מירי רגב
 | |||||||||||||||||||||
| רגב בשנת 2020 | |||||||||||||||||||||
| לידה |
26 במאי 1965 (בת 59) כ"ד באייר ה'תשכ"ה קריית גת, ישראל  | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||||||||||||
| השכלה | |||||||||||||||||||||
| מפלגה | הליכוד | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא פוליטיקאית ישראלית המכהנת כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. את שירותה הצבאי סיימה בדרגת תת-אלוף לאחר ששימשה דוברת צה"ל בתקופת "ההתנתקות" ובמלחמת לבנון השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשם מרים סיבוני וגדלה בקריית גת. אביה פליקס עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון אורט רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17 זכתה לתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]
רגב בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מהמכללה האקדמית בית ברל, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.[4] בנוסף, היא בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5][6]
נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[7]
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה] | |
| מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל | |
| מדינה |
ישראל |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1983–2008 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 המערכה ברצועת הביטחון מלחמת לבנון השנייה | |
| עיטורים | |
 אות מצטיין הנשיא | |
| | |
רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. לאחר מכן, בשנת 1988 היא מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.
בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל. לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת.[8] עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).[9] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.
רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור. באותה העת כינתה את התנהגות הנוער בכפר דרום "התנהגות ברברית ועבריינית", התבטאות שעליה התנצלה 13 שנים לאחר מכן. בתפקידה המשיכה גם במהלך מלחמת לבנון השנייה, עד אוגוסט 2007.[10] באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שמילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.
בדו"ח ועדת וינוגרד לאחר מלחמת לבנון השנייה בפרק "מבחן התוצאה - חשיפת סודות המדינה בפני גופים אחרים" כתוב כי "נתגלו כשלים משמעותיים" בחטיבת דובר צה״ל שהשפיעו על תוצאות המלחמה, כשהוועדה מציינת במפורש ראיון שהם ערכו עם ״דוברת צה״ל (מירי רגב).[11]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מקורות שונים, לאחר שחרורה מצה"ל ולקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ניהלה רגב מגעים עם מספר מפלגות, כולל מפלגת העבודה, אך ללא הצלחה, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגת הליכוד. ח"כ לשעבר דניאל בן סימון העיד כי הוא תיווך בינה לבין מנהיגי מפלגת העבודה, והעיתונאי אמנון אברמוביץ' העיד כי פנתה אליו להתייעצות בנושא. רגב הכחישה בעקביות את הטענות הללו.[12][13][14]
רגב הצטרפה למפלגת "הליכוד" בנובמבר 2008.[15] לאחר הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימת "הליכוד" לכנסת ה-18. לאחר קבלת ערעור שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימה.
חברת הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת הכנסת מטעם "הליכוד". בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה[16] וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.
בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד מסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". על משפט זה נעשו פרודיות רבות, בין היתר צוטט במערכון של היהודים באים.[17] היא הדגישה בריאיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[18] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים, שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[19][20]
ב-2011 בזמן המחאה החברתית ביקרה רגב במאהל שדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, חלק מהמוחים גירשו אותה מהמתחם ובתגובה כינתה אותם רגב "שמאל קיצוני".[21][22]
שרת התרבות והספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הבחירות לכנסת ה-20, זכתה בבחירות המקדימות ברשימת הליכוד במקום החמישי. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.[23] צעדיה נתפסו כ"אנטי דמוקרטיים" ונחתמה עצומה של מאות אנשי תרבות נגד רגב.[24] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[25]
