תלמי הראשון

תלמי הראשון
Πτολεμαῖος Σωτήρ
	פסל תלמי ה-I במוזיאון הלובר
לידה	367 לפנה"ס; מוקדון
פטירה	ינואר 283 לפנה"ס (בגיל 84 בערך); אלכסנדריה, מצרים
מדינה	מצרים התלמיית
בן או בת זוג	Artakama; אורידיקה; תאיס; ברניקי הראשונה
שושלת תלמי
תואר	מייסד מצרים התלמיית
כינוי	סוטר
אב	לאגוס
אם	ארסינואה ממקדוניה
צאצאים	תלמי קראונוס, מלאגרוס, ארסינואי השנייה, פילוטרה, ליסנדרה, תלמי השני, אירנה
יורש העצר	תלמי השני
	332 לפנה"ס – 283 לפנה"ס; (כ־49 שנים)
	תלמי השני ←

תַּלְמַי הראשון, המכונה גם תלמי סוטר (ביוונית עתיקה: Πτολεμαῖος Σωτήρ, "תלמי המושיע"; ‏367 לפנה"ס – 283 לפנה"ס), היה דיאדוך ומלך מצרים התלמיית, מייסד שושלת תלמי.

תלמי היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול, וכאשר נכבשה מצרים ב-332 לפנה"ס, הקים אלכסנדר עיר חדשה, לה קרא אלכסנדריה, ומינה את תלמי לסטראפ (נציב) מצרים.

מוצאו וראשית חייו

תלמי נולד בשנת 367 לפנ' במקדון שבצפון יוון, לבן-אצולה מקדוני בשם לאגוס, ולבת-אצילים (אולי ממשפחת המלוכה) בשם ארסינואה.^[1] עם זאת, לפי פאוסניאס רווחה בקרב המקדונים שמועה, לפיה היה תלמי בנו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. לפי אותה שמועה נשׂא לאגוס את ארסינואה לאישה, כשכבר הייתה הרה.^[2] אין ודאות בקשר למקור השמועה. ייתכן שתלמי עצמו, או אחד מקהל תומכיו, עודד שמועה זו כדי לחזק את מעמדו במסגרת מלחמות הדיאדוכים. לפי סיפור שהשתמר אצל פלוטרכוס^[3] רווחה שמועה גם לגבי מוצאו הנחות של לאגוס, אבי-תלמי.

לטענת אליס, סביר להניח שתלמי בילה את נעוריו בחצר המלך פיליפוס, כצוער וכבן-ערובה בו-זמנית.^[1]

בימי אלכסנדר

תלמי היה אחד הקצינים של אלכסנדר הגדול במסעות כיבושיו באימפריה הפרסית, אשר הייתה תחת כס דריווש השלישי. כשהגיע צבאו של אלכסנדר להליקרנסוס במטרה לכבשה, ממנון, האחשדרפן מטעם הפרסים, נס מהעיר. כשאלכסנדר יצא למרדף, הוא מינה את תלמי להחזיק באקרופוליס העיר.^[4]

מטבע שהתגלה בהרקליון (מצרים) המראה את דיוקנו של תלמי הראשון ותמונתו נוהג במרכבה רתומה לפיל

תלמי השתתף בקרב איסוס בנובמבר 333 וליווה את אלכסנדר במסעו למקדש האל אמון בנווה המדבר סיווה במצרים. בנוסף, השתתף בבזיזתה של פרספוליס, “עיר הפרסים”, בהוראת אלכסנדר. בדצמבר 330 מונה תלמי לשמש כאחד משבעת שומרי ראשו של אלכסנדר, ששימשו לו לסגנים.^[5]

לפי פאוסניאס, תלמי היה משמעותי ביותר במלחמתו של אלכסנדר באוקסידרקאה.^[6] ניתן לראות ראיות לקרבתו של תלמי לאלכסנדר בכתבים עתיקים המספרים על פציעתו של אלכסנדר.^[7]

תלמי ומאבקי הירושה

כשחלה אלכסנדר מוקדון והיה על סף מותו, בשנת 323 לפנה"ס, לא היה ברור מי יירש אותו ואת האימפריה. אלכסנדר הרביעי, בנם של אלכסנדר השלישי ורוקסנה, היה עדיין בבטן אימו כשאביו נפטר. ההנחה הייתה כי אם ייוולד לאלכסנדר בן, השלטון יעבור אליו, ואם תיוולד בת, השלטון יעבור לאחיו למחצה, פיליפוס השלישי (שלפני מלכותו נקרא ארהידאוס). כך או כך, היה דרוש עוצר, שישלוט בפועל, שכן לפיליפוס הייתה נכות קוגניטיבית או נפשית, והוא לא נחשב כשיר לשלטון. לפני מותו אלכסנדר העניק את טבעת החותם, הסמכות לשלוט, לפרדיקס, אך הוא לא נקב בשמו כשליט לאחר מותו, ומצביאים אחרים, שהסכימו לקבל את מרות פרדיקס כל עוד אלכסנדר היה בחיים, לא נטו לקבל זאת לאחר מותו. לפי דיודורוס, כשאלכסנדר היה על ערש דווי התכנסו המצביאים הבכירים ביותר סביבו, ותלמי היה זה ששאל מי ישלוט; אך תשובתו של אלכסנדר הייתה רק "האיש הטוב ביותר". בהינתן שמספר אישים בעלי עוצמה שאפו לנכס את האימפריה כולה או חלקה לעצמם, הסכנה למלחמה הייתה ברורה, ואכן המאבק ביניהם הוביל בהמשך למלחמות הדיאדוכים.^[8]

