תושב
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
תושב הוא אדם המתגורר במקום מסוים: במדינה, ברשות מקומית, בשכונה וכדומה. היותו של אדם תושב מקנה לו זכויות ומטילה עליו חובות. להבדיל מאזרחות, שהיא מעמד פורמלי, על-פי רישום מתאים, תושבות היא מאפיין פחות פורמלי, הנקבע לא רק לפי רישום, אלא בעיקר לפי המציאות בשטח – המקום שבו האדם מתגורר.
תושבות חברתית, היא הכרה של רשויות המדינה באדם כתושב לצורך זכויות חברתיות מסוימות, אף אם איננו מוכר כתושב על ידי משרד הפנים.
התושבות החברתית (Social Residency) נקראת לעיתים גם "תושבות סוציאלית". המדובר במעמד אשר מכוחו זכאי הפרט לזכויות חברתיות בלבד (כגון שרותי בריאות ורווחה), זאת בשונה מאזרחות (Citizenship) או תושבות קבע (Residency) המקנות למחזיק בהן גם זכויות פוליטיות (הזכות להמשיך להתגורר במקום).
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תושב
[עריכת קוד מקור | עריכה]באחדים מחוקי מדינת ישראל ניתנות זכויות ומוטלות חובות על מי שהוא תושב. לעיתים אין הגדרה ברורה של המושג, ומשימה זו נותרה לבתי המשפט, ולעיתים נקבעים בחוק עקרונות לקביעת היותו של אדם תושב (או לקביעה המשלימה, מתי אינו תושב). מבחן מקובל לקביעת תושבות הוא מבחן "מרכז החיים", שבמסגרתו נבחנת השאלה מהו מרכז חייו של האדם הטוען לתושבות.
להלן חוקים אחדים העוסקים בסוגיית התושבות (זו מופיעה בעוד חיקוקים רבים).
פקודת מס הכנסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פקודת מס הכנסה מתייחסת למושג "תושב" בשתי משמעויות:
- תושב ישראל, החייב במס הכנסה בישראל, ונהנה מהקלות מס מסוימות כגון מרבית נקודות הזיכוי.
- תושב יישוב מסוים, הנהנה מהקלות מס לתושבי יישוב זה.
במשך שנים רבות הופיע המושג "תושב" בפקודה ללא הגדרה, ושאלת משמעותו, בשני ההקשרים, נדונה בבתי המשפט. נקודת מוצא בדיונים אלה הייתה מבחן "מרכז החיים". בתיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה [1], שנכנס לתוקף בינואר 2003, ניתנה הגדרה מפורשת למושג "תושב ישראל", שבסיסה "לגבי יחיד – מי שמרכז חייו בישראל". בהגדרה נקבע:
- (1) לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:
- (א) מקום ביתו הקבוע;
- (ב) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
- (ג) מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;
- (ד) מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;
- (ה) מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים;
- (2) חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל –
- (א) אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר;
- (ב) אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר;
- (3) החזקה שבפסקה (2) ניתנת לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה.
הגדרתו של תושב ביישוב מסוים ניתנת בסעיף 11 לפקודה והיא "תושב, ביישוב מסוים – יחיד שמרכז חייו באותו יישוב". לשם קבלת הקלת מס הניתנת לתושבי אותו יישוב, על הנישום להביא אישור לכך מהרשות המקומית.
ישראל לעניין זה, היא המדינה שבגבולות הקו הירוק, בתוספת מזרח ירושלים ורמת הגולן.. מי שמתגורר בשטחי יש"ע קרוי בפקודה "תושב אזור" (להבדיל מ"תושב ישראל"), אך סעיף 3א לפקודה משווה את זכויותיו של אזרח ישראל שהוא תושב האזור לאלה של תושב ישראל.
חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוק הביטוח הלאומי ניתנות זכויות רבות לתושב בלבד. החוק אינו כולל הגדרה של תושב, אך בתיקון מס' 60 לחוק, שנכנס לתוקף בינואר 2003, במסגרת חוק ההסדרים, נוסף לו סעיף 2א, שכותרתו "מי שאינו תושב לעניין החוק". הסעיף מונה סוגים אחדים של אנשים הנמצאים בישראל אך אינם נחשבים לתושבים לעניין חוק זה, ובהם שוהה שלא כדין ובעלי אשרות מסוימות. הרשימה שבסעיף זה אינה מלאה, כלומר מי שמתקיים בו תנאי מאלה המופיעים בסעיף, אינו תושב, אך מי שאף תנאי אינו מתקיים בו, אין לדעת האם הוא תושב אם לאו.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי נסמך על חוק הביטוח הלאומי בהגדרתו של תושב, ומגדיר
- "תושב" – מי שהוא תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי לרבות תושב ישראל באזור כהגדרתו בסעיף 378 לחוק הביטוח.
