אביבה אהובתי

אביבה אהובתי
	כרזת הסרט
בימוי	שמי זרחין
הופק בידי	איתן אבן
תסריט	שמי זרחין
עריכה	עינת גלזר-זרחין
שחקנים ראשיים	אסי לוי ; רותם אבוהב ; דרור קרן ; ששון גבאי
מוזיקה	יונתן בר גיורא ; מירי מסיקה (מבצעת - שיר נושא)
צילום	איציק פורטל
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	קרן הקולנוע הישראלי ; רשת ; Yes הטלוויזיה בלוויין
הקרנת בכורה	11 ביולי 2006
משך הקרנה	107 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה
פרסים	שני פרסי וולג'ין; 6 פרסי אופיר
	דף הסרט ב־IMDb

אביבה אהובתי הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של שמי זרחין, שיצא לאקרנים בשנת 2006. הסרט עוסק בחייה ובמשפחתה של טבחית בבית מלון בטבריה, החולמת להיות סופרת אך אינה מעזה לפרסם את סיפוריה. בסרט צפו כ-300 אלף צופים בבתי הקולנוע.^[1]

הסרט זכה ב-6 פרסי אופיר, בהם: בפרס השחקנית הטובה ביותר לאסי לוי ובקטגוריית הסרט הטוב ביותר (שחלק את הפרס יחד עם הסרט "אדמה משוגעת"). הסרט זכה גם בשני "פרסי וולג'ין", ב"פרס פסטיבל שיקגו" וב"פרס פסטיבל שנגחאי".

תקציר העלילה

אביבה כהן (אסי לוי) היא טבחית קשת-יום בבית מלון בטבריה, אשר חלומה, להיות סופרת, הוצנע במשך שנים. את הרעיונות לסיפוריה היא שואבת מחייה: היא נושאת פנקס קטן, שבכל הזדמנות היא כותבת בו אירועים קטנים הפוקדים אותה, ואת אלה שוזרת בהמשך בסיפוריה. בעזרת אחותה, אניטה (רותם אבוהב), המתגוררת בשכנותה, מגיעה אביבה אל עודד זר (ששון גבאי), סופר נודע המתגורר בתל אביב, שקורא את כתביה ומבטיח לעזור לה לקדם את חלומה. הדרך להגשמת החלום מושפעת מחייה עם משפחתה – בעלה המובטל, מוני (דרור קרן), שלושת ילדיה המתבגרים - אושרת החיילת (דאנה איבגי), אלון (איתי תורג'מן) ואופק (דקל עדין), אמה המעורערת בנפשה, ויולט (לבנה פינקלשטיין) ואחותה אניטה – ומטלטל את עולמה בניסיון לגבש זהות משל עצמה, דרך עקובת רצונות, פחדים וחלומות.

במצבה הכספי הקשה, עודד זר מציע לה עסקה שהיא לא ממש מבינה את השפעותיה על חייה. אך במקביל גם בעל המסעדה במלון, מציע לה לשוב לעבודתה כטבחית. אחותה אניטה מתערבת בחייה, עד לרגע שאביבה עדה במקרה לקשר הנרקם בין אחותה למוני, והדבר פוגע בה עמוקות. כל האנשים סביבה דואגים לה, משום שהשאירה את יצירותיה אצל הסופר, העומד לצאת לחו"ל. אביבה חייבת לקבל החלטות מה עדיף לה, הכסף או היצירה האמנותית.

הפקה

חלק ניכר מעלילת הסרט צולם בטבריה, שנופיה נראים היטב בסרט. הקרנת הבכורה של הסרט תוכננה להיערך בטבריה, ואכן התקיימה בה, אך כיוון שבמועד שתוכנן לכך הייתה טבריה נתונה לאיום רקטות במלחמת לבנון השנייה, נערכה ההקרנה במקלט סמוך לבית ילדותו של זרחין.^[2] מבקר הקולנוע יאיר רוה העיר על כך: "האין זה מושלם, על פי שפתו הקולנועית-האירונית של הסרט, שבכורתו הטבריינית של הסרט, הרגע החגיגי והנוצץ ביותר שלו, התקיימה במקלט, מתחת לפני האדמה? זה כמובן טרגי, אבל פתאום, בעת כתיבת שורות אלה, זה נראה כמו סיום פיוטי, מהסוג המריר-מתוק שבטח אביבה בעצמה הייתה כותבת."^[3]

