קלמן ליבסקינד
קלמן ליבסקינד (נולד ב-2 במאי 1970) הוא עיתונאי חוקר, פובליציסט ואיש תקשורת ישראלי. בעל טור שבועי בעיתון "מעריב סופהשבוע" ותוכניות אקטואליה יומיות בכאן ב' ובכאן 11.
 | |
| לידה |
2 במאי 1970 (בן 54) ניר גלים, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1997 |
| עיסוק | עיתונאי |
| מעסיק | מעריב השבוע, תאגיד השידור הישראלי וערוץ 20 |
| סוג כתב | עיתונאי חוקר, פובליציסט ושדרן רדיו וטלוויזיה בנושאי אקטואליה |
| תחום סיקור | אקטואליה, ביקורת התקשורת |
| פרסים והוקרה | פרס ביקורת התקשורת, אות אומ"ץ, אות אביר איכות השלטון |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | קלמן-ליבסקינד-464441290234888 |
| טוויטר | KalmanLiebskind |
| טלגרם | kann_news |
  | |
ביוגרפיה
עריכהליבסקינד נולד במושב ניר גלים להורים ניצולי שואה מזרם הציונות הדתית. הוא התייתם מאביו צבי בגיל צעיר[1]. למד במסגרות חינוך דתיות לאומיות בקבוצת יבנה ובישיבת אור עציון. הוא התגייס לצה"ל לחטיבת גולני ולאחר זמן קצר, עבר לחיל המודיעין.
לאחר שחרורו, עבד כחוקר פרטי במשרד חקירות בתל אביב והיה פעיל בתנועת "התחיה", ואף היה מועמד מטעמה בבחירות לכנסת השלוש עשרה, במקום ה-86 הלא ריאלי. סיים לימודי משפטים בקריה האקדמית אונו.
בשנת 1997 החל לעבוד בעיתון "מקור ראשון" כתחקירן. בשנת 2002 הזמין אותו עורך מעריב, אמנון דנקנר לכתוב ב"מעריב"[2]. כיום הוא כותב ב"מעריב השבוע" ובעל טור שבועי במוסף הפוליטי של "מעריב סופהשבוע".
בין השנים 2011–2016 הגיש תוכנית רדיו יומית בגלי ישראל. באוקטובר 2016 הצטרף לתאגיד השידור הציבורי ומגיש בכאן ב' תוכנית אקטואליה יומית בשם "קלמן-ליברמן", יחד עם העיתונאי אסף ליברמן. השתתף כחבר פאנל קבוע בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 בטלוויזיה.
בין השנים 2019-2020 הגיש תוכנית אקטואליה יומית בערוץ כאן 11 יחד עם אראל סג"ל בשם קלמן וסג"ל. בין השנים 2020-2023 הגיש לבדו תוכנית אקטואליה יומית בערוץ כאן 11 בשם "עצם העניין".
תחקירים בולטים
עריכה- בשנת 1999 פרסם סדרת כתבות על פרשת עמותות ברק.
- בשנת 2002 פורסמה בעיתון "מעריב" כתבת תחקיר של ליבסקינד אודות האשמות של שתי נשים כנגד הרב שלמה אבינר, שעל פי הכתבה עברו "מעשי הטרדה מינית לכאורה" כשבאו לייעוץ אצלו. מאות רבנים הביעו אמון פומבי ברב אבינר. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. בורר שמונה בפרשה מטעם עורך "מעריב" ומקורבי הרב אבינר, הפסיכיאטר פרופ' נתנאל לאור, קבע "שהמאפיין המרכזי בעניין היה ליקויי תקשורת הנובעים מהעדר ליווי מקצועי צמוד בתחום הנפש" וש"אין להאשימו בהטרדה מינית, אלא לבקרו על כך שנכנס לשדה המקצועי ללא גיבוי"[3]. אחת המתלוננות פנתה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים באומרה שבוצע נגדה מסע הכפשה. בית הדין הרבני האזורי פסק כי "אין ממש בתביעה, והיא בנויה כולה על דמיונות של התובעת". ערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול נדחה והוא אישר את פסיקת בין הדין האזורי[4].
