נשים במשחקים האולימפיים

השתתפות נשים במשחקים האולימפיים החלה באולימפיאדת פריז (1900), ומאז שיעור ההשתתפות שלהן באולימפיאדה הולך וגדל. כיום, נשים מתחרות באותן תחרויות כמו הגברים בכל ענפי הספורט, למעט מספר קטן של ענפי ספורט נשים, שהם דווקא ייחודיים לנשים (שחייה צורנית והתעמלות אמנותית). ישנם ענפי ספורט בודדים שלא מתקיימת בהם הפרדה מגדרית בתחרויות (רכיבה). לראשונה, באולימפיאדת טוקיו (2020) התקיימו במספר ענפי ספורט (אתלטיקה, שחייה, בדמינטון, חץ וקשת, טניס, טניס שולחן, טריאתלטון ושיט מפרשיות) תחרויות משולבות של נשים וגברים ביחד.

האישה הראשונה שזכתה לכבוד להדליק את הלפיד האולימפי הייתה אנריקטה בסיליו (מקסיקו סיטי 1968), ומאז ועד היום זכו להדליק את הלפיד 13 נשים (רק 6 נשים זכו לכבוד להדליק לבד את הלפיד), לעומת 42 גברים (28 גברים זכו להדליק את הלפיד לבד או עם גברים נוספים, ללא נשים).

לפי אולימפיאדה

1896

נשים לא הורשו ולא הוזמנו להשתתף באולימפיאדה הראשונה שנערכה באתונה (אתונה 1896). פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים, חשב שנשים לא אמורות להשתתף בספורט. אישה אחת, סטמטה רבטי שכונתה מלפומנה (אחת מתשע המוזות היווניות), מחתה על החלטה זו והחליטה לרוץ ריצת מרתון ב-11 באפריל, יום אחרי ריצת המרתון של הגברים במחאה על אי-השתתפות הנשים באולימפיאדה.

1900

באולימפיאדת פריז (1900) השתתפו 23 נשים לעומת 1201 גברים (1.9%). השייטת הלן דה פורטאלה () התחרתה בקטגוריית סירת מפרש 1–2 טון ביחד עם בעלה הרמן דה פורטאלה ואחיינה ברנד דה פורטאלה, ובכך הייתה לאישה הראשונה בהיסטוריה שהשתתפה במשחקים האולימפיים וכן האישה הראשונה שזכתה במדליית הזהב האולימפית. בשני ענפי ספורט נערכו תחרויות נפרדות לנשים במשחקים אלה, בטניס (7 משתתפות) ובגולף (10 משתתפות). שרלוט קופר (), 3 פעמים אלופת וימבלדון זכתה בשתי מדליות זהב בטניס, בטורניר ליחידות ובטורניר לזוגות מעורבים ביחד עם רג'ינלד דוהרטי, 4 פעמים ברציפות אלוף וימבלדון. במשחקים אלה, לא נערך טורניר לזוגות נשים. מרגרט אבוט () זכתה במדליית זהב בטורניר הגולף ליחידות. כפרס קיבלה אבוט קערת פורצלן מוזהבת במקום מדליה. מרי אבוט, אמה של מרגרט, השתתפה אף היא בטורניר וסיימה במקום שביעי ולמעשה הן האם והבת היחידות בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים שהשתתפו באותה תחרות באותו הזמן. מרגרט לא ידעה שהיא זכתה במשחקים האולימפיים והיא הייתה בטוחה שהיא ניצחה באחד הטורנירים שבהם השתתפה. הידיעה על זכייתה נודעה לילדיה לאחר מחקר שערכה פרופ' פאולה וולץ' מאוניברסיטת פלורידה. שלוש נשים נוספות השתתפו בתחרויות בקרוקט ושתי נשים התחרות בתחרויות הרכיבה.

1904

באולימפיאדת סנט לואיס (1904) השתתפו 6 נשים לעומת 644 גברים (0.9%). 6 הנשים התחרות ב-3 תחרויות נפרדות בחץ וקשת.

1906

באולימפיאדת אתונה (1906) השתתפו 6 נשים לעומת 835 גברים (0.7%). 6 הנשים התחרות בטוניר ליחידות ובטורניר זוגות מעורבים בטניס.

