הפארק המלכותי סטאדלי
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| בעלות |
קרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי  | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 318.33 הקטאר | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||
| מיקום | צפון יורקשייר | ||||||
| קואורדינטות | 54°06′58″N 1°34′23″W / 54.116111111111°N 1.5730555555556°W | ||||||
| אתר רשמי | |||||||
  | |||||||
הפארק המלכותי סטאדלי (באנגלית: Studley Royal Park) הוא פארק שהוקם ופותח מסביב לשרידיו של המנזר הציסטרציאני פאונטיינז בצפון יורקשייר, אנגליה. כמו כן, בפארק שוכנים מבנים שונים המתוארכים למאה ה-18 כגון גן המים המלכותי סטאדלי.
בשנת 1986 העניק אונסק"ו לפארק מעמד של אתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנזר פאונטיינז הוקם ב-1132 על ידי 13 נזירים בנדיקטינים. בתקופה מאוחרת יותר הם הפכו לנזירים ציסטרציאנים. לאחר פירוק המנזרים ב-1539 על ידי הנרי השמיני בנייני המנזר ושטח של 2 קמ"ר מסביבם נמכרו לסוחר בשם סר ריצ'רד גרשאם. גרשאם העביר את המנזר בירושה לצאצאיו, ולבסוף הוא נמכר לאדם בשם סטיבן פרוקטור שבנה את פאונטיינז הול בין 1598 ל-1604. פאונטיינז הול היא אחוזה בסגנון אליזבתני, וחלק מהאבנים המרכיבות אותו נלקחו מהריסות המנזר. כיום יש שני חדרים במבנה הפתוחים לציבור.
ג'ון אייסלבי ירש את אחוזת סטאדלי ב-1693. הוא היה איש חברה ופוליטיקאי שאפתן, והחבר הטורי הראשון בפרלמנט האנגלי מטעם העיר ריפון החל מ-1695, וב-1718 הוא התמנה לתפקיד שר האוצר. בשנת 1720 קרסו מניותיה של חברת הים הדרומי. אייסלבי היה מעורב עד צוואר בפרשת השחיתות סביב הנפקתה לציבור, והוא סולק מהפרלמנט ונפסל לצמיתות מלהחזיק בתפקיד ציבורי כלשהו.
אייסלבי חזר ליורקשייר והקדיש את עצמו לפיתוח הגן שהוקם על ידו ב-1718. לאחר מותו ב-1742 הורחבה התוכנית על ידי בנו, ויליאם, באמצעות רכישתם של שרידי המנזר והמבנה פאונטיינז הול. ויליאם שיפר את האזור מבחינת היופי הציורי שלו, באופן שהיה מנוגד לסגנונו הרשמי של אביב. ביחד הם יצרו את מה שנחשב לאחד מגני המים החשובים ביותר באנגליה של המאה ה-18.
לאחר מותו של ויליאם האחוזה עברה לידיה של בתו, וממנה לאחייניתה. האחוזה עברה כמה שיפוצים ולאחר מכן הגן והפארק עברו לידיה של משפחת ויינר, שבניה הם צאצאים של האייסלבים.
האחוזה נרכשה על ידי המועצה המחוזית ווסט רידינג ב-1966, וב-1983 על ידי קרן הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי. המנזר מנוהל על ידי קרן המורשת הבריטית ברשותה של הקרן הלאומית.
אתרים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביחד עם המנזר ופאונטיינז הול, בפארק יש כמה מקומות היסטוריים חשובים.
פאונטיינז הול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין נבנה על ידי סטיבן פרוקטור בין 1598 ל-1604, כאשר חלק מחומרי הבנייה נלקחו מהריסות המנזר. הבניין נחשב לדוגמה נאה של האדריכלות האליזבתנית המאוחרת, וככל הנראה בנייתו הושפעה מעבודתו של רוברט סמיתסון. לאחר מותו של פרוקטור ב-1619 פאונטיינז הול עבר לחזקתה של משפחת מסנג'ר, שמכרה אותו לוויליאם אייסלבי מאה וחמישים שנים לאחר מכן. פאונטיינז הול הפך למיותר במהלך השנים כיוון שמשפחת אייסלבי התגוררה באחוזת סטאדלי. הבניין הושכר לכמה דיירים לאורך השנים ובחלק מהזמן הוא שימש כמחסן של חווה. אולם, הוא חודש ועבר תהליך מודרניזציה בין 1928 ל-1932, כאשר המלך ג'ורג' השישי ואשתו ביקרו במקום כאורחיה של ליידי דוריס ויינר.