ברקע העימות, עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל התרבות הארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה, חבר החוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה ב"תיאטרון אל-מידאן" בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון "אל-מידאן". זאת עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל דקה, ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[26] רגב פעלה לביטול הקרנת הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, בפסטיבל הקולנוע ירושלים. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[27]
רגב התנגדה להקמת תאגיד השידור הישראלי. על פי פרסומים, אמרה ביולי 2016 בדיון בוועדת השרים לחקיקה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".[28]
במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[29] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[30]
החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[31][32]
בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה ראש הממשלה איננו נוכח.[33][34] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[35] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.[36]
רגב פעלה להעביר את משחק הידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל מחיפה לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.[37] נבחרת ארגנטינה ביטלה את המשחק[38] ושר החוץ של הארגנטינאי הסביר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.[39] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.[40]
בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים וסירבה לאשר את מתווה הכותל.[41] רגב הגיעה למקום השני בדירוג פעילות חברי "הליכוד" למען היהדות בכנסת העשרים, שנערך על ידי ארגון מתפקדי "ליכוד", בין היתר בעקבות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור.[42]
חוק הנאמנות בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא התגלגלות הפרשה אינה ברורה.בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות, במסגרת תיקון "חוק התרבות והאמנות", אשר כונה "חוק הנאמנות בתרבות". בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה והחרמה או קריאה להטלת חרם על ישראל.[43] במאי 2016 משרד התרבות והספורט פרסם תיקונים למבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד, ובהם מתן בונוס למוסדות שיופיעו ביהודה ושומרון, וגריעת ניקוד מזכה ממוסדות שיימנעו מלעשות כן. במאי 2020 פסל בג"ץ את סעיף הבונוס.[44] רגב קידמה את "חוק הנאמנות בתרבות", הצעת חוק שעוררה התנגדות של אישים מתחום התרבות.[45][46] החוק עבר בקריאה ראשונה,[47] אך נפל בשל התנגדות ח"כים מכולנו וישראל ביתנו.[48] בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).[49] היוזמה לתיקון החוק עוררה מחאה.[50]
ועדה לבחינת התנהלות קרנות הקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2016 הקימה רגב ועדה לבחינת קרנות הקולנוע,[51][52] שמסקנותיה הצביעו על ליקויים בתחום המנהל התקין של קרנות הקולנוע ובתחום השוויון בייצוג.[53] ביולי 2018 הציגה רגב רפורמה הכוללת הקמת מאגר לקטורים, הגברת ייצוג האוכלוסיות המוחלשות והכנסת רכיב ההצלחה הקופתית לשיקולי המימון[52]. במהלך שנת 2020 הוקמו קרנות אזוריות למתן מענה ליוצרים בפריפריה,[54] בדרום, בצפון ובשומרון. כתוצאה מרפורמה זו קמה בין השאר גם "קרן קולנוע שומרון".[55][56]
שרת התחבורה בממשלת ישראל ה-35
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 במאי 2020 הושבעה כשרת התחבורה בממשלת ישראל השלושים וחמש. רגב קיבלה גם את האחריות על טקס הדלקת המשואות. בתפקיד התמודדה עם סוגיית התחבורה הציבורית בתקופת מגפת הקורונה.[57] באוקטובר 2020 הכריזה כי מערכת הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב תיקרא ה"דנקל".[58] באותו החודש הכריזה כי היא תתנגד לתוכנית המטרו במטרופולין תל אביב וטענה כי עדיף להשקיע בהקמת קו הרכבת לאילת או במסילת הרכבת לקריית שמונה.[59][60]
בדצמבר 2020 מינתה את פעיל הליכוד יגאל עמדי ליו"ר דירקטוריון חברת נתיבי ישראל.[61][62]
חברת הכנסת ה-24
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכנסת ה-24 נמנתה, ככל חברי מפלגתה, עם האופוזיציה. באוגוסט 2021 נמנתה עם העותרים לבג"ץ נגד החלטת הכנסת על הרכב ועדותיה.[63] ב-23 במאי 2022 התנגדה להצעת החוק "ממדים ללימודים" של הקואלציה למימון 50% מהתוכנית, תוך דרישה שהמדינה תממן במלואה את התוכנית ב-100%, וטענה בישיבת סיעת הליכוד כי ”החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת ואנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזו, אז אין כאבי בטן. אין כאבי בטן למקרי אונס, ואין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים”.
דבריה עוררו סערה ציבורית.[64][65][66][67] החוק התקבל לאחר פשרה בין הקואליציה לאופוזיציה לשינויו, כך שהמדינה תממן 75% מהתוכנית.[68]
שרת התחבורה בממשלת ישראל ה-37
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש מונתה רגב לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלת ישראל השלושים ושבע והתפטרה מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי. בנוסף קיבלה רגב שוב את האחריות על טקס הדלקת המשואות.
