לודוויג פון באטנברג
לודוויג פון באטנברג | |||||||
לידה |
24 במאי 1854 גראץ, אוסטריה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
11 בספטמבר 1921 (בגיל 67) לונדון, בריטניה | ||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת | ||||||
מקום קבורה | סנט מילדרדס, ויפינגהם | ||||||
בת זוג | ויקטוריה, נסיכת הסן | ||||||
שושלת בית הסן | |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
לודוויג אלכסנדר פון באטנברג, החל מ-1917 לואי אלכסנדר מאונטבאטן, המרקיז ממילפורד הייבן (בגרמנית: Ludwig Alexander von Battenberg, באנגלית: Louis Alexander Mountbatten, Marquess of Milford Haven; 24 במאי 1854 – 11 בספטמבר 1921) היה נסיך מבית הסן שנקשר בקשרי נישואין לבית המלוכה הבריטי, שירת בצי המלכותי ולבסוף מונה ללורד הראשון של האדמירליות. ב-1917, עקב גאות רגשות אנטי-גרמניים בדעת הקהל בעת מלחמת העולם הראשונה, שינה את שמו מ"באטנברג" ל"מאונטבאטן" המאונגלז וויתר על תאריו בגרמניה. הוא היה אביו של הרוזן מבורמה וסבו של פיליפ, דוכס אדינבורו, בעלה של אליזבת מלכת בריטניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פון באטנברג נולד בגראץ, אוסטריה למשפחת אצולה גרמנית. הוא היה בנם של הנסיך אלכסנדר מהסן, בנו של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן, ואשתו, יוליה פון האוקה, שקיבלה את תואר האצולה "נסיכת באטנברג". לודוויג עצמו, שדיבר שלוש שפות באופן שוטף (גרמנית, אנגלית וצרפתית – שפת אימו), נהג בילדותו לשהות רבות בחברתם של בן דודו, לודוויג הרביעי, הדוכס מהסן ואשתו הנסיכה אליס, בתה השלישית של ויקטוריה, מלכת בריטניה. בעקבות זאת הוא התגייס לצי המלכותי הבריטי בשנת 1869, בגיל 15.
פון באטנברג במדי חיל הים הבריטי, ציור מאת פיליפ דה לאסלו, 1910 | |
מקום קבורה | סנט מילדרדס, ויפינגהם |
---|---|
מדינה | גרמניה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
בן או בת זוג | ויקטוריה, נסיכת הסן (30 באפריל 1884–11 בספטמבר 1921) |
צאצאים | לואיז, נסיכת באטנברג, George Mountbatten, 2nd Marquess of Milford Haven, אליס, נסיכת באטנברג, לואי מאונטבאטן |
השתייכות | הצי המלכותי הבריטי |
תקופת הפעילות | 1868–1914 (כ־46 שנים) |
דרגה | אדמירל הצי |
תפקידים בשירות | |
לורד הים הראשון | |
פעולות ומבצעים | |
המלחמה האנגלו-מצרית | |
עיטורים | |
אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש | |
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לודוויג החל את הקריירה שלו ב-1869 בצי המלכותי הבריטי כצוער בספינת אה"מ ויקטורי, אך זומן עד מהרה להפליג בחברת יורש העצר, אדוארד השביעי, ורעייתו, במסעם לים התיכון (הנסיכה אליס הייתה אחותו של אדוארד, ורעייתו של בן דודו של לודוויג, ובתה ויקטוריה, נסיכת הסן הייתה כבר נשואה ללודוויג). ב-1870 חזר לשירות בצי, ובילה מספר שנים במימי יבשת אמריקה, וכשחזר לבריטניה ב-1874, סיים את הבחינות לקצונה ימית בהצטיינות.
לודוויג השתתף כקצין בצי במלחמה האנגלו-מצרית של 1882 והתקדם בסולם הדרגות, עד כי התמנה ב-1912 ללורד הראשון של הצי (First Sea Lord), משרה ממנה אולץ להתפטר ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשל מוצאו הגרמני. אף על פי שנטל חלק חשוב בהכנת הצי הבריטי לקרב, לא נטל חלק פעיל במלחמה, ופרש לגמלאות.