לאחר מותו של אלכסנדר, קרא פרדיקס לכינוס של מספר מצביאים חשובים לפגישה בבבל שבה יוכרע כיצד יתנהל השלטון באימפריה. כינוס זה היה הפתיח של הסכמי בבל, שהיוו ניסיון להסדיר את הירושה. תלמי נכח ודיבר בפגישה, אך ההיסטוריונים העתיקים חלוקים בדעתם לגבי דבריו. לפי יוסטינוס, תלמי התנגד להכתרת ארהידאוס בגלל נכותו ובגלל האמונה שאמו הייתה זונה לפני שהתחתנה עם פיליפוס השני, מלך מוקדון. לפי קווינטוס קורטיוס רופוס, תלמי התנגד לבנה של רוקסנה (אם יהיה בן), שכן הוא היה מקדוני למחצה בלבד, וכן התנגד ללרעיון שהעלה נארכוס, שהשלטון יעבור לבנו הלא חוקי של אלכסנדר, הרקולס ממקדוניה (אנ'). עם זאת, יוסטינוס וקורטיוס מסכימים שלאחר דברי הביקורת הציע תלמי שבמקום לקבוע מי יירש את אלכסנדר תוקם מועצה מייעצת שתתכנס בעת הצורך ושלכל חבריה יהיה כוח שווה. משמעות הצעה זו הייתה שתוקם קבוצה של מדינות מאוחדות אך מובחנות זו מזו, ושכל אחת מהן תישלט על ידי סאסטרפ (המונח היווני לאחשדרפן). הצעתו נדחתה, אך לפי ההיסטוריון איאן וורת'ינגטון, הנאום שנשא השתלם והבטיח שתלמי יקבל בהמשך מעמד של סאטרפ במצרים. הפגישה נמשכה, אך כנראה הופרעה על ידי חיילים שדרשו להמליך את ארהידאוס, והמצביאים, או חלקם, ברחו מהמקום מחשש לחייהם. לבסוף הושגה פשרה, שלפיה ארהידאוס ימלוך לבדו כפיליפוס השלישי ואם יוולד לרוקסנה בן הם ימלכו במשותף; פרדיקס יקבל מעמד של כיליארך (אנ'), שכפוף ישירות למלך, וכך יהפוך לדמות הבכירה ביותר. כחלק מהפשרה, מלאגרוס מונה לסגנו של פרדיקס, אך זמן קצר לאחר מכן האשים פרדיקס את מלאגרוס בבגידה, והוציאו להורג יחד עם עשרות מאנשיו.^[9]

לאחר מותו של מלאגרוס קרא פרדיקס לפגישה נוספת בבבל, שבה התקבלו החלטות חשובות לגבי עתידה של האימפריה וכן עתידו של תלמי. ככל הנראה בשל פגישה זו, הגאוגרף פאוסיניאס כתב בחיבורו "תיאורה של יוון", שתלמי היה האחראי המרכזי לפירוקה של האימפריה לממלכות;^[10] אך היסטוריונים מאמינים שפרדיקס הוא זה שקיבל את ההחלטות, והאישים האחרים בפגישה הסכימו לו לאחר שנוכחו בגורלו של מלאגרוס. פרדיקס הציע שכל אחד מהאישים יקבל אחריות על אזור מסוים באימפריה. לפי ההצעה, כל אחד מהשליטים יהיה כפוף באופן רשמי למלך מקדוניה באופן ישיר, אך פרדיקס ככל הנראה חשב שחלוקה זו תאפשר לו לרכז את השלטון בידיו, שכן האחרים יהיו מבודדים באזורם ועסוקים בניהולם. הצעתו התקבלה, ותלמי קיבל את האחריות על מצרים ועל חלקים מחצי האי ערב ולוב. עם זאת, לפי התוכנית שהתקבלה, הסאטרפ הנוכחי של מצרים, קלאומנס (אנ') מנאוקרטיס יישאר במצרים כסגנו של תלמי. ככל הנראה, פרדיקס רצה שקלאומנס ישמש עבורו כמרגל וכאמצעי לפיקוח על תלמי.^[11]

במצרים

תלמי בחר במצרים מסיבות פרגמטיות ומתוך הבנה של חשיבותה ועושרה. כשאלכסנדר כבש את מצרים מהשלטון הפרסי, בשנת 332 לפנה"ס,^[12] היא הייתה ירוקה, עשירה ומפותחת. עבור אלכסנדר, הייתה ארץ זו למקור ההכנסה הגדול ביותר שלו והניבה לו עד שישים אלף טאלנטים מדי שנה.^[13] התבואה שגשגה בה הודות להצפותיו השנתיות של הנילוס,^[14] וכן הודות לעושר המינרלים שלה. האזור הקטן יחסית (כ-23,000 קמ"ר) היה נוח להגנה מפני אויבים. יתרון נוסף היה ריחוקו היחסי ממרכז הסכסוך בין המצביאים ששיוועו לבכורה. נתון זה איפשר לתלמי לבנות את כוחו במצרים עד שיהיה חזק מספיק בכדי להתמודד בעצמו עם יריבים.^[15]

