר הגבוה של האגן הגדול ועד יער הגשם הממוזג של החוף המערבי של ארצות הברית. האגן העליון כלל בעבר ביצות נרחבות של מים מתוקים ששימשו בית גידול לשפע חיות הבר, כולל מיליוני עופות נודדים. כיום שטח זה חקלאי ברובו, בעוד שהאגן התחתון ההררי נשאר פראי. אגן הניקוז נודע בשל הגאוגרפיה יוצאת הדופן שלו, והנהר כונה "הנהר הזורם הפוך" בכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק. מכיוון שהקלאמת מכיל רבים מהקטעים הארוכים ביותר של מי נהר הזורמים בחופשיות בקליפורניה, יחד עם מסלולי מים לבנים מעולים, הוא הפך לנהר פופולרי לנופש. עם זאת, סכרים ומפעלי הטיה באגן העליון גרמו לפגיעה באיכות המים באגן התחתון של הקלאמת. קבוצות להגנת איכות הסביבה ושבטי הילידים הציעו שינויים נרחבים לשימוש במים באגן הקלאמת, בעיקר פירוק של כמה סכרים על הנהר על מנת להרחיב את בית הגידול של הדגים. הם הציגו את חששותיהם במה שהוא כיום "הסכם השיקום של אגן קלאמת", תוכנית לניהול המים שנחתמה על ידי הקהיליות המקומיות, הממשלות, קבוצות שבטיות, אנשי איכות הסביבה ודייגים. ההצעה קיבלה את תמיכת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אבל טרם אושרה על ידי הקונגרס של ארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוקטובר 2024	נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה הנהר קלאמת זורם לאורך 423 קילומטרים לדרום מערב דרך רכס קסקייד ומדינת אורגון וצפון מדינת קליפורניה בארצות הברית, ונשפך לאוקיינוס השקט. הקלאמת הוא הנהר החשוב ביותר הנשפך לאוקיינוס השקט דרומית לנהר הקולומביה עבור דגים הנודדים מהים לנהר לשם רבייה. הנהר מנקז את אגן קלאמת, אגן ניקוז המשתרע על שטח של כמעט 41,000 קילומטרים רבועים, מאזור המדבר הגבוה של האגן הגדול ועד יער הגשם הממוזג של החוף המערבי של ארצות הברית. האגן העליון כלל בעבר ביצות נרחבות של מים מתוקים ששימשו בית גידול לשפע חיות הבר, כולל מיליוני עופות נודדים. כיום שטח זה חקלאי ברובו, בעוד שהאגן התחתון ההררי נשאר פראי. אגן הניקוז נודע בשל הגאוגרפיה יוצאת הדופן שלו, והנהר כונה "הנהר הזורם הפוך" בכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק. מכיוון שהקלאמת מכיל רבים מהקטעים הארוכים ביותר של מי נהר הזורמים בחופשיות בקליפורניה, יחד עם מסלולי מים לבנים מעולים, הוא הפך לנהר פופולרי לנופש. עם זאת, סכרים ומפעלי הטיה באגן העליון גרמו לפגיעה באיכות המים באגן התחתון של הקלאמת. קבוצות להגנת איכות הסביבה ושבטי הילידים הציעו שינויים נרחבים לשימוש במים באגן הקלאמת, בעיקר פירוק של כמה סכרים על הנהר על מנת להרחיב את בית הגידול של הדגים. הם הציגו את חששותיהם במה שהוא כיום "הסכם השיקום של אגן קלאמת", תוכנית לניהול המים שנחתמה על ידי הקהיליות המקומיות, הממשלות, קבוצות שבטיות, אנשי איכות הסביבה ודייגים. ההצעה קיבלה את תמיכת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אבל טרם אושרה על ידי הקונגרס של ארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוקטובר 2024	נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה הנהר קלאמת זורם לאורך 423 קילומטרים לדרום מערב דרך רכס קסקייד ומדינת אורגון וצפון מדינת קליפורניה בארצות הברית, ונשפך לאוקיינוס השקט. הקלאמת הוא הנהר החשוב ביותר הנשפך לאוקיינוס השקט דרומית לנהר הקולומביה עבור דגים הנודדים מהים לנהר לשם רבייה. הנהר מנקז את אגן קלאמת, אגן ניקוז המשתרע על