בפברואר 2023, למרות העומסים בעקבות המחאה נגד הרפורמה המשפטית, סירבה לאפשר לרכבת ישראל לתגבר את הרכבות לירושלים.[69]
בינואר 2023, עם כניסתה לתפקיד, טענה רגב כי נתיבי התחבורה הציבורית בכבישים מהירים, שהוקמו בידי קודמיה בתפקיד, מירב מיכאלי וישראל כץ, ריקים רוב הזמן ושצריך לבטל אותם, וזאת למרות התנגדות משרד האוצר בטענה שהחלטה תגרום לנזק כספי של מיליארדי שקלים.[70][71] היא הודיעה על ביטול אכיפה בנתיב פלוס בכביש החוף,[72] ושינתה את הנהלים ב"נתיב פלוס" בכביש 1 לירושלים כך שתותר תנועת כלי רכב עם שני נוסעים, במקום שלושה קודם לכן.[73] באותה שנה, מינתה את פעיל הליכוד משה בן זקן למנכ"ל משרד התחבורה, חצי שנה לאחר שוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, בהרכב שונה, שללה את המינוי מפאת חוסר ניסיונו הרלוונטי לתפקיד.[74][75] בנוסף, מינתה את עו"ד עינב אבוחצירה, בתו של פעיל ליכוד,[76] לממלאת מקום היועמ"ש בנתיבי ישראל, אף שהיו מועמדים מנוסים ובכירים מאבוחצירה.[77][78] זאת, לאחר שרשות החברות ביטלה את מינוי הפוקד לליכוד אלעד ברדוגו לאותו תפקיד בשל פגמים חמורים בתהליך האיתור.
ב-20 באפריל 2023 אישרה הממשלה הצעה של רגב לפיה יושקעו מאות מיליוני שקלים בשורה של פרויקטים תחבורתיים בשדרות וביישובי עוטף עזה,[79] אך התוכנית לא יצאה לפועל.
במאי 2023 הודיע מנכ"ל רכבת ישראל, מיכה מייקסנר, על עזיבתו, לאחר כמה ניסיונות מצידה להדחתו, זאת, על פי פרסומים בתקשורת, בעקבות התנגדותו למינויים פוליטיים.[80][81]
ב-7 באוקטובר 2023 הוביל חמאס מתקפת פתע נגד יעדים צבאיים ואזרחיים בדרום ישראל. בתה של רגב, מיכל, הייתה בין ניצולי הטבח בפסטיבל נובה ותפסה מחסה בעיר באר שבע לאחר שרכבה נורה.[82] התחבורה הציבורית החלה לפעול שעות ארוכות לאחר ההודעה על גיוס מילואים, והמידע שעבר לגביה היה מעורפל, כך שבמשך שעות ארוכות חיילים שנדרשו להגיע בדחיפות ליישובים המותקפים ולבסיסים נאלצו לחפש טרמפים.[83] רגב ספגה ביקורת גם על כך שלא הפעילה באופן מלא את חברת "אל על" בשבת (באמצעות "מניית הזהב" של המדינה), לצורך הבאת נוסעים ומטענים במסגרת מצב החירום.[84] במהלך מלחמת חרבות ברזל עוררה רגב סערה ציבורית בהחלטתה להפסיק את התחבורה הציבורית בשבת.[85] טענתה כי הדרישה הגיעה ממשרד הביטחון התבררה כלא נכונה.[86] טיסותיה הרבות של רגב לחו"ל בזמן המלחמה עוררו ביקורת ציבורית וכן מצד בכירים בממשלה.[87][88]
ב-5 בנובמבר ניסה להיכנס לקיבוץ בארי, אך הניצולים מן הטבח חסמו את כניסתה.[89] בתגובה רגב איימה "אתם תהיו הקיבוץ האחרון שישוקם".[90]
כנגד מדיניותה נמתחה ביקורת רבה בשל הפגיעה בנת"צים, ביטול התחבורה הציבורית במלחמה וחוסר קידום פרויקט הרכבת התחתית בגוש דן.[91] ח"כ בועז טופורובסקי התפטר מראשות ועדת המשנה לבטיחות בדרכים לאחר שמשרד התחבורה לא התייחס לעבודתו.[92]
באוגוסט 2024 הסמיכה הממשלה את רגב להיות אחראית גם על טקס הזיכרון לטבח בשבעה באוקטובר באותה השנה. ההחלטה עוררה ביקורת בקרב חלקים בציבור הישראלי, כולל הודעה של מספר קיבוצים בעוטף עזה שיחרימו את הטקס בהובלתה.[93]