במלחמת העולם השנייה פאונטיינז הול ושאר הבניינים באחוזה שימשו כאכסניה עבור האזרחים שפונו מהאזורים המופצצים. בית האחוזה הראשי שימש כמשכנו של בית הספר מהארוגייט על שם המלכה אתלבורגה, ואילו בפאונטיינז הול שכן סנטוריום. אורוות האבן והחצר שימשו כמגורים, ואחד מאגפי האורוות הוסב לקפלה עבור בית הספר לאחר המלחמה פאונטיינז הול הוזנח.
לפאונטיינז הול יש מרפסת גדולה, אך כיום לא ניתן להשתמש בה בגלל שהקומה השנייה משמשת לחתונות וגרם המדרגות מצוי בסכנת התמוטטות. כאשר יורדים במדרגות האחוזה ניתן לראות כתובת אבן לזכרם של צ'ארלס, בנה של דוריס ויינר שהיה טייס שמטוסו נעלם, ואליזבת שנהרגה כתוצאה מפצצה שהוטלה על ידי הלופטוואפה.
הקרן הלאומית רכשה את פאונטיינז הול מהמועצה המחוזית של צפון יורקשייר ב-1983, והיא אחראית לעבודות השיקום מאז. חלק מהבניין חולק לדירות, שאחת מהן מושכרת לנופשים מדי פעם. המבקרים במנזר פאונטיינז יכולים לצפות בבניין ובחדר תערוכות שלידו. ישנן תוכניות לשפץ את הקפלה.
כנסיית סנט מארי ופארק האייליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית סנט מארי היא אחת מבין שתי כנסיות זיכרון ויקטוריאניות שנבנו על ידי משפחתו של המרקיז הראשון מריפון לזכרו של פרדריק גראת'אם ויינר. הכנסייה השנייה היא כנסיית הנוצרי המייעץ בסקלטון-און-אורה, והאדריכל שבנה את שתיהן הוא ויליאם ברג'ס. ויינר נרצח על ידי פורעים יוונים ב-1870 וליידי מארי ויינר וליידי ריפון, אמו ואחותו, החליטו להקדיש את הכופר שהיה אמור להיות משולם תמורתו לצורך בניית שתי כנסיות באחוזות שלהן.
מינויו של ברג'ס לתפקיד האדריכל היה ככל הנראה בזכות קשריו עם ג'ון קריצ'טון-סטיוארט שהיה בעל קשרים באוקספורד. הזמנת העבודה על כנסיית סנט מארי בוצעה ב-1870, ועבודות הבנייה עצמן החלו ב-1871. הכנסייה קודשה ב-1878. בדומה למה שהיה בסקלטון, העיצוב של ברג'ס מייצג מעבר בין סגנון בנייה צרפתי לסגנון בנייה אנגלי. ניקולאוס פבסנר כותב על "מקדש ויקטוריאני, החלום של התהילה האנגלית". פנים הכנסייה נחשב למפואר ועשיר יותר בהשוואה לסקלטון. הוויטראז' ידוע באיכותו הגבוהה. הכנסייה נחשבת לאחת מעבודותיו הטובות ביותר של ברג'ס בתחום הנצרות.
הכנסייה ניצבת בתוך פארק אייליים מימי הביניים, שהיה בית הגידול של 500 אייליים ובעל פלורה ופאונה עשירות. פארק האייליים הקיף בעבר את הבית המלכותי בסטאדלי, שרובו נהרס בשרפה שפרצה בדצמבר 1916, כך שהיה צורך לבנות אותו מחדש. הבניין השני נפגע באופן קשה משרפה שפרצה ב-1946, ונהרס זמן קצר לאחר מכן. רק אורוות האבן הגדול שנבנו בין 1728 ל-1732 שרדו מאז. כיום הבניין המשוקם משמש כבית פרטי.
גן המים המלכותי סטאדלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]גן המים המלכותי בסטאדלי הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לגן מים מלכותי מהתקופה הג'ורג'יאנית. האגמים, תעלות, בתי תפילה והאשדות הציוריים מהווים רצף של אתרים המושכים את תשומת לבו של המתבונן. בגן יש גם כמה מבני שטות כגון טירה בסגנון התחייה הגותית וחדר אוכל בסגנון פלדיאני.
טחנת מנזר פאונטיינז
[עריכת קוד מקור | עריכה]טחנה זו היא טחנת הדגן הציסטרסיאנית היחידה בממלכה המאוחדת ששרדה מאז המאה ה-12, והיא המבנה העתיק ביותר בשטח האחוזה שלא נפגע מבחינה פיזית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק המלכותי סטאדלי- הפארק המלכותי סטאדלי באתר הקרן הלאומית
- מידע על הגן באתר Gardenvisit