פרסים

פרסי וולג'ין בקטגוריות השחקנית (אסי לוי) והתסריט (שמי זרחין) בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט היה מועמד ב-13 קטגוריו בפרסי אופיר לשנת 2006,^[4] וזכה ב-6, כולל פרס הסרט הטוב ביותר לאותה שנה, אשר חלק יחד עם הסרט "אדמה משוגעת" ו-5 פרסים נוספים, בהם פרס הבמאי והתסריט לשמי זרחין, פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר לאסי לוי ופרס שחקנית המשנה הטובה ביותר לרותם אבוהב.^[5] באותה שנה זכה הסרט בשני פסטיבלים בינלאומיים חשובים בפרס התסריט המצטיין: פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-42 בשיקגו ופסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-10 בשאנגחאי.^[6]

פרשנות

הזיקה בין הבמאי לסרטו

התסריטאי והבמאי של הסרט, שמי זרחין, הוא, בדומה לסופר עודד זר שבסרט, בן טבריה המתגורר בתל אביב. מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני לומד מכך שזר הוא בן דמותו של זרחין עצמו, ומחזק השערה זאת בשם "זר", שהוא תחילת השם "זרחין". הוא מוסיף ומציין: "באופן זה הופך 'אביבה' למעין דיאלוג מתוחכם שבין התסריטאי-במאי והגיבורה שלו, שבין כל תסריטאי לבין כל גיבור/ה – הוא מעניק להם "חיים", אבל הוא זה שגם חי, לפחות באופן מטפורי, בזכותם".^[7]

בהקרנת הבכורה של הסרט, שנערכה בטבריה, הציגה המחנכת של זרחין זיקה בינו ובין דמות אחרת בסרט: "שמי הוא כמו פלובר שכתב את מאדאם בובארי ובסיום אמר 'מאדאם בובארי זה אני'. הוא היה אביבה".^[2]

אביבה

אביבה היא הדמות הראשית בסרט, שאף קרוי על שמה. מבקר הקולנוע מאיר שניצר עמד על מאפיין של דמותה:

"אביבה מתנהלת על פני שני מישורי חיים; בפועל היא טבחית בבית מלון מקומי ומקיימת משפחה בת חמש נפשות, אך בסתר היא מחברת עלילות בדויות ומשונות שיום אחד עוד יוציאו לאור את שמה הטוב כסופרת רצינית בישראל."^[8]

מבקר הקולנוע יאיר רוה מציג אף הוא דואליות זו בחייה של אביבה, בתארו אותו כמי "שמנסה לכדרר בין ניהול המשברים של חיי המשפחה שלה ובין חלומה להיות סופרת".^[3] רוה מוסיף ומתאר את אביבה:

"השאיפה של אביבה היא להיות אמנית. היא בסך הכל רוצה להיות סופרת, לא סופר-סטארית. עבור אביבה הסיפורים הם מגילת העצמאות שלה, הם המתכון שלה להגשמה, המקום בו היא מערבבת את המצוקות היומיומיות שלה עם קורטוב של אגדה אסקפיסטית, לשה את תסכוליה בבצק חלומותיה, ומתבלת את השגרה הכאוטית הנצחית, התזזיתית והבלתי צפויה בהפוגות של דרמה מנוסחת ומאורגנת היטב, עם התחלה, אמצע וסוף."^[3]