תחקיר "המקור" והחקירה הפלילית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 2024 שודר בערוץ 13 תחקיר "המקור" של רביב דרוקר על תפקודה כשרת התחבורה. לפי התחקיר רגב עסקה זמן מועט בענייני המשרד, והקדישה את עיקר זמנה לפעילות פוליטית פנימית של הליכוד, במטרה להגדיל את מספר בוחריה בפריימריז. היא ניהלה רישום של בכירים בשלטון המקומי, שדורגו לפי פוטנציאל מצביעי פריימריז שיוכלו לגייס עבורה, ועל בסיס רישום זה נתנה מענה בענייני תחבורה. על פי התחקיר רגב פעלה בניגוד להמלצות המקצועיות, ונתנה יחס בלתי ענייני, מפלה ואף מסכן חיים, בהתאם לפוטנציאל גיוס הקולות עבורה.[94][95] בנוסף, ניצלה תקני העסקה ליועצים מקצועיים לשם מינוי יועצים פוליטיים. התחקיר התבסס על עדות וחומרים שהעביר ראש המטה שלה שפרש, יונתן יהוסף, ועל ראיונות עם ראשי רשויות. רגב הגיבה כי דרוקר ניצל את מצבו הבריאותי של יהוסף.[96] בהמשך, הגישה רגב תלונה במשטרה נגד יהוסף, בטענה כי גנב וזייף מסמכים.[97][98]
ב-10 ביוני משטרת ישראל הודיעה על פתיחת חקירה בחשד למרמה והפרת אמונים[99] ופשטה על משרדה של רגב.[100] רגב ניסתה למנוע מהשוטרים לקחת מסמכים בטענה שיש לה חסינות,[101] ואף עתרה לבית המשפט בנושא זה, אך עתירותיה נדחו בשלוש ערכאות.[102] חוקרי להב 433 לקחו בפשיטה מסמכים ומחשבים, וצפויים לזמן את המעורבים לחקירה.[103]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירי רגב, באתר הכנסת 
מירי רגב, ברשת החברתית פייסבוק
מירי רגב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מירי רגב, ברשת החברתית אינסטגרם
מירי רגב, סרטונים בערוץ היוטיוב- מירי רגב, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – מירי רגב, בערוץ כנסת באתר יוטיוב- מירי רגב, באתר ערוץ הכנסת
- נורית קנטי, "התפקוד שלנו היה מצוין", באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
- הדס ריבק, מירי לא חסה, באתר מאקו, 31 במאי 2012(הקישור אינו פעיל, 27.8.2021)
דוד בן בסט מראיין את מירי רגב וראלב מג'אדלה, "הנבחרים", באתר YouTube, 16 בנובמבר 2012- אריק בנדר, איך כבשה מירי רגב את מרכז הליכוד, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2015
- תחיה ברק, מירי רגב: סיפור על אהבה וחושך, באתר "את", 30 ביוני 2015
- טלי קיים, סערה בטקס פרסי התיאטרון: נאומה של השרה רגב נקטע בצעקות, באתר וואלה, 19 ביוני 2015
שחר אטואן, מירי רגב מסבירה למבקר האופנה של גלריה איזה שינוי היא חוללה במלתחה, באתר הארץ, 2 ביולי 2015- נעמה לנסקי, "אתם לא תכתיבו לי מה נכון ומה לא נכון", באתר ישראל היום, 11 בספטמבר 2015
- שוקי שדה, התורמים שהתרבו, הפוליטיקאים שתמכו והעוזרות שברחו - הדרך של מירי רגב למשרד התרבות והספורט, באתר TheMarker, 11 בספטמבר 2015
- אור סופר, מירי רגב: אני הולכת עם האמת שלי, באתר onlife, 17 בינואר 2016
- אריאל שנבל, מקור ראשון, 'לא באתי כדי שיאהבו אותי, אלא להשמיע את קול הציבור', באתר nrg, 13 במאי 2016
- מורן אזולאי, "הפכתי למגינה הראשית של ראש הממשלה": המסע של רגב לצמרת הליכוד, באתר ynet, 1 בפברואר 2019
- ניב שטנדל, מירי רגב, הריקאפ, באתר מאקו, 30 באפריל 2020
- רז שכניק, נבו זיו, מירי ללא מעצורים, באתר "ידיעות אחרונות", 26 במאי 2020
- שרי מקובר בליקוב, "לא באתי לשחק משחקים": מירי רגב מסמנת מטרות בראיון חג למעריב, באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2023
- אבי בר-אלי, ניצולי קיבוץ בארי העליבו את מירי רגב — מקורבה הציע לנקום בהם דרך הכיס, באתר TheMarker, 26 במאי 2024
- אודי עציון, אחרי תחקיר המקור: 10 ההחלטות הכי גרועות של מירי רגב, באתר וואלה, 24 במאי 2024
- יפעת ראובן, הקטל בכבישים בשיא של 20 שנה — אז רגב נסעה ללמוד ממדינה במצב גרוע יותר, באתר TheMarker, 10 בספטמבר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. נבדק ב-20 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ראיון בערוץ הכנסת 2014