הסמכות להחיל מעמד "תושבות חברתית" על מי שאינם מוכרים כתושבים, נתונה בידי שרי הרווחה והבריאות, מתוקף חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
סעיף 378(ב)(1) בחוק הביטוח הלאומי קובע:
- "השר, לאחר התייעצות עם המועצה ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע זכויות וחובות לפי חוק זה, כולן או מקצתן, בשטח שיקבע, לגבי אלה:
- (1) מי שאינו תושב ישראל;"
סעיף 56(א)(1)(ד) בחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע:
- "שר הבריאות רשאי לקבוע הסדרים מיוחדים –
- (1) בדבר רישום בקופת החולים ודרך מתן שירותי הבריאות –
- (ד) למי שנמצא בישראל ואינו מבוטח לפי חוק זה בהיקף ובתנאים שיקבע".
מעמדם של תושבי יהודה ושומרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק הביטוח הלאומי מתייחס לתושבים היהודים ביהודה ובשומרון בהגדרה "תושב ישראל באזור" ומגדיר בסעיף 378 לחוק:
"תושב ישראל באזור" – מי שאילו מקום מגוריו היה בישראל היה בגדר תושב ישראל והוא אזרח ישראלי, מי שזכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, או מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי בסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, שניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העלייה, והכל אם מתקיים בו אחד מאלה:
- (1) הוא מתגורר ביישובים או באתרים הצבאיים;
- (2) הוא מתגורר באזור ומועסק בישראל;
חוק עובדים זרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק עובדים זרים עוסק בעובדים זרים בישראל שאינם תושבי ישראל. הגדרתו של עובד זר בחוק זה היא "עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה". החוק אינו מגדיר מהו תושב.
חוק הרשויות המקומיות (בחירות)
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) מקנה לתושבי רשות מקומית את הזכות להצביע בבחירות לרשות מקומית זו. גם הזכות להיבחר למועצה של הרשות המקומית נתונה רק לתושבי רשות מקומית זו.
תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), שהותקנו לאחר מלחמת ששת הימים לשם הסדרת המצב המשפטי שנוצר כתוצאה משליטת ישראל בשטחים שכבשה במלחמה זו, נקבע לעניין 17 חיקוקים המנויים בתקנות שהמושג "תושב ישראל" כולל גם אדם שמקום מגוריו הוא בשטחים שבשליטת ישראל והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, ואשר אילו מקום מגוריו היה בישראל היה נחשב לתושב ישראל.
תושב קבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג "תושב קבע" מופיע בחוקים אחדים. בחוקים אחרים מופיע מונח פחות תובעני, "תושב".
תושב קבע הוא אדם שכתובתו הקבועה נמצאת בישראל, והוא רשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים. תושב קבע חייב בכל החובות שהמדינה מטילה, כולל גיוס לצה"ל, והוא זכאי לכל הזכויות שהמדינה מעניקה (כולל ביטוח בריאות, חופש עיסוק והצבעה בבחירות לרשות המקומית), למעט שתי זכויות: זכות הצבעה לכנסת (ובכלל זה זכות ההיבחרות לכנסת) וקבלת דרכון ישראלי. תושב קבע נושא תעודת זהות ישראלית, כלומר תנועתו ברחבי המדינה אינה מוגבלת, והוא יכול לקבל כל שירות מרשויות המדינה. חובת תשלום מסים, והזכויות המוקנות בחוק הביטוח הלאומי ובחוק ביטוח בריאות ממלכתי ניתנות גם למי שהוא בגדר תושב, גם אם אינו תושב קבע.
המעמד של תושב קבע אינו תלוי במעמד האזרחות. תושב קבע יכול להיות אזרח ישראלי, יכול שלא להיות אזרח ישראלי ולהיות אזרח זר בלבד או אף חסר אזרחות. אזרח ישראלי יכול תמיד להיכנס לישראל ולקבל מעמד של תושב קבע ללא כל הגבלה (יש אפשרות שידרשו ממנו לשלם תשלום לביטוח הלאומי או להמתין זמן-מה לפני שיקבל את מלוא זכויות הביטוח). לעומת זאת תושב קבע שרוצה לקבל אזרחות ישראלית צריך להגיש בקשת התאזרחות, שעשויה להידחות.
תושב קבע זכאי למעמד זה כל עוד הוא אכן גר בישראל (בגבולות הקו הירוק כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן). אם הוא עובר להתגורר מחוץ לשטח ישראל, הוא עלול לאבד את מעמדו כתושב קבע והזכויות הנובעות ממעמד זה יישללו ממנו. בעיה מיוחדת נוצרה במזרח ירושלים – תושבי אזור זה נחשבים תושבי קבע בישראל מאז יוני 1967, אם כי רובם אינם אזרחים ישראלים. עקב מצוקת הדיור בירושלים עוברים רבים מהם להתגורר בכפרים ובעיירות הסמוכים לירושלים באזור יהודה והשומרון, מחוץ לשטח השיפוט של עיריית ירושלים, ומסתכנים באובדן מעמדם וזכויותיהם בישראל.
החוק הישראלי מאפשר לתושב קבע שמלאו לו 17 שנה להצביע בבחירות המוניציפליות. ישראלים רבים שהיגרו אל מחוץ לישראל מקפידים לשמור על כתובתם בישראל כדי שיוכלו להגיע לארץ ולהצביע ביום הבחירות לכנסת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תושב ישראל, באתר כל זכות