פרנק ויילד
 | |
| לידה |
10 באפריל 1873 Skelton, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1939 (בגיל 66) קלרקסדורפ, דרום אפריקה |
| בן או בת זוג |
Vera Alexandra Bogosoff (24 באוקטובר 1922–?) Beatrice Lydia Rhys Rowbotham (1932–?) |
| תקופת הפעילות |
? – 19 באוגוסט 1939 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ג'ון רוברט פרנסיס ויילד (באנגלית: John Robert Francis Wild 10 באפריל 1873 - 19 באוגוסט 1939), שנודע בשם פרנק ויילד, היה קומנדר בצי המלכותי, חבר בחברה הגאוגרפית המלכותית וחוקר ארצות. הוא יצא לחמש משלחות לאנטארקטיקה, עליהן קיבל את מדליית הקוטב עם ארבעה פסים, אחד מן השניים שזכו לכבוד זה. השני היה ארנסט ג'ויס.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנק ויילד נולד בסקלטון-אין-קליבלנד, נורת' יורקשייר, הבכור לשמונה בנים ושלוש בנות שנולדו למורה בנג'מין ויילד ולאשתו מרי, שהייתה תופרת. מקום הולדתו של ויילד היה קרוב למרטון, מקום הולדתו של קפטיין ג'יימס קוק, שלדברי אמו של ויילד היה מאבות משפחתה. בשנת 1875 עברה המשפחה מסקלטון לסטיקפורד בלינקולנשייר, ובשלהי 1880 עברה שוב לוולדרייק, סמוך ליורק.
לבסוף עקרה משפחת ויילד את משכנה לברדפורדשייר. אבי המשפחה מונה ללבלר קרן הצדקה הכנסייתית ופרנק למד בבדפורד. בשנת 1889, בן 16, התגייס לצי הסוחר וקיבל הכשרה ראשונית בשיוט בספינת המפרשים "סובארון". בצי הסוחר עלה לדרגת קצין שני. בשנת 1900, בגיל 26, התגייס לצי המלכותי. מפקד תושבים לשנת 1901 מלמד, שבזמן זה שירת כחובל כשיר באונייה אדינבורו, שעגנה בנמל שירנז.
חקר אנטארקטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנק ויילד השתתף במשלחות הבאות לאנטארקטיקה:
- בשנת 1901 היה חבר בצוות של רוברט פלקון סקוט בתפקיד מלח כשיר במשלחת דיסקברי. יחד עמו שירת בצוות ארנסט שקלטון, שהיה אז סג"ם.
- הוא שירת עם שקלטון במשלחת נמרוד, בשנים 1909-1908, והיה חבר בצוות שחצה את מדף הקרח רוס ואת קרחון בירדמור בקו רוחב 88º23’ דרום, הישג שיא לאותו זמן.
- ב-1911 הצטרף אל המשלחת האוסטרלו-אסייתית לאנטארקטיקה של דאגלס מוסון על האונייה "אורורה", והיה ממונה על הבסיס המערבי על מדף הקרח שקלטון.
- ויילד שירת כסגנו של שקלטון במשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בשנים 1916-1914.
- ויילד היה סגן המפקד במשלחת שקלטון-רווט (1922-1921).