1908

באולימפיאדת לונדון (1908) השתתפו 44 נשים לעומת 1980 גברים (2.2%). 25 נשים השתתפו בתחרויות בחץ וקשת, 10 נשים בטניס, 7 נשים בתחרויות החלקה אמנותית על הקרח, 1 בשיט ו-1 בתחרות בסירת מנוע.

1912

לראשונה נערכות תחרויות שחייה וקפיצה למים לנשים

באולימפיאדת סטוקהולם (1912) השתתפו 53 נשים לעומת 2356 גברים (2.2%). לראשונה נערכו תחרויות שחייה וקפיצה למים לנשים. 27 נשים השתתפו בתחרויות השחייה, 14 נשים השתתפו בתחרויות קפיצה למים ו-13 נשים השתתפו בתחריות הטניס. פאני דוראק () הייתה לאישה הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית בשחייה גרטה יוהנסון () הייתה לאישה הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית בקפיצה למים מפלטפורמה של 10 מטר.

1920

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) השתתפו 78 נשים לעומת 2599 גברים (2.9%). לראשונה השתתפה אשה אחת לעומת 10 גברים בתחרות לאמנות. 24 נשים השתתפו בתחרויות השחייה (3 תחרויות לנשים לעומת 7 תחרויות לגברים), 23 נשים השתתפו בתחרויות הטניס (לראשונה נערך טורניר בזוגות נשים), 18 נשים השתתפו בתחרויות קפיצה למים (2 תחרויות לעומת 3 תחרויות), 12 נשים השתתפו בתחרויות החלקה על הקרח, אשה אחת לעומת 100 גברים השתתפה בתחרויות השיט.

1924

לראשונה נערכה תחרות סיף לנשים

באולימפיאדת פריז (1924) השתתפו 156 נשים לעומת 3100 גברים (4.8%). לראשונה השתתפו נשים (25) בתחרויות הסיף (תחרות אחת לנשים לעומת 6 תחרויות לגברים), אלן אוסייר () זכתה להיות האלופה האולימפית הראשונה ברומח לנשים. 51 נשים השתתפו בתחרויות השחייה (5 תחרויות לנשים לעומת 6 תחרויות לגברים), 35 נשים השתתפו בתחרויות הטניס, 21 נשים השתתפו בתחרות לאמנות, 26 נשים השתתפו בתחרויות קפיצה למים (2 תחרויות לעומת 3 תחרויות), אשה אחת לעומת 64 גברים השתתפה בתחרויות השיט.

1928

לראשונה נערכו תחרויות אתלטיקה והתעמלות לנשים

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) השתתפו 312 נשים לעומת 2937 גברים (9.6%).

לראשונה השתתפו נשים (95) בתחרויות אתלטיקה (5 תחרויות לנשים לעומת 22 תחרויות לגברים). הלינה קונופצקה () הייתה לאלופה האולימפית הראשונה באתלטיקה לאחר שזכתה בזריקת דיסקוס. הוועד האולימפי הבינלאומי קבע שריצת 800 מטר שנערכה באולימפיאדה זו היא קשה מדי לנשים ולכן היא לא נערכה ב-5 האולימפיאדות הבאות וחזרה שוב באולימפיאדת רומא (1960).

לראשונה השתתפו נשים (56) בתחרויות התעמלות (תחרות אחת קבוצתית לנשים לעומת 7 תחרויות לגברים). נבחרת הנשים של הולנד () בהתעמלות זכתה במדליית הזהב. הנבחרת כללה חמש מתעמלות יהודיות (הלנה קלוט-נורדהיים, סטלה בליץ-אחסטריבה, אנה דרזדן-פולק, יודיק טיימנס-סימונס ואלקה דה לוי), אף המאמן חריט קלירקופר היה יהודי. ארבע מהן והמאמן נספו בשואה (קלוט-נורדהיים, דרזדן-פולק ותמנס-סימונס והמאמן קלירקופר בסוביבור. בליץ-אחסטריבה נספתה באושוויץ). רק אחת, דה לוי שרדה את השואה.