- ב-2008 החל בסדרת תחקירים על התנהלותו של האלוף יואב גלנט בנושא שימוש לא מורשה בקרקעות ציבוריות[5] וחשף שהוא השתלט, לכאורה, על עשרות דונמים במושב עמיקם[6]. בעקבות החשיפה קיבלו מפקדיו של ליבסקינד הנחיה שלא לזמנו לשירות מילואים ביחידתו, המשתייכת לפיקוד הדרום[7]. ב-2010, לאחר ששר הביטחון אהוד ברק וממשלת נתניהו החליטו למנות את גלנט לרמטכ"ל, ביקש השר מיכאל איתן ממבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לבדוק את הפרשה, ובמקביל עתרה התנועה הירוקה לבג"ץ נגד המינוי. על רקע הפרשה. בדיקת המבקר הסתיימה בתחילת 2011, כשבועיים לפני שהמינוי אמור היה להיכנס לתוקף. בעקבות דו"ח המבקר הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין לבג"ץ שקיימים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנות את גלנט לרמטכ"ל, ושיש לשקול את המינוי מחדש. כתוצאה מכך הודיעו נתניהו וברק על ביטול המינוי[8].
- בשנת 2011 פרסם כתבת תחקיר, המציגה את התנהלותו של השופט ורדי זיילר כאדם פרטי במסגרת תביעה של קרובי משפחתו נגד קבלן. בתחקיר מוצג זיילר כמי שעושה שימוש פסול בתפקידו ובקשריו במערכת המשפט, עד כדי שיבוש הליכי משפט, לכאורה[9].
- בנובמבר 2014 חשף הקלטות שמוכיחות שמשטרת ישראל ידעה שיש איומים ברצח כנגד יהודה גליק, שנורה בידי מחבל פלסטיני ב-29 באוקטובר[10].
- ביולי 2018 חשף את תוכנו של "מסמך יצחקי", מסמך שחיבר ניצב מני יצחקי ומכיל ריכוז חשדות פליליים לכאורה, נגד עשרות חברי הכנסת ואנשי ציבור[11].
- בספטמבר 2019 חשף שבבחירות לכנסת העשרים ואחת (אפריל 2019) מתוך 82 קלפיות שבהן היה חשד לזיופים רק 2 נבדקו על ידי ועדת הבחירות המרכזית והמשטרה. בעקבות התחקיר יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו בהכרזה, ש"גנבו את הבחירות" ודרש מחנן מלצר, יו"ר הוועדה, להיפגש איתו כדי לדון בנושא[12].
- בשנים 2018–2020 פרסם סדרת כתבות שטענו לניגודי עניינים של שופטי בית המשפט העליון[13]. בעקבות תחקירו של ליבסקינד בנושא ניגוד עניינים של השופטים אסתר חיות ומני מזוז הודיעה הרשות השופטת כי תפרסם מעת לעת את רשימת ניגודי העניינים של כלל השופטים[14]. ביולי 2020 נידונה בכנסת הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגוד העניינים של שופטי בית המשפט העליון, אך לא זכתה לרוב[15]. בעקבות זאת, באוגוסט 2020 פרסמה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הנחיות לכלל השופטים והרשמים בעניין גיבוש רשימות המניעויות שלהם[16].
- ב-21 ביולי 2023 פרסם תחקיר על האכיפה נגד המחאה נגד תוכנית ההתנתקות ב-2005 וכתב כי הייתה שם אכיפה בררנית ודרקונית נגד המוחים, בהובלת מערכת המשפט - פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ובית המשפט העליון לרבות בג"ץ. הוא השווה זאת לאכיפה נגד המחאה נגד הרפורמה המשפטית ב-2023 וטען לאכיפה בררנית, בפרט בנוגע למעצרים וענישה על חסימת כבישים, ועדויות שקר מטעם בכירי מערכת המשפט בנוגע להבדלים באכיפה.[17]
- ב-2023 פרסם, כי בספרו של עמי איילון, בשם "אש כוחותינו – איך נהפכה ישראל לאויבת של עצמה והתקווה לעתידה", הוקדש פרק שלם לשיח שקיים איילון עם הרב יצחק שפירא, אולם, מתחקיר שערך עולה כי דבריו של הרב שפירא - אשר הוקלטו על ידי שני הצדדים - שובשו וסולפו, וציטוטים רבים שייחס לו איילון כלל לא נאמרו[18]. במאמר תגובה אומר איילון: ”הפרק העוסק ברב שפירא מבוסס על רצף שיחות ...ולא על שיחה אחת ...אני נוטל עליי את האחריות לכך. אם מיקום הגרשיים, המייחס תמלול מדויק, אינו תואם את הסטנוגרמה, אני מתנצל בפני הרב וקוראי הספר. ...הדברים אינם מהווים סטנוגרמה, אך משקפים את הנאמר בפגישות”[19].
