חמשת הקיסרים הטובים

מרקוס אורליוס, האחרון מ"חמשת הקיסרים הטובים"

חמשת הקיסרים הטובים הוא הכינוי שניתן לחמישה מקיסרי רומא ששלטו בה בזה אחר זה החל מסוף המאה ה-1. המונח נטבע על ידי ניקולו מקיאוולי בשנת 1517, והוא מתייחס לקיסרים נרווה, טראיאנוס, אדריאנוס, אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס, שתקופת שלטונם נמשכה משנת 96 עד שנת 180.

תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" נחשבת לעת של שגשוג ברומא העתיקה. בתקופה זו התרחב שטחה של האימפריה, וכלכלתה הייתה יציבה. מקיאוולי טען שאחת הסיבות ליציבות זו נעוצה בעובדה שכל קיסר בחר את יורשו בעצמו ולא מינה את אחד מבניו לתפקיד. הקיסר היה מאמץ את היורש בגיל צעיר ומחנך אותו להמשיך את דרכו. לאמיתו של דבר התמונה קצת שונה. לנרווה, טראיאנוס, אדריאנוס ואנטונינוס פיוס לא היו בנים שיכלו לרשת אותם. אימוץ, שהיה נוהג מקובל ברומא מסיבות פוליטיות וכלכליות, איפשר את יציבות השלטון. פליניוס הצעיר רומז כי אפשר שנרווה אימץ את טראיאנוס מחשש שהצבא התומך באחרון יתמרד כנגד נרווה. אדריאנוס אומץ על ידי טראיאנוס בסוף חייו ועצם מעשה האימוץ מוטל בספק. הראשון שסטה מדרך זו היה מרקוס אורליוס, שמינה את קומודוס בנו לרשת אותו. צעד זה התגלה כמשגה, ותקופת שלטונו של קומודוס נחשבת לתחילת התפוררותה של הקיסרות הרומית, תהליך שנמשך כ-200 שנה.

ההיסטוריון אדוארד גיבון התייחס בחיבורו "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית" לתקופת שלטונם של חמשת הקיסרים הטובים. מניתוחו עולה שתקופה זו התאפיינה בשלטון אבסולוטי שהאוחזים בו נהגו בחוכמה, בטוהר מידות ובמתינות. זאת בניגוד לחלק מממשיכי דרכם, שהשתמשו בכוח הרב שהקנה תפקיד הקיסר ברומא לצרכיהם האישיים והפכו לעריצים.

שניים מ"חמשת הקיסרים הטובים" ידועים לשמצה בהיסטוריה של עם ישראל: טראיאנוס, שבתקופתו פרץ מרד התפוצות, ויורשו אדריאנוס, שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא ולאחריו הטיל את גזירות אדריאנוס.

קיסרי השושלת

נרווה

ערך מורחב – נרווה

מַרְקוּס קוֹקֶיוּס נֶרְוָוה (Marcus Cocceius Nerva‏; 30–98) היה קיסר רומא משנת 96 ועד 98 לספירה. בתחילת דרכו היה סנאטור, וכאשר דומיטיאנוס נרצח, הוא נבחר מקרב חברי הסנאט לכהן כקיסר. פעל בעיקר בתחומי המדינה, וגם תיקונים מתקופת דומיטיאנוס. הוא שחרר גולים ממשפטים שנערכו בתקופת דומיטיאנוס, ביטל את משפטי ביזיון המלכות, החזיר את הרכוש שנלקח על ידי דומיטיאנוס לתושבים, והקל את המיסים לרומאים ולאיטלקים. מפעלו העיקרי של נרווה היה הקמת מוסד ה"אלימנטה" אשר תמך באיכרים ובילדים. המפעל פעל כך שאיכרים יקבלו הלוואות בריבית נמוכה. הריבית עברה לשלטונות המוניקיפיות אשר שילמו את כל הריבית, עם תוספת מכספם, להורי ילדים כדי שבידיהם יהיה מספיק כסף לטפל בילדיהם. נרווה מת ככל הנראה מסיבות טבעיות, וטראיאנוס ירש אותו כקיסר.

טראיאנוס

ערך מורחב – טראיאנוס

מַרְקוּס אוּלְפִּיוּס נֶרְוָוה טְרַאיָאנוּס (18 בספטמבר 53 - 9 באוגוסט 117). קיסר האימפריה הרומית משנת 98 ועד מותו. תחת שלטונו הגיעה האימפריה לשיא התרחבותה הטריטוריאלית. במסורת היהודית זכור טראיאנוס כמדכאו ביד רמה של מרד התפוצות אשר פרץ בשנת 115 בקרב היהודים בגולה. הקיסר החדש נהנה מאהדת העם, והצדיק אותה בתקופת שלטון ארוכה ללא שפיכות הדמים שאפיינה את קודמיו. הוא שחרר רבים שנכלאו על ידי דומיטיאנוס שלא לצורך, והחזיר רכוש שהוחרם לבעליו, תהליך בו החל נרווה, אך לא הספיק להשלימו. הפופולריות שלו הביאה לכך שהסנאט העניק לו את הכינוי "אופטימוס" שפירושו "הטוב ביותר". עם מותו ירש אותו אדריאנוס.

אדריאנוס

ערך מורחב – אדריאנוס

פּוּבְּלִיוּס אָילִיוּס טְרַאיָאנוּס הַדְרִיָאנוּס (בלטינית Publius Aelius Traianus Hadrianus) הנקרא בקיצור אדריאנוס או הדריאנוס, (24 בינואר 76 - 10 ביולי 138) קיסר רומא משנת 117 ועד מותו. תקופת שלטונו נחשבת כאחת המשגשגות שבין תקופות שלטון הקיסרים, מנגד, במסורת היהודית הוא מוכר כדמות שלילית ביותר, בשל גזירות השמד שגזר שזכו לכינוי גזירות אדריאנוס, ובשל דיכוי מרד בר כוכבא, שהביא למותם של מאות אלפים, ובהם עשרת הרוגי מלכות.

אנטונינוס פיוס

ערך מורחב – אנטונינוס פיוס

טִִיטוּס אָוּרֶלְיוּס פוּלְבוּס בּוֹיוֹנְיוּס אַרְיוּס אַנְטוֹנִינוּס (19 בספטמבר 86 לספירה - 7 במרץ 161), הידוע בשם אנטונינוס פיוס, היה קיסר רומא משנת 138 עד 161 לספירה. הכינוי "פיוס" ניתן לו אחרי עלייתו לשלטון, כנראה מאחר ששכנע את הסנאט להאליל את אדריאנוס.

מרקוס אורליוס

ערך מורחב – מרקוס אורליוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס (26 באפריל 121 - 17 במרץ 180 לספירה), פילוסוף סטואי וקיסר רומא משנת 161 ועד למותו. רוב ימי שלטונו הקדיש אורליוס להרחבת גבולותיה המזרחיים והצפוניים של האימפריה. מרקוס אורליוס נולד ברומא, בירת האימפריה. עם השנים התקרב לקיסר אדריאנוס באמצעות קשרי נישואין. אדריאנוס אהב אותו מאוד ולפני מותו, אימץ את אנטונינוס פיוס ליורש, וציווה עליו שבשנות שלטונו יאמץ את מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, בן של קרובו של אדריאנוס, כדי שיהיו יורשיו.

קישורים חיצוניים

• חמשת הקיסרים הטובים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)