72 נשים השתתפו בתחרויות השחייה (5 תחרויות לנשים לעומת 6 תחרויות לגברים), 38 נשים השתתפו בתחרות לאמנות, 23 נשים השתתפו בתחרויות קפיצה למים (2 תחרויות לשני המגדרים), 27 נשים השתתפו בתחרויות סיף (תחרות אחת לנשים לעומת 6 תחרויות לגברים) ושתי נשים לעומת 125 גברים השתתפו בתחרויות השיט.

ענף הטניס שמספר התחרויות שלו בין המגדרים היה זהה (2 לכל מגדר וזוגות מעורבים) הוסר מאולימפיאדה זו וחזר לאחר 13 אולימפיאדות באולימפיאדת סיאול (1988).

1932

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) השתתפו 201 נשים לעומת 1721 גברים (10.5%). 54 מהספורטאיות השתתפו באתלטיקה (6 תחרויות לנשים), 44 בשחייה, 17 בסיף, 11 בקפיצה למים ו-75 באמנות.

תחרות הקבוצתית בהתעמלות נשים שנערכה לראשונה באולימפיאדה הקודמת, באמסטרדם (1928), הוסרה ממשחקים אלה.

1936

באולימפיאדת ברלין (1936) השתתפו 361 נשים לעומת 4123 גברים (8.0%). 98 נשים השתתפו באתלטיקה, 94 בשחייה, 64 בהתעמלות, 41 בסיף, 30 בקפיצה למים, 3 בשיט ו-31 באמנות.

תחרות הקבוצתית בהתעמלות נשים חזרה למשחקים אלה, לאחר הפסקה של 4 שנים באולימפיאדה הקודמת (לוס אנג'לס 1932).

1948

באולימפיאדת לונדון (1948) השתתפו 446 נשים לעומת 3950 גברים (10.1%). 144 נשים השתתפו באתלטיקה (9 תחרויות לנשים לעומת 24 לגברים), 88 בשחייה, 88 בהתעמלות, 39 בסיף, 24 בקפיצה למים ו-53 באמנות.

לראשונה נערכה תחרות לנשים יחידות בקיאק למרחק של 500 מטר, בהשתתפות 10 נשים, לעומת 8 תחרויות לגברים כשהמחרחק הקצר עמד על 1000 מטר.

1952

באולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפו 521 נשים לעומת 4411 גברים (10.6%). 187 נשים השתתפו באתלטיקה, 118 בשחייה, 134 בהתעמלות (7 תחרויות לנשים לעומת 8 לגברים), 37 בסיף, 25 בקפיצה למים, 13 בקיאק ו-3 בשיט.

לראשונה השתתפו 4 נשים בתחרות רכיבה, אך בשלב זה רק ברכיבה אומנותית. ליס הרטל מדנמרק, זכתה במדליית כסף.

1956

באולימפיאדת מלבורן (1956) השתתפו 371 נשים לעומת 2818 גברים (11.6%). 147 נשים השתתפו באתלטיקה, 99 בשחייה, 65 בהתעמלות, 23 בסיף, 27 בקפיצה למים, 10 בקיאק, 1 בשיט.

לראשונה, מספרן של הנשים, בענף ההתעמלות גדול יותר (65) מזה של הגברים (63) אף על פי שמספר התחרויות לנשים היה 7 לעומת 8 בגברים.

1960

באולימפיאדת רומא (1960) השתתפו 613 נשים לעומת 4738 גברים (11.5%). 204 נשים השתתפו באתלטיקה (נוספה תחרות אחת לנשים, ריצת 800 מטר), 144 בשחייה, 124 בהתעמלות (הורדה תחרות אחת לנשים), 78 בסיף (נוספה תחרות אחת לנשים), 26 בקפיצה למים, 28 קיאק (נוספה תחרות אחת לנשים והורדו 3 תחרויות לגברים) ו-8 נשים ברכיבה ב-3 תחרויות ללא הבדל מגדרי.

