צבי נשרי
 | |
| צבי נשרי (אורלוב), 1912 | |
| לידה |
4 בינואר 1878 Kamianka, Polohy Raion, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביולי 1973 (בגיל 95) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
  | |
צבי אריה נִשְרי (אוֹרְלוֹב) (14 בינואר 1878 – 22 ביולי 1973) היה ממייסדי החינוך הגופני העברי בארץ ישראל והמורה הראשון לספורט של הגימנסיה העברית הרצליה. נשרי תרגם לעברית את חוקת הכדורגל, וכן היה ממחדשי השפה העברית בתחום הספורט. היה חבר בועד האולימפי הארץ ישראלי ונמנה עם מייסדיו בשנת 1933.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות הגולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבי הרשל נשרי נולד בצרקונסטנטינובה שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בנם של רפאל ורחל אורלוב. המשפחה הייתה משפחת סוחרים זעירים ולצבי היו עוד 8 אחים ואחיות שכולם עלו בהדרגה לארץ ישראל במהלך שנות העלייה השנייה. קיבל חינוך מקיף שכלל לימוד בחדר והשתלמות בספרות עברית ורוסית וכן רכש השכלה כללית. בהגיעו לגיל 13 התבקש על ידי הוריו למצוא מקור פרנסה. תחילה ניסה לעסוק במסחר אך לאחר שלא צלח הניסיון נכנס כשוליה לסדנא והחל ללמוד בניית עגלות. לאחר שהתמחה בתחום החל לעבוד עם אחיו שהיה כבר בעל סדנא בכפר. במקביל לעבודתו הרחיב את ידיעותיו והשכלתו ובגיל 18 החל לעסוק בהוראה. בנוסף על כך עסק בפעילות ציונית, במסגרתה הצטרף לאגודת הפועל הצעיר והיה לאחד מראשוני חבריה. נשרי גויס לצבא האימפריה הרוסית ושרת, תחילה, כפקיד פלוגתי ובהמשך הוכשר כשנתיים לתפקיד חובש ואף עמד בבחינות ההסמכה בהצלחה אולם בהיותו יהודי לא היה יכול לשרת בתפקיד זה ולכן הוחזר לגדוד.[1] נשרי שוחרר מהצבא ב-1903, חזר לכפרו והמשיך בפעילות ההוראה ב"חדר מתוקן" ובפעילות הציונית. ב-1904, עם פרוץ מלחמת רוסיה–יפן הצטווה נשרי להתייצב לשירות אבל קרוביו שכנעוהו לעלות ארצה.
עלייה לארץ ישראל ופעילות חינוכית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית שנת 1904 עלה נשרי לארץ ישראל והחל לעבוד כפועל בפתח תקווה אולם כמומחה לבניית עגלות החל לעבוד בתחום זה בראשון לציון. בשנת 1906 פנה נשרי לעסוק בחינוך גופני ובהוראתו, עת הוזמן לשמש כמורה להתעמלות ולהקנות לתלמידים סדר ומשמעת בגימנסיה העברית הרצליה. נשרי נעתר לפנייה, אולם הִתנה את קבלת המשרה בכך שיותר לו להשתלם במקצועו החדש בצורה מקצועית, ולאחר שנת הלימודים הראשונה נסע לשווייץ והוסמך כמורה לחינוך גופני באוניברסיטת ברן. עם שובו לארץ היה למורה להתעמלות ולמפקח על הסדר בגימנסיה, משרה בה נשא עד לצאתו לגמלאות, ומאוחר יותר שימש גם כמורה להתעמלות בבית המדרש למורות ולגננות ע"ש לוינסקי שבתל אביב. כמורה היה נשרי חסידה של שיטת ההתעמלות השוודית, הדוגלת באימון יחידני, ודחה את שיטת ההתעמלות האנגלית, המדגישה משחקים קבוצתיים. נשרי השתלם עוד מספר פעמים בחו"ל (בשנים 1908, 1911, 1924, 1930, ו-1938) והשתתף בכנסים מדעיים לתרבות הגוף. בשנת 1912 העביר בזכרון יעקב את סמינר ההכשרה למורים לחינוך גופני ביזמתו של אהרן אהרנסון, שהיה הראשון מסוגו בארץ ישראל, והמשיך בהכשרת מורים בשנים הבאות. בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 הדריך נשרי, יחד עם ד"ר חיים בוגרשוב, מנהל הגימנסיה, טיולי תלמידים למצדה.
בשנת 1913 פרסם את ספרו "שיעורי התעמלות", החיבור הראשון בעברית על חינוך גופני, ובמשך שנים רבות נותר חלוץ יחידי בתחום זה. נשרי חיבר ספרים נוספים בתחום החינוך הגופני והספורט, תרגם לעברית את חוקת הכדורגל ופרסם מאמרים רבים בעיתונים וכתבי עת כגון "מכבי", "ידיעון ארגון מורי ההתעמלות" (לימים "החינוך הגופני"), "הד החינוך" ו"דבר לילדים".