שטח של כמעט 41,000 קילומטרים רבועים, מאזור המדבר הגבוה של האגן הגדול ועד יער הגשם הממוזג של החוף המערבי של ארצות הברית. האגן העליון כלל בעבר ביצות נרחבות של מים מתוקים ששימשו בית גידול לשפע חיות הבר, כולל מיליוני עופות נודדים. כיום שטח זה חקלאי ברובו, בעוד שהאגן התחתון ההררי נשאר פראי. אגן הניקוז נודע בשל הגאוגרפיה יוצאת הדופן שלו, והנהר כונה "הנהר הזורם הפוך" בכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק. מכיוון שהקלאמת מכיל רבים מהקטעים הארוכים ביותר של מי נהר הזורמים בחופשיות בקליפורניה, יחד עם מסלולי מים לבנים מעולים, הוא הפך לנהר פופולרי לנופש. עם זאת, סכרים ומפעלי הטיה באגן העליון גרמו לפגיעה באיכות המים באגן התחתון של הקלאמת. קבוצות להגנת איכות הסביבה ושבטי הילידים הציעו שינויים נרחבים לשימוש במים באגן הקלאמת, בעיקר פירוק של כמה סכרים על הנהר על מנת להרחיב את בית הגידול של הדגים. הם הציגו את חששותיהם במה שהוא כיום "הסכם השיקום של אגן קלאמת", תוכנית לניהול המים שנחתמה על ידי הקהיליות המקומיות, הממשלות, קבוצות שבטיות, אנשי איכות הסביבה ודייגים. ההצעה קיבלה את תמיכת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אבל טרם אושרה על ידי הקונגרס של ארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוקטובר 2024	היפופוטם מצוי הוא יונק אפריקני אוכל-צמחים. ההיפופוטם הוא אחד משני המינים החיים במשפחת הבהמותיים (לצד ההיפו הגמדי). זהו בעל חיים מימי למחצה, החי בנהרות ובאגמים באפריקה שמדרום לסהרה, לרוב בקבוצות גדולות המונות עד 40 פרטים. במהלך היום הוא נוהג לקרר את גופו באמצעות שהייה במים או בבוץ ובשעות בין הערביים הוא מגיח מן המים על מנת ללחך עשב. הרבייה וההמלטה עצמה מתרחשות במים, כאשר הזכרים הטריטוריאליים משתלטים על רצועת נהר. בניגוד לאופי פעילותם המימית, פעילותם היבשתית מתאפיינת בסוליטריות ובסבלנות כלפי היפופוטמים אחרים. על אף הדמיון החיצוני הקיים בינם לבין החזירים ולבין מכפילי פרסה אחרים, היצורים החיים הקרובים ביותר להיפופוטמים הם דווקא הלווייתנאים. קל לזהות את ההיפופוטם בשל גופו הגדול דמוי החבית, פיו העצום ושיניו הגדולות, גופו חסר-השיער ורגליו הקצרות והשמנות. ההיפופוטם הוא מבעלי החיים המסוכנים והאגרסיביים ביותר, ונחשב לאחד המסוכנים ביותר באפריקה. מספרם (בתנאי מחיה טבעיים) מוערך בכ-125,000 עד 150,000 פרטים שחיים באפריקה שמדרום לסהרה. הם נמצאים באיום מתמיד בשל אובדן בתי גידול ומצד ציידים שהורגים אותם באופן בלתי חוקי לשם השגת בשרם, עורם וניביהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוקטובר 2024	אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים. סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוקטובר 2024	עטיפת האלבום Midnights הוא אלבום האולפן העשירי של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. הוא יצא לאור ב-21 באוקטובר 2022 על ידי חברת התקליטים ריפבליק רקורדס. זהו אלבום האולפן הראשון של הזמרת מאז יצירות האינדי פולק שלה משנת 2020, Folklore ו-Evermore. שיריו נכתבו והופקו על ידי סוויפט והמפיק המוזיקלי ג'ק אנטונוף. זהו אלבום קונספט העוסק בהרהורים ליליים ובקשת נושאים רחבה של מחשבות ורגשות המציפים אדם כשהוא לבדו, לרבות חרדה, חוסר ביטחון, ביקורת, מודעות עצמית ונדודי שינה. הוא משלב סגנונות מוזיקליים רבים וטכניקות הקלטה שונות, דוגמת