1964

באולימפיאדת טוקיו (1964) השתתפו 680 נשים לעומת 4457 גברים (13.2%). 236 נשים השתתפו באתלטיקה (נוספו 2 תחרויות לנשים, ריצת 400 מטר וקרב חמש), 162 בשחייה (נוספה תחרות אחת לנשים ולגברים במשחה ל-400 מטר מעורב אישי ולגברים משחה שליחים 4x100 מטר חופשי), 83 בהתעמלות, 56 בסיף, 34 בקפיצה למים, 27 קיאק, 13 נשים ברכיבה ו-1 בשיט.

לראשונה נכנס טורניר כדורעף כענף למשחקים האולימפיים הן לנשים והן לגברים. 6 נבחרות השתתפו בטורניר הנשים שבהן שיחקו 68 שחקניות.

2000

באולימפיאדת סידני (2000) השתתפו 4,068 נשים לעומת 6,582 גברים (38%).

הלפיד האולימפי נישא באצטדיון על ידי, שש ספורטאיות אוסטרליות מהגדולות בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים באתלטיקה ובשחייה, לציון 100 שנים להשתתפותן של נשים במשחקים האולימפיים: האתלטית בטי קאת'ברט (בכיסא גלגלים), מלווה על ידי האתלטית רלין בויל, השחיינית דון פרייזר, האתלטית שירלי סטריקלנד, השחיינית שיין גולד והאתלטית דבי פלינטוף קינג. הלפיד נמסר לקתי פרימן שהדליקה את האש האולימפית.

2004

באולימפיאדת אתונה (2004) השתתפו 4,303 נשים לעומת 6,257 גברים (41%).

2008

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) השתתפו 4,610 נשים לעומת 6,290 גברים (42%).

2012

באולימפיאדת לונדון (2012) השתתפו 4,653 נשים לעומת 5,864 גברים (44%).

2016

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) השתתפו 5,037 נשים לעומת 6,147 גברים (45%).

הייצוג הגרפי של השתתפות נשים וגברים במשחקי הקיץ האולימפיים

     נשים
     גברים

התקדמות בהשתתפות נשים במשחקים

אולימפיאדות	אחוז נשים
1900-1912	כ-2%
1920,1924	כ-4%
1928-1960	כ-10%
1964-1972	כ-15%
1976-1988	כ-25%
1992	כ-30%
1996	כ-35%
2000-2008	כ-40%
2012-2020	כ-45%

לפי ענף ספורט

איגרוף

באולימפיאדת לונדון (2012) נערכו לראשונה תחרויות איגרוף לנשים. תחרויות אלו כללו שלוש קטגוריות משקל בלבד: זבוב (48 עד 51 ק"ג), קל (57 עד 60 ק"ג) ובינוני (69 עד 75 ק"ג). המתאגרפת הראשונה שהוכתרה כאלופה אולימפית הייתה הבריטית ניקולה אדמס, שהתחרתה במשקל זבוב. אצל הגברים, בוטלה קטגוריית משקל נוצה, כך שמספרן ירד לעשר.

אתלטיקה

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) הייתה הפעם הראשונה שבה התקיימו תחרויות אתלטיקה גם לנשים. הלחץ של פדרציית הספורט הנשי הבינלאומי (FSFI) Fédération Sportive Féminine Internationale בראשות אליס מיליאט, תחרויות נפרדות לנשים ומוצלחות (שני אירועים של המשחקים העולמיים לנשים וארבע אולימפיאדות לנשים), התחזקות ספורט הנשים בעולם ופרישתו של פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים, שחשב שנשים לא אמורות להשתתף בספורט, כל אלה הובילו לשינוי הזה. נערכו 5 תחרויות לנשים לעומת 22 תחרויות לגברים. מאולימפיאדת בייג'ינג (2008) יש 23 תחרויות לנשים לעומת 24 לגברים.