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1906 היה נשרי לאחר מראשוני "אגודת מתעמלים ראשון לציון יפו" מייסודו של ליאו כהן ובשנת 1909 הפך למאמנה השני. נשרי ניצל את השפעתו כמורה על מנת להתיר לאגודה להשתמש במתקני "הגימנסיה הרצליה". אגודה זו הייתה הבסיס לאגודת מכבי תל אביב, ונשרי היה לחבר מועצת מכבי משך שנים ארוכות.
לקראת פורים תרע"ד - 1914 יזם ועד תל אביב קרנבל ברחובות העיר (לימים: עדלאידע). ברחובות תל אביב צעדה "תהלוכה אשר הודרכה ופוארה על ידי אלדמע ונשרי".[2]
בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצטרף נשרי לגימנסיה שעברה זמנית למושבה מאיר שפיה ועם חלק ממנה לזכרון יעקב במסגרת גירוש תל אביב, והיה חבר ועד ההגירה ומזכירו.
היה ממייסדי הצופיות בישראל וממקימי אגודת "הרצליה", אחת משלוש האגודות שמאיחודן נולדה "הסתדרות הצופים בארץ-ישראל" (כיום הצופים העבריים). עם איחוד האגודות בפסח 1919, נבחר נשרי לראש התנועה ותוארו היה "מנהיג ראשי".[3]
בשנת 1923 נבחר נשרי בידי האספה הכללית הראשונה לחבר ההנהלה המצומצמת, בת שלושה חברים, של גדוד מגיני השפה, ארגון ששם לעצמו למטרה להפיץ את השפה העברית ביישוב. בשנת 1926 יזם ביחד עם ד"ר עמנואל סימון את הקמת "ארגון המורים לחינוך גופני", אשר הוקם שנה לאחר מכך ובו 25 חברים. לאורך השנים פעל רבות להשוואת מעמדם של מורי החינוך הגופני לשאר המורים ונשרי היה ליושב ראש הארגון.[4] בשנת 1933 נמנה עם מייסדי הוועד האולימפי הארץ ישראלי והיה לאחד מחבריו.[5] נוסף על כך היה נשרי לחבר בוועדת ההדרכה של המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי, חבר הוועד הבוחן, חבר ועדת החינוך הגופני של מחלקת החינוך וכן בתפקידים נוספים.
בשנת 1960 קיבל בשם אגודת מכבי תל אביב את פרס הוז לספורט מטעם עיריית תל אביב.[6] בשנת 1971 זכה הוא עצמו בפרס, עבור ספרו "לקסיקון למונחי החינוך הגופני".[7]
צבי נשרי נפטר בשנת 1973, בגיל 95. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.[8]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשרי היה נשוי ללאה (בתו של ישראל שכטר מזכרון יעקב ואחייניתו של שניאור זלמן שכטר) במשך כ-15 שנה, עד פטירתה ב-1928 מטיפוס.[9] ואב לבנים ובנות. בנו דוד נפל בשנת 1936 כשנורו יריות מהמארב אל עבר מכונית שהובילה פועלים ושומרים ממוצא עילית לירושלים, והוא בן 19 שנים.[10] לזכרו של הבן יצר בשנת 1938 הפסל יצחק דנציגר את הפסל "שבועה", שנהרס בחצר הסטודיו בידי קנאי דתי; משבריו יצר הפסל, ככל הנראה, את פסלו המפורסם "נמרוד", וכן את הפסל "שבזיה". בחייו נפטר גם בנו שמשון.[11]
בתו הייתה הסופרת רינה הברון חברת קיבוץ בארי. דודו גבע היה נכדו. אחותו הייתה הפסלת חנה אורלוף, ואחיו מאיר דב אורלוב היה מוותיקי המושבה פתח תקווה ועמד ראש אגודת בעלי מלאכה בפתח תקווה. רפאל איתן היה אחיינו (בן אחותו מרים), ואחיין נוסף (בן אחיו מאיר דב) הוא זאב אורלוב, מחללי מאורעות תרפ"א בפתח תקווה.