צ'יל-אאוט, אלקטרופופ, דרים פופ ולו-פיי. אלו נוצרים מתוך גישה אלטרנטיבית לז'אנר הסינת'-פופ המושפעת מסינתיסייזרים אנלוגיים, מכונת תופים, גרוב עדין ומקצבי היפ הופ ו-R&B עכשווי. סוויפט הכריזה על כוונתה להוציא את האלבום בטקס פרסי הווידאו קליפים של MTV לשנת 2022, וחשפה את שמות רצועות האלבום בסדרת סרטוני טיקטוק בשם Midnights Mayhem with Me, שפורסמה החל מ-21 בספטמבר ועד ל-7 באוקטובר 2022. שבע רצועות בונוס יצאו בהפתעה שלוש שעות לאחר יציאת המהדורה הסטנדרטית. האלבום זכה להצלחה בשירותי הזרמת המוזיקה השונים, ושבר עשרות שיאים בתעשיית המוזיקה. הוא הפך לאלבום בעל מספר ההשמעות הגבוה ביותר בספוטיפיי שנצבר ביום הראשון לצאתו (186 מיליון), שיא שנשבר על ידי אלבומה הבא של סוויפט, The Tortured Poets Department. האלבום הגיע לפסגת מצעדי האלבומים בעשרים ושמונה מדינות שונות. בארצות הברית נכנס לראשונה אל הבילבורד 200 במקום הראשון – הפעם ה-11 שסוויפט עושה זאת – עם נתוני מכירות של למעלה מ-1.57 מיליון יחידות שקולות לאלבום. בסיום 2022 הוכתר כאלבום הנמכר ביותר לאותה שנה. הסינגל המוביל מתוכו, "Anti-Hero", דורג במקום הראשון בבילבורד הוט 100 למשך שמונה שבועות לא רצופים. שני הסינגלים הנוספים, "Lavender Haze" ו-"Karma" בהשתתפות אייס ספייס, הגיעו למקום השני במצעד. רצועות נוספות מתוכו, כמו "Snow on the Beach",‏ "Maroon",‏ "Midnight Rain",‏ "You're on Your Own, Kid" ו-"Bejeweled" נכנסו לעשרת השירים הפותחים במצעדים רבים בעולם. האלבום זכה לשבחים על הפקתו, עלילתו והקלטתו. עיתונאים רבים דיווחו על השפעתה התרבותית של סוויפט בעולם כשהאלבום הגיח כמעט בכל תחנת רדיו ידועת-שם. כדי לקדם את האלבום ואת תהליך ההקלטה מחדש של ששת אלבומיה הראשונים מחדש, יצאה סוויפט בשנת 2023 לסיבוב הופעות בשם "The Eras Tour". בטקס פרסי גראמי ה-66 זכה האלבום בפרסי "אלבום השנה" וה"אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר". בכך הייתה סווייפט לאמן הראשון שזכה ארבע פעמים בקטגוריית "אלבום השנה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוקטובר 2024	מבנה האנדרטה לחללי מערכות ישראל של בני נשר מימין, משמאל קיר ההנצחה עליו מופיעים שמות החללים. ברקע מגדלי שכונת רמות יצחק, אפריל 2022, לאחר שדרוג האנדרטה האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל הוקמה בשנת 1950 בפסגת "גבעת נשר", כאתר הנצחה לחללים מבני נשר וממקומות נוספים שנהרגו במערכות ישראל. האנדרטה ממוקמת על עמדה מבוצרת שהוקמה בראש הגבעה לפני מלחמת העצמאות. עמדה זו נועדה להגן על תושבי השכונה מפני תושבי בלד א-שייח' שהיו עולים מעת לעת לראש הגבעה דרך ואדי נשר ויורים משם על בתיהם של תושבי השכונה שהתגוררו במורד הגבעה. האנדרטה הוקמה ביוזמתם של חברי ועדת הביטחון של ההגנה בנשר. התכנון והביצוע הופקדו בידי מהנדס בית החרושת נשר, בלה שניטלנדר, פרופ' יוחנן רטנר והאמן מיכאל קארה והמימון הוענק על ידי בית החרושת "נשר". מבנה האנדרטה מוקף בגן ציבורי המשתרע על שטח של 7.5 דונם. הוא כולל רחבת התכנסויות גדולה, מגרש משחקים וגן פסלים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוקטובר 2024	פלה אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו, הידוע בכינוי פלה, היה כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדות החלוץ והקשר ההתקפי, ונחשב על ידי רבים לכדורגלן הטוב בכל הזמנים. להצלחתו של