- ^ היא עוד תגיע רחוק, באתר מאקו, 22 במרץ 2016
- ^ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו(הקישור אינו פעיל, 27.8.2021)
- ^ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
- ^ מירי מרים רגב, באתר הכנסת
- ^ השרה רגב: "גם על בעלי אני צועקת שהוא שמאלן", באתר מאקו, 21 בנובמבר 2016
- ^ יפתח אלעזר, ידוענית בחאקי, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2004
- ^ ענבל אביב, תת-אלוף מירי רגב מונתה לדוברת צה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 ביוני 2005
- ^ דוברת צה"ל היוצאת, מירי רגב: "אם הייתי גבר, בכירי צה"ל היו מתייחסים אליי ברצינות", באתר גלובס, 8 באוגוסט 2007
- ^ ועדת וינוגרד, הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006, ינואר 2008
- ^ דניאל בן סימון, הטרגדיה של מירי רגב, באתר הארץ, 18 בפברואר 2016
- ^ ח"כ לשעבר: אני הייתי המתווך בין מירי רגב לעבודה, באתר "סרוגים", 7 בדצמבר 2021
- ^ "מירי רגב ניסתה להיכנס למפלגת העבודה", באתר ערוץ 7, 13 באוגוסט 2019
- ^ אטילה שומפלבי, דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב מצטרפת לליכוד, באתר ynet, 2 בנובמבר 2008
- ^ מורן אזולאי, ועדות הכנסת: מצנע לחינוך, רגב אחראית על זרים, באתר ynet, 18 במרץ 2013
- ^ היהודים באים עונה 4 | המקושש - פרק 5, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 04:47)
- ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
- ^ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
- ^ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
- ^ הסילוק מהמאהל: ח"כ רגב התלוננה במשטרה, באתר ynet, 17 ביולי 2011
- ^ מורן אזולאי, עשרות במאהל מחאת הדיור, מירי רגב ביקרה, באתר ynet, 15 ביולי 2011
- ^ מתי טוכפלד, מירי רגב מונתה לשרת התרבות והספורט: "אדע לשים גבולות בלי לפגוע בחופש הביטוי", באתר ישראל היום, 15 במאי 2015
- ^ שגיא בן נון, פרסום ראשון: מאות אנשי תרבות חתמו על עצומה במחאה על "צעדיה האנטי-דמוקרטיים" של הממשלה, באתר וואלה, 13 ביוני 2015
- ^ רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
- ^ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015
- ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015
- ^ אלירן מלכי, מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2016
- ^ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017,
רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017 - ^ טל שלו וגלי גינת, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה, 4 ביוני 2017,
טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017,
גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017 - ^ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, באתר ynet, 14 ביוני 2017
- ^ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2017
קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, החלטה מספר 3090 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2017, באתר משרד ראש הממשלה - ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
- ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
- ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
- ^ מערכת וואלה! חדשות, יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים", באתר וואלה, 19 באפריל 2018