פסקול הסרט

את המוזיקה המקורית לסרט כתב יונתן בר גיורא, שהלחין גם את סרטו הקודם של שמי זרחין: "הכוכבים של שלומי". ביצעו אותה יענקל'ה סגל, - עוד, ניצן-חן רזאל - כינור, אורן פריד - כלי הקשה, אבי בן דב - גיטרות, יונתן בר גיורא פסנתר וקלידים ובמאי הסרט זרחין - קאנון סינטי וקולות בשיר הנושא. את שיר הנושא של הסרט, "האביב שלי יגיע" (מילים - שמי זרחין, לחן - יונתן בר גיורא), מבצעת מירי מסיקה. פעם אחת בגרסה מהורהרת במהלך הסרט, ופעם שנייה על כותרות הסיום בגרסה המלאה. עוד משתתפת הזמרת לימור עובד, שתרמה את קולה לשלוש ווקאליזות ללא מילים המשולבות בפסקול. עם צאת הסרט לאקרנים בקיץ 2006 יצא שיר הנושא לרדיו במיקס שונה מגרסת הסרט, ועם תוספת של נגנים (דודו טסה בגיטרות, אשר פדי בתופים אורי זך בקלידים ויניב טייכמן בעוד וסאז). במרץ 2020 יצא בחברת הליקון (חברה) אלבום פסקול הסרט, המכיל לצד קטעים ששולבו בפסקול המקורי גם רמיקסים וטראקים שמעולם לא יצאו לפני כן.^[9]

דמויות ושחקנים

אביבה כהן (אסי לוי): טבחית בבית מלון החולמת להפוך לסופרת
אניטה לוי (רותם אבוהב): אחותה של אביבה, חולמת להרות ולהפוך לשחקנית
עודד זר (ששון גבאי): סופר ומרצה לספרות המציע עזרתו לאביבה
ויולט (לבנה פינקלשטיין): אמן של אביבה ואניטה
מוני כהן (דרור קרן): בעלה של אביבה, מובטל
אריה לוי (נתן רביץ): בעלה של אניטה, נהג מונית
אושרת כהן (דאנה איבגי): בתם הבכורה של אביבה ומוני, חיילת
אלון כהן (איתי תורג'מן): בנם השני של אביבה ומוני, צעיר לפני גיוס
אופק כהן (דקל עדין): בנם הצעיר של אביבה ומוני
אופיר (ציון ברוך): טבח זוטר העובד עם אביבה
ראובן (ראובן דיין): אביהם של אביבה ואניטה
ד"ר זהריר (ז'אק כהן): רופא השיניים
מרסדס (רבקה בכר): שכנה של הוריה של אביבה
אבנר (יונתן צ'רצ'י): המנהל לשעבר של מוני במוסך
בן עמי (אלברט אילוז): המנהל של אביבה בבית המלון
אבי (רונן יפרח): מפיק טלוויזיה, חבר לשעבר של אניטה

עיבוד תיאטרוני

בשנת 2023 עלתה ההצגה המבוססת על הסרט בתיאטרון הבימה בשיתוף עם תיאטרון באר שבע את העיבוד כתב ארז דריגס, וביים משה קפטן הצגת הבכורה עלתה ב-30 באפריל 2023

שחקנים ודמויות

אביבה כהן (ענת מגן-שבו/רונה-לי שמעון): טבחית בבית מלון החולמת להפוך לסופרת
אניטה לוי (הילה סעדה/שיפי אלוני): אחותה של אביבה, חולמת להרות ולהפוך לשחקנית
עודד זר (אודי רוטשילד/ירון ברובינסקי): סופר ומרצה לספרות המציע עזרתו לאביבה
ויולט (רובי פורת-שובל/מירב גרובר/ליאת גורן): אמן של אביבה ואניטה
מוני כהן (מולי שולמן): בעלה של אביבה, מובטל
אריה לוי (אורן כהן/זוהר שטראוס): בעלה של אניטה, נהג מונית
אושרת כהן (נופר סלמאן/עדי קורן): בתם הבכורה של אביבה ומוני, חיילת
אלון כהן (שפי מרציאנו/נדב ארטשיק): בנם השני של אביבה ומוני, צעיר לפני גיוס
מרסדס (תקווה עזיז): שכנה של הוריה של אביבה
יונה (עמית זיתון/ספיר אזולאי): הדמות שאביבה כותבת.