במהלך מלחמות הדיאדוכים, לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון בשנת 323 לפנה"ס, כרת תלמי ברית עם סלאוקוס הראשון. במשך כ-100 שנה (301 – 198 לפנה"ס) שלטה שושלתו גם על שטחי ארץ ישראל (עד שנכבשה על ידי הממלכה הסלאוקית), ובמשך כ-220 שנה שלטה על האי קפריסין (עד שנכבש על ידי הרומאים).

שושלת תלמי, בעלת האוריינטציה ההלניסטית, שלטה במצרים כ-300 שנה. למרות השליטה על מצרים, בניה אינם מצריים, וחלקם אף לא ידעו את שפת העם. שלטונם היה נגוע ביריבויות קשות בין האצילים, ומתנגדים רבים הוגלו ונרצחו.

חייו האישיים

לתלמי הראשון היו ארבע נשים. אשתו הראשונה תאיס הייתה הטאירה אתונאית, אשר לפי שמועות מסוימות, הייתה מאהבתו של אלכסנדר מוקדון, במקביל ליחסיה עם תלמי, טרם נישואיהם. אשתו השנייה הייתה ארטקמה, נסיכה פרסית לה נישא בטקס נישואין המוני וכפוי על ידי אלכסנדר בשושן שבפרס (324 לפנה"ס). אשתו השלישית הייתה אורידיקה בתו של אנטיפטרוס מושל מקדוניה לה נישא בנישואים פוליטיים בעקבות מלחמות הדיאדוכים. אשתו הרביעית הייתה ברניקי הראשונה אשר בנה תלמי השני מלך אחריו.

בארכאולוגיה

לתלמי, יחד עם ענת/אתנה, הוקדשה כתובת ענת-אתנה על מזבח אבן מקפריסין. בגרסה היוונית של הכתובת מוזכר "ניצחון", וייתכן שניצחון זה הוא ניצחונו של תלמי על הקואליציה הקיפרית, שנתמכה בידי אנטיגונוס מונופתלמוס, בשנת 312 לפנה"ס.^[16]^[17]^[18]

לקריאה נוספת

Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, Oxford University Press, 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תלמי הראשון בוויקישיתוף

תלמי הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תלמי הראשון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² אליס 1994, עמ 3
^ פאוסניאס 1.6.2
^ Plutarch, Moralia, "Concerning the Cure of Anger. A Dialogue", 9
^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, תשמ"ג (מהדורה ראשונה), ירושלים: מאגנס, עמ' 18, מסת"ב 9652234109
^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, תשמ"ג (מהדורה ראשונה), ירושלים: מאגנס, עמ' 100–105, מסת"ב 9652234109
^ פאוסניאס 1.6.2
^ אריאנוס, אנאבסיס, 6.9
^ Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), pp. 71–74
^ Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), pp. 74–78
^ Pusinias, Description of Greece, 1.6.2
^ Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), pp. 79–81
^ גולן, עמ' 26
^ גולן, עמ' 28
^ דיודורוס 1.36
^ Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), p. 84
^ דיודורוס סיקולוס, ספר 19, פסקה 79
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 107
^ Melchior de Vogüé, INSCRIPTIONS PHÉNICIENNES DE L'ÎLE DE CYPRE, J. Asiatique. 1867, II, p. 121.

הקודם: אין, הוא מייסד השושלת	בית תלמי	הבא: תלמי השני

[אליס_3-1] ¹ ² אליס 1994, עמ 3

[2] פאוסניאס 1.6.2

[3] Plutarch, Moralia, "Concerning the Cure of Anger. A Dialogue", 9

[4] דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, תשמ"ג (מהדורה ראשונה), ירושלים: מאגנס, עמ' 18, מסת"ב 9652234109

[5] דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, תשמ"ג (מהדורה ראשונה), ירושלים: מאגנס, עמ' 100–105, מסת"ב 9652234109

[6] פאוסניאס 1.6.2

[7] אריאנוס, אנאבסיס, 6.9

[8] Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), pp. 71–74

[9] Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), pp. 74–78

[10] Pusinias, Description of Greece, 1.6.2

[11] Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), pp. 79–81

[12] גולן, עמ' 26

[13] גולן, עמ' 28

[14] דיודורוס 1.36

[15] Ian Worthington, Ptolemy I: King and Pharaoh of Egypt, (Oxford University Press: 2016), p. 84

[16] דיודורוס סיקולוס, ספר 19, פסקה 79

[:0-17] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 107

[18] Melchior de Vogüé, INSCRIPTIONS PHÉNICIENNES DE L'ÎLE DE CYPRE, J. Asiatique. 1867, II, p. 121.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]