- ^ סמי פרץ, כך השתלטה מירי רגב על מסי תמורת 2.7 מיליון שקל מהכסף שלנו, באתר TheMarker, 22 במאי 2018
- ^ מירי רגב הציגה תמונות: "כך איימו על ליאונל מסי ומשפחתו", באתר וואלה, 6 ביוני 2018
- ^ שר החוץ של ארגנטינה: "המשחק בוטל כי עבר לירושלים", באתר ynet, 7 ביוני 2018
- ^ אריאל כהנא, המשחק מול ארגנטינה בוטל; בסביבתו של נתניהו מאשימים את השרה רגב, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2018;
אוריאל דסקל, מירי רגב הפסידה ל-BDS מגול עצמי, באתר כלכליסט, 6 ביוני 2018 - ^ כיכר השבת, רגב: לא אאשר את מתווה הכותל הרפורמי - מטעמי מצפון, באתר כיכר השבת, 27 ביוני 2018
- ^ משה ויסטוך, רגב בראש, גליק משתרך: דירוג חברי הליכוד בנושאי דת, באתר כיפה, ל' בשבט התשע"ט, 5 בפברואר 2019
- ^ יונתן ריגר, הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר מאקו, 2 בספטמבר 2015
מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016 - ^ משה גורלי, מתנת הפרידה של בג"ץ לרגב: ביטול הבונוס על הופעות באיו"ש, באתר כלכליסט, 14 במאי 2020
- ^ נעמה ריבה, מחאה בת"א: אמנים שרפו יצירות "כקורבן לחוק הנאמנות", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018
- ^ עוצרים את חוק הנאמנות בתרבות!, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:26)
- ^ נירית אנדרמן, "חוק הנאמנות בתרבות" עבר לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2018
- ^ יובל קרני, "חוק הנאמנות יעבור", באתר "ידיעות אחרונות", 28 בנובמבר 2018
- ^ הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018, באתר הכנסת
דרור ליבה ומורן אזולאי, חוק "נאמנות בתרבות" יעלה להצבעה: "ממשלת הצנזורה ממשיכה לדהור", באתר ynet, 20 בנובמבר 2018 - ^ שגיא בן נון, רבקה מיכאלי נגד מירי רגב: "אנו בחושך גדול, בשלב הבא ישללו אזרחות", באתר וואלה, 22 באוקטובר 2018
- ^ נירית אנדרמן, מירי רגב מינתה ועדה לבחינת קרנות הקולנוע, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2016
- ^ 1 2 עינת אוליבייר, מירי רגב מציגה רפורמה בקולנוע: הגבלת כוחן של קרנות התמיכה בסרטים, באתר מעריב אונליין, 9 ביולי 2018
- ^ נירית אנדרמן, ועדת רגב לבחינת קרנות הקולנוע: "מנגנון התמיכה לקוי ובעל חסרונות רבים", באתר הארץ, 3 במאי 2018
- ^ עקיבא ביגמן, ברוני הקולנוע: כך הפכה תעשיית הקולנוע בארץ לאנטי ישראלית, באתר עכשיו 14, 9 בפברואר 2022
- ^ קרן קולנוע שומרון
- ^ מירי רגב אישרה: הוקמה קרן עצמאית לקלנוע ביו"ש, באתר "סרוגים", 7 במאי 2020
- ^ אסנת ניר, ההחלטה הראשונה של מירי רגב כשרת התחבורה: ביטול הגבלת הנוסעים בשעות השיא, באתר TheMarker, 19 במאי 2020
ליאור גוטמן, השרים רגב ואדלשטיין סיכמו: המזגנים יעבדו באוטובוסים, באתר כלכליסט, 7 ביולי 2020
קינן כהן, רגב קראה להימנע משימוש בתחבורה הציבורית: "יוצאים מהבית לצורך לא חיוני", באתר וואלה, 1 באוקטובר 2020 - ^ לרכבת הקלה של גוש דן יקראו דנקל? בואו נראה כמה אנשים ישתמשו בזה, באתר Xnet, 15 באוקטובר 2020
- ^ שירית אביטן כהן, רגב: "אתנגד לתוכנית המטרו. עדיף להשקיע את הכסף בחיבור רכבות בין הפריפריה למרכז", באתר גלובס, 26 באוקטובר 2020
- ^ עמירם ברקת, הקרב על המטרו: ההצעה של רגב, המתקפה של סמוטריץ' ושאלת ה-150 מיליארד שקל, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2020
- ^ ליאור גוטמן, יגאל עמדי בדרך לתפקיד יו"ר נתיבי ישראל, משה שמעוני אושר לתפקיד יו"ר הרכבת, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2020