לקריאה נוספת

פבלו אוטין, קרחונים בארץ החמסינים - הקולנוע הישראלי החדש - שיחות עם במאים, רסלינג, 2008, הפרק "'אביבה אהובתי' - שיחה עם שמי זרחין", עמ' 285–309

קישורים חיצוניים

"אביבה אהובתי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אביבה אהובתי", באתר AllMovie (באנגלית)
"אביבה אהובתי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אביבה אהובתי", באתר ספר הקולנוע הישראלי
"אביבה אהובתי", באתר אידיבי
"אביבה אהובתי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"אביבה אהובתי", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אלבום פסקול הסרט, הליקון מיוזיק Spotify Apple Music

ביקורות

פבלו אוטין, ‏עולם פנימי שלם ועשיר, באתר גלובס, 12 ביולי 2006
יאיר רוה, עיר מקלט, באתר ynet, 26 ביולי 2006
אורי קליין, קולה של אביבה, באתר הארץ, 27 ביולי 2006
שמוליק דובדבני, לפי הספר, באתר ynet, 28 ביולי 2006
אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב, רק בני אדם, באתר הארץ, 30 ביולי 2006
אדם אבולעפיה, ‏הכל אודות טבריה, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2006
"אביבה אהובתי", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג", 17 באוגוסט 2006

הערות שוליים

^ עכבר העיר, 300 אלף צפו ב"אביבה אהובתי", באתר הארץ, 5 בדצמבר 2006
תמר גלזרמן, ‏אביבה אהובתי חוגגת בגדול, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2006
^ ¹ ² קרן נתנזון, טבריה אהובתו, באתר ynet, 20 ביולי 2006
^ ¹ ² ³ יאיר רוה, עיר מקלט, באתר ynet, 26 ביולי 2006
^ פבלו אוטין, ‏רשימת מכולת, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2006
^ עכבר העיר, שני סרטים זכו בפרס אופיר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006
^ נירית אנדרמן, "אביבה אהובתי" זכה בפרס התסריט בפסטיבל שנחאי, באתר הארץ, 25 ביוני 2007
^ שמוליק דובדבני, לפי הספר, באתר ynet, 28 ביולי 2006
^ מאיר שניצר, הכוכבים של שמי: מחשבות על העולם הקולנועי של שמי זרחין, באתר nrg‏, 17 ביוני 2012
^ פסקול הסרט אביבה אהובתי

[1] עכבר העיר, 300 אלף צפו ב"אביבה אהובתי", באתר הארץ, 5 בדצמבר 2006
תמר גלזרמן, ‏אביבה אהובתי חוגגת בגדול, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2006

[נתנזון-2] ¹ ² קרן נתנזון, טבריה אהובתו, באתר ynet, 20 ביולי 2006

[רוה-3] ¹ ² ³ יאיר רוה, עיר מקלט, באתר ynet, 26 ביולי 2006

[4] פבלו אוטין, ‏רשימת מכולת, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2006

[5] עכבר העיר, שני סרטים זכו בפרס אופיר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006

[6] נירית אנדרמן, "אביבה אהובתי" זכה בפרס התסריט בפסטיבל שנחאי, באתר הארץ, 25 ביוני 2007

[7] שמוליק דובדבני, לפי הספר, באתר ynet, 28 ביולי 2006

[8] מאיר שניצר, הכוכבים של שמי: מחשבות על העולם הקולנועי של שמי זרחין, באתר nrg‏, 17 ביוני 2012

[9] פסקול הסרט אביבה אהובתי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר
שנות התשעים של המאה העשרים	שורו (1990) • מעבר לים (1991) • החיים על פי אגפא (1992) • נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993) • שחור (1994) • חולה אהבה בשיכון ג' (1995) • קלרה הקדושה (1996) • עפולה אקספרס (1997) • קרקס פלשתינה (1998) • החברים של יאנה (1999)
העשור הראשון של המאה העשרים ואחת	ההסדר (2000) • חתונה מאוחרת (2001) • כנפיים שבורות (2002) • האסונות של נינה (2003) • מדורת השבט (2004) • איזה מקום נפלא (2005) • אביבה אהובתי/אדמה משוגעת (2006) • ביקור התזמורת (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • עג'מי (2009)
העשור השני של המאה העשרים ואחת	שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (2010) • הערת שוליים (2011) • למלא את החלל (2012) • בית לחם (2013) • גט - המשפט של ויויאן אמסלם (2014) • באבא ג'ון (2015) • סופת חול (2016) • פוקסטרוט (2017) • האופה מברלין (2018) • ימים נוראים (2019)
שנות העשרים של המאה העשרים ואחת	אסיה (2020) • ויהי בוקר (2021) • סינמה סבאיא (2022) • שבע ברכות (2023) • קרוב אלי (2024)