שינוי השם למאונטבאטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1917, בעקבות התגברות הרגשות האנטי-גרמניים בציבור הבריטי, שינה המלך ג'ורג' החמישי, את שמו של בית המלוכה הבריטי מהשם הגרמני בית סקסה-קובורג-גותה לבית וינדזור. חילופי השמות לא פסחו על משפחת פון באטנברג, וב-14 ביולי 1917, שינה הנסיך לודוויג את שם משפחתו למאונטבאטן, תרגום לאנגלית של באטנברג, שמשמעו "הר באטן", ונקרא מאז לורד לואי מאונטבאטן, המרקיז ממילפורד – הייבן. הנסיך בחר בשם זה ולא באפשרות אחרת שעמדה בפניו – באטנהיל. שינוי שם המשפחה היה כרוך בויתור גם על התואר "נסיך באטנברג". על כך כתב הנסיך בספר האורחים, בעת ביקורו אצל בנו ג'ורג' באותה עת:
"הגעתי כנסיך הייד, חזרתי כלורד ג'קיל"
ב-1919 ירד לואי מאונטבאטן מנכסיו, ונאלץ לממש נכסים בגרמניה שירש מאביו. הוא קיבל את עיטור הצלב הגדול של אבירי מסדר האמבט, וקיבל דרגת אדמירל הצי. ב-1921 מת מדום-לב בעת שהותו במועדון הימי והצבאי בלונדון. הלווייתו נערכה בכנסיית וסטמינסטר, והוא נקבר באי וייט.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1884 נישא הנסיך לוויקטוריה, נסיכת הסן, בתם של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואשתו אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של המלכה ויקטוריה, בעיר דרמשטאדט בגרמניה. נישואים אלה לא היו בגדר חריג בשל מוצאם הגרמני של המלכה ויקטוריה ובעלה, הנסיך אלברט, שהשתייך לשושלת האצולה סקסה-קובורג-גותה. לזוג נולדו ארבעה ילדים:
- אליס פון באטנברג (1885–1969) – נישאה לנסיך היווני אנדראס. אמו של פיליפ, דוכס אדינבורו, בעלה של אליזבת מלכת בריטניה. אליס, חסידת אומות העולם, קבורה בירושלים.
- לואיז פון באטנברג (1889–1965) – נישאה לגוסטב השישי אדולף, מלך שוודיה והייתה מלכת שוודיה במשך 15 שנה. ללא ילדים.
- ג'ורג' מאונטבאטן (1892–1938) – ירש את תוארו של אביו כמרקיז השני ממילפורד-הייבן.
- לואי מאונטבאטן (1900–1979) – רוזן בורמה, אדמירל בצי הבריטי, כיהן כמושל הודו. נרצח על ידי המחתרת האירית.
בעקבות נישואיו הפך לודוויג לגיסן של אלכסנדרה, הצארינה האחרונה של רוסיה, אשת הצאר ניקולאי השני, ושל יליזבתה פיודורובנה, שנישאה לנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר השני. שתיהן נרצחו ברוסיה ב-1918 במהפכה הבולשוויקית.
אחיו של לודוויג, הנסיך היינריך פון באטנברג, נישא גם הוא לבת בית המלוכה הבריטי – לבתה של המלכה ויקטוריה, ביאטריס, וגם הוא שינה את שמו – להנרי מאונטבאטן. נינו של הנרי הוא חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד.
אח נוסף של לודוויג, אלכסנדר פון באטנברג, ששהה רבות במחיצת דודם, הצאר אלכסנדר השני, ודודתם מארי[1], הוכתר ב-1879 כנסיך בולגריה, שקיבלה עצמאות, בהמלצת הצאר. הוא כיהן בתפקיד עד 1886.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לודוויג פון באטנברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לודוויג פון באטנברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מארי הייתה אחות אביהם
- בית באטנברג
- אדמירלים בריטים
- מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש: גבירות ואבירים מפקדים
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
- מעוטרי אות מסדר העיט האדום
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מעוטרי מסדר אוסמניה
- נסיכים גרמנים
- בריטים ממוצא גרמני
- גראץ: אישים
- בריטים שנולדו ב-1854
- גרמנים שנולדו ב-1854
- בריטים שנפטרו ב-1921
- גרמנים שנפטרו ב-1921