- ^ יגאל עמדי - יו"ר הדירקטוריון, באתר נתיבי ישראל
- ^ משה גורלי, גם מתמטיקה היא פוליטיקה, באתר כלכליסט, 10 באוגוסט 2021
- ^ מתי ברנהרט, לפיד תקף את רגב: איבוד עשתונות ותחתית מוסרית, באתר "סרוגים", 23 במאי 2022
- ^ מירי רגב מעוררת סערה: "אין כאבי בטן על חיילים, נשים מוכות או מקרי אונס", באתר כיפה, 23 במאי 2022
- ^ אנה ברסקי, "החלטנו להפיל את הממשלה, אז אין כאב בטן על חיילים": ציטוטי הליכוד נחשפים, באתר מעריב אונליין, 23 במאי 2022
- ^ מורן אזולאי, ח"כ רגב: "אנחנו אופוזיציה לוחמת. אין כאבי בטן על חיילים או מקרי אונס", באתר ynet, 24 במאי 2022
- ^ מורן אזולאי, הליכוד קיבל את הצעת הפשרה של גנץ: חוק "ממדים ללימודים" אושר סופית בכנסת, באתר ynet, 24 במאי 2022
- ^ אודי עציון, למרות העומסים הצפויים בעקבות ההפגנות: רגב שוב מסרבת לתגבר את הרכבות לירושלים, באתר וואלה, 20 בפברואר 2023
השרה רגב ל-ynet radio: "אנחנו לא חברת היסעים של הפגנות", באתר ynet, 23 בפברואר 2023 - ^ יובל שדה, מירי רגב רואה נת"צים ריקים, הנתונים מראים שהם יעילים, באתר כלכליסט, 3 בינואר 2023
- ^ אסף זגריזק, השרה מירי רגב רצתה לבטל את הנת"צים, באוצר מתנגדים: "נזק של מיליארדים", באתר מאקו, 30 באוגוסט 2023
- ^ יובל שדה, מירי רגב מבטלת בפועל את האכיפה בנתיב פלוס בכביש החוף, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2023
- ^ עומר כרמון, רגב משנה את הנת"צ של מיכאלי: במקום 3 פלוס, 2 פלוס, באתר TheMarker, 29 בינואר 2023
- ^ אסף זגריזק, הממשלה אישרה: מקורבה של מירי רגב מונה למנכ"ל משרד התחבורה, באתר גלובס, 26 ביוני 2023
- ^ רועי רובינשטיין, חצי שנה לאחר שנפסל: אושר מינוי מקורבה של רגב למנכ"ל משרד התחבורה, באתר ynet, 25 ביוני 2023
- ^ יובל שדה, רשות החברות מחייבת את דירקטוריון נת"י לקיים דיון על מינוי ממלאת מקום היועמ"ש, באתר כלכליסט, 12 ביולי 2023
- ^ אפרת אביבי, איך ביטול עילת הסבירות קשור לפקקים בכבישים?, באתר שקוף, 2023-07-26
- ^ אפרת אביבי, לחבר את החתיכות בפאזל: כל המינויים המפוקפקים מאז הקמת הממשלה, באתר שקוף, 2023-04-27
- ^ ארנולד נטייב, אנה ברסקי, הממשלה אישרה את את התוכנית לחיזוק החוסן האזרחי ביישובי עוטף עזה, באתר מעריב אונליין, 20 באפריל 2023
- ^ אודי עציון, מירי רגב ניצחה: מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר התפטר, באתר וואלה, 14 במאי 2023
- ^ אסף זגריזק, המקורב לרגב והקשר לפרויקטי נדל"ן: האנשים מאחורי ניסיון הדחת מנכ"ל הרכבת, באתר גלובס, 27 באפריל 2023
- ^ אנה ברסקי, בין הניצולות מהטבח במסיבת הטבע: בתה של מירי רגב, באתר מעריב אונליין, 10 באוקטובר 2023
- ^ יפעת ראובן, כשמשרד התחבורה לא זז במלחמה, ארגוני ההתנדבות הניעו את ההסעות לדרום, באתר TheMarker, 15 באוקטובר 2023
- ^ תומר הדר, המדינה לבג"ץ: אין צורך שאל על תפעל בשבת בתקופת המלחמה, באתר כלכליסט, 17 באוקטובר 2023
- ^ יפעת ראובן, גם בזמן המלחמה מירי רגב עושה חשבונות פוליטיים ומשביתה את התחבורה בשבת, באתר TheMarker, 10 בנובמבר 2023
- ^ אודי עציון, רגב ממשיכה להסתבך בשקר לגבי ביטול הפעלת התחבורה הציבורית בשבת, באתר וואלה, 9 בנובמבר 2023
- ^ יפעת ראובן, רגב בשחקים: שרת התחבורה שוב צפויה להמריא לחו"ל – הפעם לווייטנאם, באתר TheMarker, 17 במרץ 2024
- ^ מיכאל האוזר טוב, השרה מירי רגב המריאה לחופשה ביוון ותיעדר מישיבות הקבינט, באתר הארץ, 23 ביוני 2024
- ^ כניסתה של השרה רגב לקיבוץ בארי נחסמה: "לא רצויה כאן", באתר אייס, 5 בנובמבר 2023