בשנת 1910 פנה סקוט אל ויילד בהצעה להצטרף אליו למשלחת טרה נובה, שהחל לארגן אז. ויילד סירב, משום שהעדיף להמתין למשלחת שיארגן שקלטון.[1]
המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית
לאחר שאוניית המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, אנדיורנס, נלכדה בקרח דחוס בים ודל ולבסוף נמחצה ושקעה, נאלצו אנשיה לחנות תחילה על מצוף קרח מתבקע והולך, ואחר לעשות את דרכם על פני הקרח הבוגדני עד שהופיע לבסוף נתיב מים פתוחים, שאיפשר להם להפליג במסע קשה ומסוכן בשלוש סירות הצלה קטנות אל אחד משני יעדים אפשריים. לבסוף הצליחו להגיע, כל שלוש הסירות ואנשיהן, חולים, פגועים ומותשים, אל אי הפיל הנידח והשומם, שם הקימו בסיס זמני עד שתגיע הצלה. כסגנו של שקלטון במשלחת, נשאר ויילד כממונה על 21 אנשים על אי הפיל כששקלטון ועוד חמישה מאנשיו הפליגו בסירת ההצלה ג'יימס קיירד, הגדולה בשלוש, להזעיק עזרת מחלצים במסע הרואי אל ג'ורג'יה הדרומית.[2] מ-24 באפריל עד 30 באוגוסט 1916 המתינו ויילד ואנשיו על אי הפיל, מקיימים את נפשם בקושי רב על תזונה של כלבי ים, פינגווינים ואצות. לבסוף הגיע שקלטון לחלץ אותם על סיפון הספינה הצ'יליאנית "ילכו".[3] "פוינט ויילד" על אי הפיל נקראת על שם פרנק ויילד, ובה יד זיכרון להנצחת הקפטיין הצ'יליאני לואיס פארדו, שהציל את ויילד ואנשיו.
לאחר המשלחת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שובו לממלכה המאוחדת ב-1916, התנדב ויילד לשירות במלחמת העולם הראשונה וקיבל דרגת לייטננט זמני בכוח העתודה ההתנדבותי של הצי המלכותי. אחרי קורס ברוסית, מונה ויילד לקצין תובלה של הצי המלכותי בארכנגלסק, שם פיקח על אמצעי לחימה שהגיעו במהלך המעורבות של בעלות הברית ברוסיה. אחרי המלחמה נסע ויילד לדרום אפריקה, שם ניהל חוה בניאזאלנד עם פרנסיס ביקרטון וג'יימס מק אילרוי, עמיתים משכבר הימים באנטארקטיקה.
משלחת שקלטון-רווט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1922-1921 היה ויילד סגן מפקד במשלחת שקלטון-רווט, משלחת שלקתה בחסר הן בציוד והן בתוכנית פעולה ברורה, בספינה קטנה בשם "קווסט". ארנסט שקלטון מת בהתקף לב במהלך המשלחת, בג'ורג'יה הדרומית, וויילד קיבל עליו את הפיקוד והשלים את המסע, במאבק כנגד תנאי מזג אוויר קשים בדרכו אל אי הפיל ולאורך החוף האנטארקטי.
אחיו הצעיר של פרנק, ארנסט ויילד, הלך בדרכו והיה גם הוא לימאי בצי הסוחר וחוקר אנטארקטיקה, וקיבל את מדליית הקוטב.
השנים הבאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 באוקטובר 1922 נשא ויילד אישה. אחרי משלחת שקלטון-רווט חזר ויילד לדרום אפריקה עם אשתו ועסק בעבודה חקלאית. ניסיון לגדל כותנה התגלה ככישלון פיננסי צורב, ולאחר חמש שנות בצורת ואחריהן שיטפון, אמר ויילד נואש. לאחר זאת נכנס לעסקי בניית מסילות רכבת וחוזה להארכת המסילה הדרום-אפריקאית עד לגבול עם סוואזילנד הנחיל לו הצלחה מסוימת לזמן מה, אך עם תום החוזה, נאלץ לחפש עבודה במקום אחר.
נישואיו של ויילד לא עלו יפה ואשתו, ורה, ביקשה להתגרש. הגירושין נכנסו לתוקף בשנת 1928. לאחר זאת עבד ויילד כמוזג בבאר של מלון בסואזילנד, שהיה שייך לחברו. השפל של 1930 אילץ אותו לעבור מעבודה לעבודה, בין השאר כמנהל עבודה במכרה יהלומים שפשט רגל, כמחפש מחצבים ברודזיה וכמנהל מחצבה. את הכנסתו הזעומה הגדיל במתן הרצאות מזדמנות על משלחת "אנדיורנס".
בשנת 1931 נישא ויילד בשנית, והפעם היו אלה נישואים מאושרים. בתשע השנים הבאות זכה למידה מסוימת של הצלחה כלכלית, אך בהמשך התערערה בריאותו, אם כי השלווה והחביבות שאפיינו אותו כל חייו לא נפגמו.
פרנק ויילד מת מדלקת ריאות וסוכרת בקלרקסדורפ, דרום אפריקה, ב-19 באוגוסט 1939.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדליית הקוטב עם ארבעה פסים.
- תואר CBE (מפקד מסדר הקיסרות הבריטית) ברשימת תוארי הכבוד של ראש השנה 1920
- מספר פרסים ואותות הוקרה על תרומותיו לקיום המחקר הגאוגרפי
- "מדליית פטרון" מן החברה הגאוגרפית המלכותית.
- אזרח כבוד של עיריית לונדון במאי 1923
- באי הפיל נקרא כף ויילד על שמו, וכן גם הר ויילד ופוינט ויילד בחלקים אחרים שלך אנטארקטיקה.
תואר מסדר הקיסרות הבריטית של ויילד ומדליית הקוטב שלו נמכרו בספטמבר 2009 תמורת 132,000 ליש"ט, יותר מכפליים משוויים.
ב-27 בנובמבר 2011 נטמן אפרו של פרנק ויילד, "יד ימינו של שקלטון" לימין קברו של שקלטון בגריטוויקן, ג'ורג'יה הדרומית; כד האפר נמצא בכוך בבית הקברות בראמפונטיין, יוהנסבורג על ידי העיתונאית והסופרת אנג'י באטלר, שחיפשה חומר לספר. בכתובת החרותה על לוח השחם גס-הסיתות שנקבע לציון המקום נאמר "פרנק ויילד 1939-1873, יד-ימינו של שקלטון". קרובי משפחתו של ויילד ונכדתו של שקלטון, אלכסנדרה שקלטון, השתתפו בטקס שניהל הכומר ד"ר ריצ'רד היינס, ראש הכנסייה באיי פוקלנד. באטלר אמרה, "מעתה יימצא אפרו במקום שנועד לו מלכתחילה. פשוט נדרש לו זמן רב להגיע למקומו." המסע אל ג'ורג'יה הדרומית, הטקס וההטמנה היו נושא תוכנית הרדיו של הבי.בי.סי. בסדרה "חציית יבשות". ב-25 בנובמבר 2011 הנפיקה ממשלת ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים סדרה של בולי זיכרון להנצחת פרנק ויילד לצד חלוצי אנטארקטיקה אחרים. הסדרה כוללת שמונה בולים בצמדים, בערכים של 60, 70 ו-90 פני, ו-1.15 ליש"ט. אפשר להזמין את הסדרה ממשרד הבולאות של איי פוקלנד.
באפריל 2012 שידר בי.בי.סי. 2 את סרט התעודה "פרנק ויילד: הגיבור הנשכח של אנטארקטיקה", בהנחיית פול רוז, שהציבה את הישגיו של ויילד לצד אלו של שקלטון ושאר חוקרי העידן ההרואי. הסרט התיעודי הביא גם דברי פרשנות מאת היסטוריון הקוטב ד"ר יו לואיס-ג'ונס, הסופר פרנסיס ספאפורד והחוקר סר ראנולף פינס. על ויילד אמר פול רוס, "הוא היה אדם דגול באמת. הוא ניצב שכם אל שכם עם שקלטון. יחד היוו צוות מושלם. כישורי ההנהגה המעולים של שקלטון מחד גיסא וקור הרוח והניסיון של ויילד מאידך גיסא הכשירו אותם לטפל כמעט בכל דבר, שאנטארקטיקה יכלה להטיל בדרכם."
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי פרנק ויילד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
]