באוקטובר 2023, במהלך הטבח בקיבוץ בארי, נרצחו נכדתו לילך קיפניס ובעלה אביתר. נכדתו שושן הרן ובני משפחה נוספים נחטפו לעזה. כמו כן נרצח בעלה של שושן, אבשלום הרן[12].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו נקראים הארכיון במרכז הפדגוגי שבמכון וינגייט לתולדות החינוך הגופני והספורט בארץ ישראל ובתפוצות, רחוב בשכונת יד אליהו בתל אביב, וכן "פרס צבי נשרי על תרומה אקדמאית בולטת בתחום הספורט", אשר הוענק עוד בהיותו בחיים. הכרה נוספת בתרומתו ניתנה לו בהנצחתו, בשנת 1981 ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח יהודים שזכו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן. במכון וינגייט בבניין המרכז הפדגוגי ולצדו נמצאים תבנית ראשו של צבי נשרי ופסל לזכר בנו דוד, שפוסלו על ידי אחותו חנה אורלוף.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שעורי התעמלות, 1913.
- שעורי התעמלות: לבתי ספר, לאגֻדות ולבית, יפו: איתן–שושני, תר"פ.
- כדור-רגל, 1913.
- מלון למונחי התעמלות, 1913. (רשימת מונחים בעריכת ועדה מיוחדת של ועד הלשון העברית)
- לקסיקון מונחי החינוך הגופני, תל אביב: (צ' נשרי), תשל"א. (עם תרגום המונחים לאנגלית ולגרמנית)
- תרגילי סדר, הליכה וריצה: לבתי-ספר ולאגֻדות התעמלות; סִדר: צבי אורלוב, יפו: דפוס א' איתן וס' שושני, תר"פ. (חוברת)
- התעמלות לקטנים, תל אביב: קוהלת, תרפ"ז.
- התעמלות ומשחקים לקטנים: לבית-הספר ולבית, מהדורה ב מתוקנת ומֻרחבת, תל אביב: קהלת, תרצ"ה 1934.[13]
- התעמלות ומישחקים לקטנים: לבית הספר, לגן ולבית, מהדורה ג מתוקנת ומֻרחבת, תל אביב: הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל – המחלקה להכשרה גופנית (דפוס ספר), תש"ז.
- ק.א. קנודסן, הטפול בגב; תרגם: צבי נשרי, מהדורה ב, מנוקדת, תל אביב: דפוס הפועל הצעיר, תרצ"ח. (נדפס ראשונה ב"המכבי" י–יא, שנה ז' (תרצ"ו))
- ראשי פרקים מדברי ימי החנוך הגופני: ותולדות השטות החדשות, תל אביב: הועד הלאומי ליהודי ארץ ישראל – המחלקה להכשרה גופנית, ת"ש. (חוברת)
- I. התעמלות בקורה : II. טִפוס בחבלים, תל אביב: הוועד הלאומי ליהודי ארץ ישראל – המחלקה להכשרה גופנית, תש"א.
עץ משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| רחל אורלוף | רפאל אורלוף | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מרים איתן | צבי נשרי | מאשה סקיבין | דב סקיבין | חנה אורלוף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שמואל איתן | רפאל איתן | רינה הברון | מרים גבע | יהודית גנדלמן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אביב הברון | דודו גבע | דובי גל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אהרון גבע | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- באילן יוחסין זה מופיעים רק אישים שזכו לפרסום וחוליה המקשרת בין דורות ואבות המשפחה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בניהו מ., צבי נשרי - תולדות חייו, תל אביב, ארגון מורי ההתעמלות, 1954.
- גיל ע. (עורך), שבי להזהב: קובץ לזכרו של צבי נשרי, נתניה, מכון וינגייט, 1979.
- יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), "נשרי (אורלוב), צבי אריה", לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, עם עובד, 1983, עמ' 345.
- "אבי תרבות הגוף", הארץ (מוסף מיוחד), 25 בספטמבר 1975
- אשר גולדברג, דני דבורין, מכבי תל אביב - מאה שנים ראשונות, הוצאת מדיה, 2006, עמ' 22.
- נשרי, צבי, החינוך הגופני בגימנסיה הרצליה. בתוך בן-יהודה, ברוך (עורך) סיפורה של הגמנסיה "הרצליה", הגמנסיה "הרצליה", 1970, עמ' 142–146
- נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך ב', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 183–187
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "צבי נשרי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 424
- "לצבי נשרי, חלוץ החנוך הגופני, למלאות 30 שנה לפעולתו – ברכה!":
- נ. ורמל, לחבר, דבר, 9 בינואר 1938
- רבקה שרתוק, הכובש יצרים, דבר, 9 בינואר 1938
- צבי נשרי, קטעים מזכרונותי, דבר, 9 בינואר 1938
- ש. צ., ל"חתן בראשית", דבר, 16 בינואר 1938
- אורי קיסרי, צבי נשרי, שעשה את השריר..., מעריב, 15 בספטמבר 1953
- שרגא הר-גיל, הנשר הזקן מהרצליה, דבר, 1 במאי 1959
- אנשים בחדשות | מדי שנה בשנה, מעריב, טור 3, 27 בדצמבר 1959
- חגיגת יובל לצבי נשרי, חרות, 4 בפברואר 1964
- יורם פרי, צ. נשרי גורס התעמלות שעה-שעה: שיחה עם המורה הראשון בארץ ל...התנועעות, דבר, 12 במרץ 1968, המשך
- רפאל בשן, איך להיות בן תשעים בלי להתאמץ, מעריב, 15 מרץ 1968
- מת צבי נשרי – מפתח שרירי הנוער היהודי בא"י, דבר, 23 ביולי 1973
- מת צבי נשרי – אבי החינוך הגופני בארץ ישראל, מעריב, 23 ביולי 1973
- צבי נשרי למנוחות, דבר, 24 ביולי 1973
- מ. שורץ, מכתבים למערכת | שיעורי ספורט לפני 60 שנה, דבר, 9 באוגוסט 1973
חמדה אלון, תנועת הצופים מראשיתה ועד 1960, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- תולדות הוועד האולימפי באתר הוועד האולימפי בישראל
- היסטוריה מאתר "שבט פסגות" באתר תנועת הצופים העבריים
- אודות ארגון המורים לחינוך גופני(הקישור אינו פעיל) באתר הסתדרות המורים בישראל
- Tzvi Nishri באתר International Jewish Sports Hall of Fame
- חיים קאופמן, "ראשיתו של הכדורגל העברי בארץ ישראל (1928-1910)", בתנועה: כתב העת למדעי החינוך הגופני והספורט, כרך ח' חוב' 1-2(2006)
- אתר מונחי האקדמיה: מילוני "חינוך גופני" לשנים תרע"ג, תרצ"ה, תרצ"ז, תשי"ח-תשכ"ח
- שרה יהלומי, מתעמלים בעברית - צבי נשרי (אורלוב), מראשוני המורים לחינוך גופני בארץ ישראל, עת-מול 261, יד בן-צבי, 2019, עמ' 11 - 14
- מלך השערים, חלונות: צהר לתרבות יהודית-ישראלית, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
צבי אריה נשרי (1878-1973), דף שער בספרייה הלאומית- יבנאל מטלון, תל אביב: זכרונות 1919–1939 בפרויקט בן יהודה
- נטע דן, צבי נשרי ותולדות המינוח העברי בתחום החינוך הגופני, באתר האקדמיה ללשון, 17 ביולי 2024
- ריאיון עם צבי נשרי, באתר האקדמיה ללשון, 17 ביולי 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מ. בניהו, צבי נשרי : אבי התרבות הגופנית בישראל : תולדות חייו, ארגון מורי ההתעמלות, תשי"ד, עמ' 16-18
- ^ תל אביב: זכרונות 1919–1939 / יבנאל מטלון - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ חמדה אלון, ראשית הדרך, היה נכון: חמישים שנות צופיות עברית בארץ-ישראל: תרע"ט-תשכ"ט, תל אביב: עם ספר, תשל"ז 1976, עמ' 26
- ^ נפתחה ועידת המורים לחינוך גופני, על המשמר, 27 בדצמבר 1951
- ^ איגוד אולימפי, דבר, 27 ביוני 1934
- ^ "פרס דב הוז" לרחל בן-צבי וא. מיכאלי, דבר, 19 בדצמבר 1960.
- ^ פרס דב הוז לנשרי ושחמורוב, דבר, 12 בדצמבר 1971; צבי נשרי ואסתר שחמורוב זכו ב"פרס הוז", דבר, 15 בדצמבר 1971.
- ^ צבי נשרי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ לאה נשרי, דבר, 21 ביוני 1928; לאה נשרי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ יום של התנקשויות בירושלים: דוד נשרי נרצח ליד מוצא, דבר, 28 באוגוסט 1936.
- ^ שמשון נשרי ז"ל, מעריב, 26 בפברואר 1964.
- ^ עמרי אסנהיים, לקבל את הבשורה המרה בשבעה | עורך "המוסף לשבת" למען החטופים בעזה, באתר ynet, 29 באוקטובר 2023
- ^ בספרות ובאמנות, דבר, טור 1, 23 בנובמבר 1934; מרשימות ספורטאי | ספר שחכינו לו, דבר, 10 בדצמבר 1934.
| בקרת זהויות |
|
|---|
- מורים לחינוך גופני
- חברי הפועל הצעיר
- אנשי העלייה השנייה
- ישראל: אישים בספורט
- תל אביב-יפו: ספורט
- אנשי חינוך ישראלים
- בוגרי אוניברסיטת ברן
- סגל גימנסיה הרצליה
- משפחת אורלוב
- גירוש תל אביב: אישים
- תנועת הצופים בישראל
- זוכי פרס דב הוז
- חברי היכל התהילה של הספורטאים היהודים: ישראלים
- אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור
- ישראלים שנולדו ב-1878
- ישראלים שנפטרו ב-1973