שירת הים (יישוב)
 | |
| בית מגורים בשירת הים, 2005 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 20 בנובמבר 2000 |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | אוגוסט 2005 |
| דת | יהודים |
| קואורדינטות | 31°21′48″N 34°16′16″E / 31.363333333333°N 34.271111111111°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
שירת הים היה מאחז בדרום רצועת עזה, על חוף הים התיכון במרכז רצועת החוף של גוש קטיף, שפונתה במסגרת תוכנית ההתנתקות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב נבנה על תשתית של עשרה בתי נופש שנבנו בסמוך לרצועת החוף ושמשו קצינים מצריים לפני מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הועברה הבעלות על מבנים אלו למנהל האזרחי. בקשות למתן אישור להתיישבות יהודים במקום נדחו.
גרעין הראשוני להקמת היישוב החל להתגבש בעקבות רצח רוני צלח בכ' בטבת תשנ"ג בפתח חממותיו בכפר ים[1].
ב-20 בנובמבר 2000 אירע במבואות כפר דרום הפיגוע באוטובוס הילדים בו נהרגו שני אזרחים ונפצעו תשעה. בעקבות כך נכנסו אזרחים בערבו של אותו היום לעשרת בתי הנופש באישור הקבינט המדיני-ביטחוני[1]. בט"ו בשבט תשס"א (2001) הקימה קבוצת צעירים מישיבת תורת החיים את "שירת הים" כתגובה. היישוב מעולם לא הוכר על ידי ממשלת ישראל. השם שירת הים הוענק למקום על ידי רוחמה שפירא, וזאת בעקבות סמיכות הקמת היישוב ל"שבת שירה" שבה נקראת בבתי הכנסת "שירת הים".
עד תהליך ההתנתקות התגוררו במקום כ-20 משפחות בקראוונים ובמבנים נטושים ובמקום הוקמו גינת משחקים ובית כנסת. ביישוב התגוררו במאי 2005 כ-16 משפחות. התושבים ייעדו את יישובם לשמש כאתר נופש ותיירות, למרות המצב הביטחוני הקשה באזור.
לקראת מועד ביצוע תוכנית ההתנתקות הוקמו לאורך החוף ליד שירת הים עשרות סוכות שקלטו לתוכן עשרות רבות של מתנחלים חדשים. חלקם הגדול הסתננו לגוש קטיף דרך מחסומי הצבא והמשטרה. בשירת הים וביישוב הסמוך, כפר ים, פרצו בחודש יוני 2005 עימותים קשים עם תושבי אזור אל-מואסי הסמוך ועם כוחות הביטחון.
היישוב פונה ב-18 באוגוסט 2005, במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות. בני הנוער שהיו שבמקום, בהנהגתו של אריה יצחקי הכריזו על הקמת אוטונומיה יהודית שנקראה "הרשות היהודית העצמאית של חבל עזה". הם הציתו מחסומים, צמיגים, פחי אשפה ועצי תמר וחלקם התבצרו בבית הכנסת ובמוסדות ציבור אחרים[2]. יצחקי אף איים לירות בשוטרים ובחיילי צה"ל[3].
אחרי תלאות ממושכות הושג הסכם על פתרון קבע לקהילה ביישוב משכיות בבקעת הירדן[4]. עד להקמת הבתים במשכיות עברו המתיישבים למגורים זמניים ביישוב הקהילתי חמדת[5]. בחודש דצמבר 2006, נתן שר הביטחון, עמיר פרץ, את האישור הסופי להרחבת היישוב בכ-30 בתים צמודי קרקע חדשים. מחלקת המדינה האמריקנית והאיחוד האירופי פרסמו הודעות המבקרות את ההחלטה. בספטמבר 2009 החלו במקום עבודות לבניית 20 בתי קבע. לצד בתי הקבע קמה שכונת קראוונים וכיום מתגוררים מפוני שירת הים במשכיות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריק יפת: על הנסים - סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספריית נצרים, תשס"ה, 2005.
- חגי הוברמן: שורשים בחולות, הוצאת מדרשת נצרים, תשס"ה, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי גליקמן, כאן ביתי: שירת הים, באתר nrg, 3 במאי 2005
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 חגי הוברמן, הירשת וגם רצחת?! מקום המחבוא של מוחמד דף - בחורבות גוש קטיף, באתר מצב הרוח, 17 ביולי 2024
- ^ כתבי ynet, רגע האמת בכפר ים: יצחקי מאיים לפתוח באש, באתר ynet, 18 באוגוסט 2005
- ^
עמוס הראל, עשור להתנתקות: הצבא והמדינה השתנו, נסיגה מהגדה היא כבר סיפור אחר לגמרי, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2015
- ^ מוטי סנדר, שירת הים קולטים משפחות ליישוב הקבע במשכיות., באתר קטיף.נט, 26 בינואר 2006
- ^ מוטי סנדר, ויסעו ויחנו ב...חמדת., באתר קטיף.נט, 9 במרץ 2006
| ההתנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות | ||
|---|---|---|
| גוש קטיף | נוה דקלים • נצר חזני • פאת שדה • קטיף • רפיח ים • שירת הים • שליו • תל קטיפא • בדולח • בני עצמון • גדיד • גן אור • גני טל • כפר ים • כרם עצמונה • מורג • דהנייה | |
| התוחמת הצפונית | אלי סיני • דוגית • ניסנית | |
| מרכז רצועת עזה | כפר דרום • נצרים | |
| צפון השומרון | גנים • כדים • חומש • שא-נור | |