בחלק מהתחרויות קיים הבדל בין נשים לגברים. בתחרויות שבהם יש שימוש במכשירים, הוא נמוך יותר אצל נשים לעומת גברים. דיסקוס (1 ק"ג ו-18 ס"מ לעומת 2 ק"ג ו-22 ס"מ), כדור ברזל (4 ק"ג לעומת 7.26 ק"ג), פטיש (4 ק"ג ואורך של 119.4 ס"מ לעומת 7.26 ק"ג באורך של 121.3 ס"מ) וכידון (2.3 מ' ו-600 גרם לעומת 2.7 מ' ו-800 גרם). נשים מתחרות בריצת 100 מטר משוכות (83.8 ס"מ) וגברים מתחרים בריצת 110 מטר משוכות (1.067 מ'). קיים הבדל בגובה המשוכות והמכשולים בריצת 400 מטר משוכות ובריצת 3000 מטר מכשולים (76.2 ס"מ לעומת 91.4 ס"מ). נוסף לכך, נשים מתחרות בקרב שבע וגברים בקרב עשר.

הוקי שדה

אולימפיאדת מוסקבה (1980) הייתה הראשונה בה נערך טורניר הוקי שדה לנשים, בהשתתפות 6 נבחרות. באולימפיאדת סיאול (1988) עלה מספר נבחרות הנשים לשמונה, באולימפיאדת סידני (2000) עלה לעשר, ומאז אולימפיאדת בייג'ינג (2008) נערך טורניר בהשתתפות 12 נבחרות נשים, בדומה לטורניר הגברים.

כדורסל

טורניר כדורסל הנשים באולימפיאדות נערך רק החל מאולימפיאדת מונטריאול (1976). בטורניר הראשון, השתתפו 6 נבחרות בשיטת ליגה. באולימפיאדת סיאול (1988) השתתפו 8 נבחרות ומאולימפיאדת אטלנטה (1996) עלה מספר הנבחרות המשתתפות ל-12 בטורניר הנשים כמו טורניר הגברים.

כדורעף

בטורניר הכדורעף הראשון שנערך באולימפיאדת טוקיו (1964), השתתפו שש נבחרות של נשים (10 לגברים). באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) כלל טורניר הנשים 8 נבחרות (12 לגברים). מאולימפיאדת אטלנטה (1996) עלה מספר הנבחרות המשתתפות ל-12 בטורניר הנשים כמו טורניר הגברים.

טבלת כניסת נשים למשחקים האולימפיים לפי ענף ספורט

אופניים התעמלות כדורעף שחייה

ענף ספורט	שנת השתתפות ראשונה לגברים	שנת השתתפות ראשונה לנשים
איגרוף	1904	2012
אופני BMX	2008	2008
אופני הרים	1996	1996
אופני כביש	1896	1984
אופניים	1896	1988
אתלטיקה	1896	1928
בדמינטון	1992	1992
ג'ודו	1964	1992
הוקי שדה	1908	1980
היאבקות	1896	2004
הרמת משקולות	1896	2000
התעמלות מכשירים	1896	1928
התעמלות אמנותית(נ)	-	1984
טרמפולינה	2000	2000
חתירה	1896	1976
טאקוונדו	2000	2000
טניס	1896	1900
טניס שולחן	1988	1988
טריאתלון	2000	2000
כדורגל	1900	1996
כדוריד	1936	1976
כדורסל	1936	1976
כדורעף	1964	1964
כדורעף חופים	1996	1996
סיף	1896	1924
קאנו/קיאק	1936	1948
קליעה	1896	1984
קרב חמש מודרני	1912	2000
קשתות	1900	1904
רכיבה	1900	1900
כדורמים	1900	2000
קפיצה למים	1904	1912
שחייה צורנית(נ)	-	1984
שחייה	1896	1912
שיט	1900	1988

הערות:

• (ג) - גברים. (נ) - נשים.
• בענף הרכיבה כל התחרויות משותפות לגברים ונשים.
• בענפי השייט והקליעה הונהגו תחרויות נפרדות לנשים בשנה המצוינת. לפני כן כל התחרויות היו פתוחות לשני המינים.

ראו גם

• הראיה (תחרות)
• ספורט ומגדר במאה ה-19
• משחקי העולם לנשים
• ספורט נשים

לקריאה נוספת

• מוטי בסוק, המשחקים האולימפיים אתונה - טוקיו (1896–2020), ספרי ניב, 2020

קישורים חיצוניים

• Potted History - Some early history about women and the Olympics, באתר Olympic Women (באנגלית)