- ^ ליאת רון, מה באמת גרם למירי רגב לאיים בשער קיבוץ בארי: "נטפל בכם אחרונים", באתר וואלה, 26 במאי 2024
רביב דרוקר, רגב איימה על נציג קיבוץ בארי: "אתם תהיו האחרונים שישוקמו", באתר חדשות 13, 27 במאי 2024 - ^ אודי עציון, אחרי תחקיר המקור: 10 ההחלטות הכי גרועות של מירי רגב, באתר וואלה, 24 במאי 2024
- ^ עומר שרביט, שיא של 20 שנה בקטל בכבישים – ורק עכשיו מירי רגב מקימה צוות שיגבש תוכנית, באתר זמן ישראל, 24 ביולי 2024
- ^ אלכסנדרה לוקש, אילנה קוריאל, גם בארי, רעים נחל עוז והתנועה הקיבוצית נגד הטקס הממשלתי. חיים ילין: "בי-ם אין לב", באתר ynet, 20 באוגוסט 2024
- ^ חלק ראשון של תחקיר המקור. חלק שני: בזמן המלחמה. מאי 2024
- ^ ראש עיריית ק"ש על תחקיר המקור: "אושרה תכנית – ופתאום התקציב בוטל", באתר חדשות 13, 26 במאי 2024
- ^ קרב גרסאות בין רגב לדרוקר: "ניצל את מצבו של המרואיין"; "תומכת בו? שקרים", באתר מעריב אונליין, 2 ביוני 2024
- ^ נטע סרוסי, הסיכויים שתיפתח חקירה פלילית נגד מירי רגב, ואיך השרה נערכת?, באתר גלובס, 26 במאי 2024
- ^ אבישי גרינצייג, תחקיר "המקור": מירי רגב פנתה ליועמ"שית בכדי למנוע את שידור התוכנית, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 במאי 2024
- ^ יהושע בריינר, המשטרה חוקרת חשד למרמה והפרת אמונים במשרד התחבורה בעקבות תחקיר "המקור" על מירי רגב, באתר הארץ, 10 ביוני 2024
- ^ יפעת ראובן, המשטרה פשטה על משרד התחבורה של מירי רגב. אלה האנשים שהיא צריכה לדובב, באתר TheMarker, 11 ביוני 2024
- ^ ynet, דיווח: רגב ניסתה למנוע מהשוטרים לקחת מסמכים - בטענה שיש לה חסינות, באתר ynet, 10 ביוני 2024
- ^ ביני אשכנזי, העליון דחה את בקשת הערעור של מירי רגב נגד שימוש במסמכים מלשכתה, באתר וואלה, 2 באוגוסט 2024
- ^ מאיר תורג'מן, דן רבן, רגב ומקורביה צפויים להיחקר: מה תפסה המשטרה במשרד התחבורה?, באתר ynet, 10 ביוני 2024
- רשימת חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל
- שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל
- דוברי צה"ל
- חיילי דובר צה"ל
- חיילות דובר צה"ל
- דוברות ישראליות
- דוברים ישראלים
- צנזורים צבאיים ראשיים
- חברות הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו
- חברות הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברות הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברות הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברות הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים
- חברות הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברות הכנסת העשרים ושלוש
- חברות הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- חברות הכנסת העשרים וחמש
- ראש העין: חברי הכנסת
- קריית גת: חברי הכנסת
- מעוטרי אות מצטיין הנשיא
- שרות התרבות בממשלות ישראל
- קצינות צה"ל בדרגת תת-אלוף
- תתי-אלופים בצה"ל
- יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה
- בוגרי תיכון רוגוזין (קריית גת)
- בוגרות המכללה האקדמית בית ברל
- בוגרי המכללה האקדמית בית ברל
- בוגרות הקריה האקדמית אונו
- בוגרי הקריה האקדמית אונו
- שרות התרבות והספורט בממשלות ישראל
- שרות ממשלת ישראל השלושים וארבע
- שרות ממשלת ישראל השלושים וחמש
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- שרות ממשלת ישראל השלושים ושבע
- חברי הכנסת: אנשי צבא
- ישראליות שנולדו ב-1965
- ישראלים שנולדו ב-1965