פלה, כמו גם ליכולות המשחק האישיות שלו ולסגנונו המרהיב, הייתה השפעה רבה על הכדורגל בברזיל ובעולם במשך שנים רבות. פלה גדל בעיר באורו, והחל את הקריירה שלו במועדון הכדורגל המקומי. פוטנציאל המשחק שהפגין זוהה על ידי קבוצת סנטוס, שבמדיה החל את הקריירה המקצוענית. הוא שיחק בסנטוס במשך 18 שנים, במהלכן זכה בתארים קבוצתיים ואישיים רבים והבקיע למעלה מאלף שערים – הישג יחיד במינו בתולדות הכדורגל. עם נבחרת ברזיל הוא זכה במונדיאל 1958, במונדיאל 1962 ובמונדיאל 1970, והוא מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים. לקראת סיום הקריירה שלו עבר פלה לניו יורק קוסמוס מארצות הברית, ולאורך השנים היה אחראי במידה רבה להתפתחות הכדורגל במדינה זו. הוא עבד גם כשגריר של ארגונים בינלאומיים כגון פיפ"א ויוניצ"ף, וכיהן במשך שלוש שנים כשר הספורט של ברזיל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוקטובר 2024	פלה אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו, הידוע בכינוי פלה, היה כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדות החלוץ והקשר ההתקפי, ונחשב על ידי רבים לכדורגלן הטוב בכל הזמנים. להצלחתו של פלה, כמו גם ליכולות המשחק האישיות שלו ולסגנונו המרהיב, הייתה השפעה רבה על הכדורגל בברזיל ובעולם במשך שנים רבות. פלה גדל בעיר באורו, והחל את הקריירה שלו במועדון הכדורגל המקומי. פוטנציאל המשחק שהפגין זוהה על ידי קבוצת סנטוס, שבמדיה החל את הקריירה המקצוענית. הוא שיחק בסנטוס במשך 18 שנים, במהלכן זכה בתארים קבוצתיים ואישיים רבים והבקיע למעלה מאלף שערים – הישג יחיד במינו בתולדות הכדורגל. עם נבחרת ברזיל הוא זכה במונדיאל 1958, במונדיאל 1962 ובמונדיאל 1970, והוא מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים. לקראת סיום הקריירה שלו עבר פלה לניו יורק קוסמוס מארצות הברית, ולאורך השנים היה אחראי במידה רבה להתפתחות הכדורגל במדינה זו. הוא עבד גם כשגריר של ארגונים בינלאומיים כגון פיפ"א ויוניצ"ף, וכיהן במשך שלוש שנים כשר הספורט של ברזיל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוקטובר 2024	תצלום משטרתי של הגופה, 1948 פרשת תמאם שוד (באנגלית: Tamam Shud case) הידועה גם בכינוי תעלומת איש סומרטון (Mystery of the Somerton Man) הייתה מקרה לא מפוענח של גופת גבר לא מזוהה שנמצאה ב-1948, בחוף סומרטון פארק דרומית לעיר אדלייד שבאוסטרליה. הכינוי לפרשה מגיע מהמילים "תמאם שוד" (تمام شد) אשר משמעותם בפרסית היא "תם ונשלם". צמד המילים נמצא על חתיכת נייר שנתלשה מהספר "רבאעיאת" מאת המשורר והמתמטיקאי הפרסי עומר ח'יאם, ונמצאה בכיס המכנסיים שלבשה הגופה. כבר מהשלבים המוקדמים של חקירת המשטרה, נחשב המקרה ל"אחת התעלומות העמוקות ביותר באוסטרליה". השערות רבות עלו במרוצת השנים בדבר זהות הקורבן, סיבת מותו והאירועים שהובילו לכך. העניין הציבורי בתיק נותר משמעותי מסיבות אחדות: המוות אירע בזמן של מתח בינלאומי מוגבר בעקבות ראשית המלחמה הקרה; קוד סודי שנכתב לכאורה בידי האיש לפני מותו ולא פוענח מעולם; שימוש אפשרי ברעל בלתי ניתן לגילוי; וחוסר היכולת של הרשויות לזהות את המת. בנוסף להתעניינות ציבורית עזה באוסטרליה בשלהי שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, המקרה משך בנוסף תשומת לב בינלאומית. משטרת דרום אוסטרליה התייעצה עם עמיתיה מעבר לים והפיצה מידע על המת ברחבי העולם, במאמץ לזהותו. תפוצה בינלאומית של תצלום האיש ופרטי טביעות אצבעותיו לא הניבה זיהוי חיובי. במהלך העשור השני של המאה ה-21 נאספו ראיות חדשות בפרשה והחלה בדיקת סקר גנטית מתמשכת על שערות מהגופה. ב-19 במאי 2021, לאחר שורה של בקשות, הגופה הוצאה מקברה בידי המשטרה. אנשי המשטרה הצהירו כי השרידים במצב "סביר" והיו אופטימיים לגבי הסיכוי לשחזור DNA. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוקטובר 2024	תיאור התמונה שייטת הטרפדות היא שם כולל למספר יחידות של חיל הים הישראלי שהפעילו ספינות טורפדו. ספינות אלו כונו בחיל הים הישראל טרפדות. הן היו כלי שיט קטנים ומהירים שקיבלו את שמם מנשק הטורפדו שאותו נשאו. ספינות אלו הופעלו במשך קרוב ל-20 שנה, בשנים 1950–1969. הטרפדות החליפו את ספינות המשמר שהוצאו מהשירות. הן אורגנו תחילה במסגרת של שייטת: השייטת הקטנה, ואחר כך שייטת 5 ושייטת 15. בהמשך אורגנו הטרפדות בפלגות: פלגה 912, פלגה 914 ופלגה 915. הספינות הוצבו בבסיסי חיל הים בחיפה ובאילת ובהמשך גם בבסיס חיל הים באשדוד. מומחים ימיים, יוצאי הצי המלכותי הבריטי וצי ארצות הברית, יעצו לראש הממשלה דוד בן-גוריון לרכוש כלי שיט קטנים ומהירים. הטרפדות נרכשו בארצות הברית, בבריטניה ובצרפת והגיעו לישראל החל משנת 1950. בהמשך נרכשו טרפדות גם באיטליה והיוו מרכיב חשוב בסדר הכוחות של חיל הים. הטרפדות פעלו לצד הקורבטות והפריגטות שהיו בשייטת הגדולה, ובהמשך לצד שייטת המשחתות במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, במשימות ביטחון שוטף ובמבצעים חשאיים. צוותה של טרפדת מנה 12 – 15 איש, ומהירותה המרבית הגיעה לכ-40 קשר (כ-74 קמ"ש). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוקטובר 2024	הפארק הלאומי ילוסטון הוא פארק לאומי השוכן בצפון-מערב ארצות הברית במדינות ויומינג, מונטנה ואיידהו, והוא חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. לפארק יש היסטוריה ארוכה, המתחילה לפני כ-11,000 שנים, ויש בו מאות מבנים בעלי חשיבות היסטורית ואדריכלית הנהנים ממעמד מוגן. בשל ייחודיות הפארק ויופיו מבקרים בו מיליוני תיירים מדי שנה. שטחו של הפארק הוא 8,987 קמ"ר, ובתוכו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים. אגם ילוסטון הוא אחד מהאגמים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה, והוא נמצא במרכז קלדרת ילוסטון, שהיא הקלדרה הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. מחצית מהאתרים הגאותרמיים שבכדור הארץ נמצאים בילוסטון. זרמי לבה וגושי סלעים הנוצרים לאחר התפרצויות מכסים את רוב שטחו של הפארק. הפארק הוא המוקד של המערכת האקולוגית ילוסטון רבתי, שהיא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר ששרדה כמעט ללא שינוי בהמיספירה הצפונית הממוזגת. בפארק תועדו מאות מינים של יונקים, דגים וזוחלים, כולל כמה מינים המצויים בסכנת הכחדה. ביערות הגדולים ואזורי הדשא מתקיים מגוון נרחב של צמחים. בפארק ניתן למצוא דובי גריזלי, זאבים, וכן עדרי בר של ביזונים אמריקאיים ואיילים קנדיים. בכל שנה פורצות מספר שריפות ביערות הפארק, ובשריפת היער הגדולה של 1988 נשרף כשליש משטחו של הפארק. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוקטובר 2024	שונר איברי שוּנָּר איבֶּרי הוא מין טורף בגודל בינוני, החבר בסוג שונר שבמשפחת החתוליים. בעבר אכלס את כל חצי האי האיברי, אך כתוצאה מפגיעות מעשי ידי אדם הפך לאחד ממיני הטורפים הנדירים ביותר בעולם, ומכונה "מין החתול הנדיר בעולם". נכון לשנת 2013 נספרו 309 פרטים חיים בלבד בטבע, המפוזרים בארבעה שטחים – כולם באנדלוסיה שבדרום חצי האי. מספר זה נמוך כל כך (במיוחד לאור העובדה שבתחילת המאה ה-20 חיו כ-100,000 פרטים ברחבי חצי האי), עד שניתן למצוא ממנו יותר פוחלצים ושטיחים עשויי פרווה מאשר פרטים של המין. קרוב ל-100 מיליון אירו הושקעו בשימורו, ואם ייכחד יהיה המין הראשון שנכחד ממשפחת החתוליים מאז היכחדותו של הטיגריס השנחרבי לפני כעשרת אלפים שנה. בפני המין עומדים איומים שונים: שינוי סביבתי, מחסור בטרף, ציד ומוות ממלכודות, תאונות דרכים ומגוון גנטי מצומצם. על אלו מנסים להתגבר ארגוני שימור רבים, אשר נחלו הצלחה בהתחשב בכך שהצליחו לשלש את מספר הפרטים מאז 2002. הוא ניחן במאפייני השונר, כולל רגליים אחוריות ארוכות המותאמות לקפיצה, ופרווה בגווני צהוב, כתום וחום. הוא פעיל בעיקר בשעות החושך, אם כי שעות פעילותו מותאמות בדרך כלל לאלו של הארנבונים. הוא דומה בגודלו לשונר הקנדי ולשונר המצוי, אך קטן מאחיו הצפוני. הזכר גדול מהנקבה, ובעל ציצות אוזניים ארוכות יותר. לא הרבה ידוע על תוחלת חייו של המין, אולם פרט אחד תוארך לגיל של 14 שנים. הוא ניזון בעיקר מהארנבון המצוי, המהווה כ-80 אחוז ומעלה מתפריטו. הוא טורף גם בעלי חיים אחרים, כמו פרסתנים צעירים ועופות מים, ואף ניזון מהחומר הצמחי שנמצא בקיבת טרפו. ההזדווגות מתרחשת בין ינואר לפברואר, וההיריון נמשך בין 63 ל-73 ימים, כשבסיומו נולדים בין אחד לארבעה צאצאים בין מרץ לאפריל. הגורים נולדים במקום מסתור, יוצאים ממנו בגיל שבועיים עד ארבעה שבועות, ונגמלים לחלוטין מחלב אמם בגיל שמונה חודשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוקטובר 2024	נמל התעופה בן-גוריון נמל התעופה בן-גוריון הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, ומשמש כשער הכניסה האווירי הראשי שלה. בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו מדרום. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמו של נמל התעופה, והוא נקרא על שמו. השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה והוא משמש כמרכז הפעילות של חברות התעופה הישראליות אל על, ישראייר, ארקיע, סאן דור וק.א.ל.. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון, ובשנת 2019 עברו בו 24,821,767 נוסעים. הנמל זכה במספר סקרים שבדקו את שביעות רצונם של העוברים דרכו, אך הוא ניצב מזה מספר שנים בלב ביקורת חריפה בעניין מצב הבטיחות התעופתי הלקוי בו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוקטובר 2024	תמונת לוויין של ים המלח ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס מימיו עומד על 432 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני. עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטר וקרקעיתו כ-730 מטר מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוקטובר 2024	תעלת דנובה-הים השחור תעלת דנובה–הים השחור היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה ראויה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה עד רוטרדם. עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת התקיימו בין 1984 לבין 1987. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מכניסות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה. במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה