נאדיה חילו
 | |||||
| נאדיה חילו, 2006 | |||||
| לידה |
5 ביולי 1953 תל אביב-יפו, ישראל  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 2015 (בגיל 61) יפו, ישראל | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| מקום קבורה |
כנסיית אנטוניוס הקדוש | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב | ||||
| מפלגה |
מפלגת העבודה הישראלית | ||||
| סיעה | העבודה-מימד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
נאדיה חִילוּ (בערבית: ناديا حلو, תעתיק מדויק: נאדיא חלו; 5 ביולי 1953 – 26 בפברואר 2015) הייתה אשת ציבור ערבייה-ישראלית, עובדת סוציאלית במקצועה, אשר כיהנה כחברת הכנסת ה-17 מטעם מפלגת העבודה. חילו היא האישה הערבייה הנוצרייה הראשונה שכיהנה כחברת הכנסת (והערבייה השנייה, לאחר חוסניה ג'בארה).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאדיה חילו, לבית קדים, נולדה ב-5 ביולי 1953 ביפו למשפחה ערבית-נוצרית. אביה, ודיע קדיס, היה מורה ומחנך, מראשוני העיתונאים בעיתון "ג'רידת אל-יום" וחבר הנהלה בבנק דיסקונט. אמה, סאלווה מונייר, הייתה ילידת לוד. הוריה של חילו גרו בשכונת עג'מי בבית הוריו של אביה, שם גדלה יחד עם ארבעת אחיה ואחיותיה ועם דודניה.[1]
למדה בבית הספר הקתולי שהיה תחילה לבנות "טֶרָה סַנטָה" בעירה. עד כיתה ח' למדה לפי תוכנית הלימודים הצרפתית, אולם בהמשך למדה גם עברית והשתלבה במסלול הלימודים לקראת קבלת תעודת בגרות ישראלית.[2] במהלך לימודיה התמודדה עם הפער בין מה שנלמד בכיתה על פי תוכנית הלימודים לבין ההיסטוריה של משפחתה. בספרה האוטוביוגרפי כתבה: ”שם היה כתוב שהיהודים באו לארץ-ישראל, שהייתה ארץ שוממה... והרי היו כאן תושבים פלשתיניים וביניהם בני משפחתי שחיו כאן מדורי דורות. התרעמתי ללא קול”.[3] הייתה פעילה בתנועת הצופים והדריכה קבוצת חניכות בשבט.[4] למדה באוניברסיטת תל אביב והייתה לסטודנטית הערבייה היחידה בבית הספר לעבודה סוציאלית.[5] למרות הביקורת בחברה הערבית, החלה ללמוד נהיגה[6] והייתה לאחת הנשים הערביות הראשונות ביפו שהחזיקו רישיון נהיגה.[7]
פעילות חברתית וציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1976–1982 עבדה בלשכה לשירותים חברתיים של אגף הרווחה בעיריית תל אביב-יפו והתמקדה בחינוך לגיל הרך ובהדרכת הורים.[7] בשנת 1981, על רקע מחסור במעונות יום ביפו, חברה לארבע אימהות מהעיר שרצו לצאת לעבודה אך בהיעדר פתרון לטיפול בילדיהן לא יכלו לעשות זאת. הן פנו למוסדות שונים ולאגודות פיתוח בבקשה לקבל שטח שעליו יוקם פעוטון, ובהם כנסיית "סנט אנתוני", שראשיה הסכימו להעמיד את המקום לרשותן ללא תמורה.[8] בשנה הראשונה לפעילות הפעוטון מימנו הנשים את רכישת הציוד והתשלום לצוות החינוכי. באותו עשור התרחב פעוטון זה לרשת מעונות וגנים פרטיים בפיקוח הוועד המנהל לגיל הרך שבראשו עמדה חילו, כחלק מפרויקט שיקום השכונות.[7]
בשנים 1983–1994 עבדה כקצינת מבחן בשירות המבחן לנוער של משרד העבודה והרווחה, והייתה לאחת הערביות הראשונות בתפקיד זה. במסגרת עבודתה ריכזה את פעילות הנוער במגזר הערבי במחוז תל אביב. בשנת 1986 נוסף לתחומי אחריותה ריכוז מערך חקירות ילדים שנפגעו מעבירות מין, וקבוצות אחרות שנכללו בחוק כקבוצות של חסרי ישע. היא ראתה בתפקידה זה אתגר מפני שהייתה האישה הראשונה בתפקיד, ובעיניה שיקום נוער עברייני הוא דרך נוספת להוכיח שגם נשים יכולות להצליח בתפקיד שנחשב גברי.[8]
כשסיימה את עבודתה במשרד העבודה והרווחה, ולאחר שבשנים 1990–1994 פיתחה תוכנית לפיתוח כישורי מיומנות של הורים במסגרת תוכניות למעורבות במכללת סמינר הקיבוצים,[7] ייסדה את "מרכז הירש" לגיל הרך ביפו,[9] ועמדה בראשו עד 2004. בתקופת כהונתה שילב המרכז פעילויות רווחה וחינוך כחלק מתוכנית כוללת להתפתחות פעוטות עד גיל שש.[10] המרכז סיפק שירותים למשפחות מתקופת ההיריון וההכנה ללידה, בליווי התינוקות ובמתן שירותי טיפת חלב,[11] ותוכניותיו מועברות בערבית ובעברית. המרכז סיפק גם עזרה לנפגעות ולנפגעי אלימות במשפחה תוך כדי יצירת קשרים עם גופים ציבוריים ופרטיים, יהודים, ערבים ומעורבים, בהם מכללת בית ברל, מכון יוספטל ומכון אדלר. צוותי העבודה כללו רופאים ופסיכולוגים שעסקו בהעשרה והדרכות הן במרכז והן בבתי המשפחות.[11] פעילותה במרכז זה הייתה צעד ראשון במערכת הפוליטית, כשהתמודדה ברשימת "כולנו למען יפו" למועצת העיר תל אביב-יפו, והייתה האישה היחידה ברשימה; הרשימה עשתה היסטוריה כאשר נבחר ממנה לראשונה נציג ערבי למועצת העיר.[12]
פעילות למען נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שלא שובצה במקום ריאלי ברשימת העבודה לכנסת החמש-עשרה, כיהנה כסגנית יו"ר נעמת, וזאת עד בחירתה לכנסת השבע עשרה.[13] במקביל לפעילותה הציבורית והמקצועית עסקה במגוון תחומים לקידום שוויון זכויות נשים. משנת 1994 כיהנה כחברת מועצת ארגוני הנשים בישראל ובשנת 1999 הצטרפה כחברת הנהלה בעמותה לקידום האישה בספורט. בנוסף, הייתה חברה בקואליציית ארגוני הנשים, חברה בפורום הנשים הבינלאומי בישראל וחברת פורום "נשים לתקציב הוגן" במכון אדווה. בשנת 1997 ייסדה את עמותת "מנארה", שעסקה בקידום ופיתוח חברתי של נשים. בעיניה, היה זה כלי לפעילות חברתית לקידום מנהיגות נשית בקרב האוכלוסייה הערבית. במסגרת פעילות העמותה קיימה סדנאות מנהיגות וימי עיון על מנת לפתח אצל הנשים מיומנויות מקצועיות ואף פוליטיות. היא עמדה בראש העמותה עד שנבחרה לכנסת.[11]
בשנת 1997 מונתה לתפקיד הממונה על מעמד האישה במגזר הערבי ויו"ר מועצת הנשים הערביות במרכז השלטון המקומי. זמן קצר לאחר שנבחרה לתפקיד נפטרה ראש היחידה למעמד האישה, וחילו מילאה את מקומה. במסגרת זו עבדה עם הרשויות המקומיות, נבחרות הציבור ויועצות ראשי הערים לקידום מעמד האישה. היא לקחה חלק בשיתופי פעולה יחד עם הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה ויחד איתם ערכה כנסים והשתלמויות לנושאות בתפקיד זה ברשויות המקומיות. היא שימשה כנציגת הנשים בוועדות הכנסת והשתתפה בהקמת מועצת הנשים ברשויות המקומיות. בתקופת כהונתה כראש היחידה למעמד האישה התקבל חוק היועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות.[14]
פעילות פרלמנטרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994, התפקדה חילו למפלגת העבודה, התמודדה בבחירות המקדימות לכנסת הארבע-עשרה ושובצה במקום ה-38 ברשימת המפלגה לכנסת. בבחירות המקדימות בשנת 1999 התמודדה במסגרת הרשימה הארצית ושוב מוקמה במקום לא ריאלי. על כן חברה לרשימת עם אחד בראשות עמיר פרץ, שבה שובצה במקום הששי, אך עדיין לא נכנסה לכנסת. בבחירות לכנסת השש עשרה החליטה לא להתמודד. בשנת 2005, עם איחוד עם אחד עם מפלגת העבודה, החליטה להתמודד ברשימת העבודה לכנסת השבע-עשרה, שובצה במקום החמישה-עשר ברשימה ונכנסה לכנסת.
במהלך כהונתה בכנסת שימשה יו"ר הועדה לזכויות הילד והייתה חברת ועדת הכנסת (2006–2009), הועדה לקידום מעמד האישה (2006–2009), ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (2006–2009), הוועדה לפניות הציבור (2006–2009), הוועדה המיוחדת לנושא בעיית העובדים הזרים (2006–2009) וועדת הפנים והגנת הסביבה (2007–2009). בעבודתה הפרלמנטרית התמקדה בקידום שוויון זכויות וקירוב האוכלוסייה הערבית ליהודים. היא הקימה את השדולה לערים מעורבות ואת השדולה לדו קיום יהודי-ערבי, ושימשה יושבת ראש לשדולות יחד עם חבר הכנסת רן כהן.
נושאים נוספים שבהם עסקה בעבודתה הפרלמנטרית היו המאבק להעלאת מספרם של חוקרי נוער במשרד הרווחה ובפעילות למניעת "רצח על רקע כבוד המשפחה" במגזר הערבי.[15] היא הרחיבה את התנאים לזכאות למעון יום שיקומי, קראה לגיבוש נהלים בנושא טיפול בקטינים שאינם בחסות הוריהם ובהקלות לתלמידים מן הרשות הפלסטינית בדרכם לבית הספר דרך מחסומי צה"ל. העלתה על סדר היום את העלאת הצורך במנגנון תלונה לילדים אשר שוהים במוסדות טיפוליים סגורים.[15]
בין החוקים שיזמה והובילה במהלך כהונתה בכנסת:
- חוק לטיפול בקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות
- חוק המוסד העליון ללשון הערבית (יחד עם מיכאל מלכיאור)
- חוק המסדיר את השעייתו של עובד מדינה או עובד רשות מקומית אשר במסגרת עבודתו אחראי על קטין או חסר ישע והוגש נגדו כתב אישום בחשד לביצוע עבירת מין או אלימות בקטין או בחסר ישע שעליו היה אחראי במסגרת עבודתו (יחד עם רן כהן).
- תיקון לחוק מניעת אלימות במשפחה, הקובע כי בית המשפט לענייני משפחה לא יוכל לדחות בקשה למתן צו הגנה מבלי לתת למבקש הבקשה או לבא כוחו הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו (יחד עם גדעון סער).
- חוק המסדיר מחדש את תפקידיהן, מעמדן והליך מינוין של היועצות לענייני מעמד האישה ברשויות המקומיות.
בנוסף, הייתה בין יוזמי החוקים לביטול איחודי הרשויות בעיר הכרמל ובשגור.
לאחר תום כהונתה בכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הכנסת השמונה-עשרה מוקמה במקום ה-30 ומשכך, לא נכנסה לכנסת.
חילו התגוררה ביפו, נשואה ואם לארבע בנות. בעשור השני של המאה ה-21 היא עסקה בקידום פרויקטים חברתיים ובייעוץ. נוסף על כך, שימשה חברה בחבר הנאמנים של המכללה האקדמית בית ברל. שימשה כחוקרת אורחת במכון למחקרי ביטחון לאומי.[16]
ב-26 בפברואר 2015 הלכה חילו לעולמה ממחלת הסרטן.[17]
אוטוביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נאדיה חילו, פורצת הדרך מעג'מי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשע"ד 2013
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תל אביב: מדיה 10, 2011
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר של חברת הכנסת לשעבר נאדיה חילו
נאדיה חילו, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)- נאדיה חילו, באתר כנסת פתוחה
- נאדיה חילו באתר מפלגת העבודה
- פרסומים של נאדיה חילו באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
נאדיה חילו, לא הולכת לשום מקום, באתר הארץ, 27 ביולי 2014- ח"כ לשעבר נאדיה חילו הלכה לעולמה, באתר מאקו, 27 בפברואר 2015
- חסן שעלאן ומורן אזולאי, מתה נאדיה חילו, הח"כית הנוצרייה הראשונה, באתר ynet, 27 בפברואר 2015
- יהונתן ליס, מתה חברת הכנסת לשעבר נדיה חילו בגיל 61, באתר הארץ, 27 בפברואר 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 25
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 39
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 40
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 44
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 51
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 53
- ^ 1 2 3 4 חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, עמ' 200
- ^ 1 2 פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 70
- ^ מרכז הירש - מסתכלים קדימה, ב"פורטל יפו"
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 75
- ^ 1 2 3 חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, עמ' 201
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 79
- ^ פורצת הדרך מעג'מי, עמ' 114
- ^ חוק ליועצות מעמד האישה ברשויות מקומיות, באתר הכנסת
- ^ 1 2 חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, עמ' 202
- ^ נאדיה חילו, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ אריק בנדר, הלכה לעולמה נאדיה חילו, סגנית יו"ר הכנסת לשעבר, בגיל 61: "לחמה באומץ", באתר מעריב אונליין, 27 בפברואר 2015
| יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת | |
|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|
- רשימת חברי הכנסת
- חברות הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד
- ערביות נוצריות ישראליות
- ערבים נוצרים ישראלים
- חברות הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- סגל המכון למחקרי ביטחון לאומי
- חברות כנסת ערביות
- חברי כנסת ערבים
- עובדות סוציאליות ישראליות
- עובדים סוציאליים ישראלים
- יזמות חברתיות ישראליות
- יזמים חברתיים ישראלים
- מייסדות עמותות ישראליות
- בוגרות אוניברסיטת תל אביב
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד
- בוגרות תנועת הצופים בישראל
- בוגרי תנועת הצופים בישראל
- חברי כנסת נוצרים
- ישראליות שנולדו ב-1953
- ישראלים שנולדו ב-1953
- ישראליות שנפטרו ב-2015
- ישראלים שנפטרו ב-2015
- ישראלים שנפטרו מסרטן
- ישראליות שנפטרו מסרטן
- יפו: אישים