ביקורת כלפי התקשורת
עריכהליבסקינד מרבה לבקר חלק מעמיתיו העיתונאים ולהציג מקרים שבהם הם מטעים את הציבור. בשתי כתבות בשנת 2002 טען שמרדכי גילת האשים באופן בלתי מבוסס אישי ציבור, בהם נציב שירות המדינה שמואל הולנדר. על כתבות אלה זכה ליבסקינד באותה שנה ל"פרס האגודה לזכות הציבור לדעת"[20]. במקרה אחר טען שעקיבא אלדר הציג את העובדות באופן מגמתי במאמר שכתב כנגד מועמדותו של השופט נעם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה[21]. בנובמבר 2011 ביקר את העיתון "הארץ" על שהוא מנהל קמפיין, ובו הטעיות וסילופים, לפסילת מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון, מאחר שסולברג הוא מתנחל מגוש עציון שגם פסק נגד עקיבא אלדר בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו[22].
ליבסקינד כותב גם נגד הטיות פוליטיות בתקשורת ועיתונאים המערבים את עמדתם הפוליטית בכתבות ובראיונות עיתונאים. כך, למשל, כתב[23] נגד עודד בן-עמי ויעל דן שתקפו את הזמר עמיר בניון בראיונות עמו בעקבות שירו "אני אחיך", המוחה נגד ארגוני שמאל ישראליים שהגישו תביעות בחו"ל כנגד קציני צה"ל באשמת פשעי מלחמה[24]. בפברואר 2014, בעקבות פרשת אקו"ם ואריאל זילבר, ביקר ליבסקינד את התקשורת על כך שבעוד שלזילבר היא התייחסה כאל גזען וכהניסט קיצוני, היא הייתה הרבה יותר סלחנית כלפי התבטאויות קיצוניות ומסיתות של אנשי שמאל דוגמת שולמית אלוני, שלמה גזית, יגאל תומרקין וזאב שטרנהל[25]. ביקורת דומה מתח ליבסקינד על תגובת התקשורת כלפי שיר נוסף של עמיר בניון שנכתב בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה, ועל יחס סלחני שלה ושל מערכת המשפט להתבטאויות מסיתות וגזעניות של שולמית אלוני, עמוס עוז, יצחק לאור ומוקי (דני ניב) נגד ימנים, דתיים ומתנחלים[26].
במאי 2014 ביקר ליבסקינד את התקשורת על התעלמותה מפשעי שנאה (הכוללים ונדליזם וריסוס צלבי קרס על רכוש יהודי) ו"טרור עממי" (הכולל יידוי אבנים ובקת"בים) שמבצעים ערבים ישראליים ופלסטינים כנגד יהודים[27]. בנובמבר 2014 ביקר ליבסקינד את היחס הסלחני לכאורה של השמאל והתקשורת לאלימות הערבית והמהומות של ערביי ישראל והסביר זאת בגזענות של ציפיות נמוכות: "יש משהו מקומם גם בהתייחסות הסלחנית של השמאל אל ערביי ישראל, סלחנות שנובעת קודם כל מתפיסת עולם גזענית. [...] הן התקשורת והן השמאל לא יקבלו אף פעם התפרעות קולקטיבית שכזו אצל יהודים, לא ביצהר, ולא בבאר שבע. הם יקבלו אותה אצל הערבים מתוך ראייה גזענית שרואה בערבי יצור נחות ואלים, שאי אפשר לצפות ממנו להתנהגות אנושית סבירה ושקולה"[28].
באפריל 2015, על רקע אי שידור מערכון של "הכל שפיט" המבקר את היחס לנשים במגזר הערבי, ביקר ליבסקינד את התקשורת על היעדר פלורליזם וחופש ביטוי, ועל כך שהיא סותמת פיות לתכנים ימניים לעומת מתן ביטוי לתכנים מקבילים או דומים מהצד השמאלי. כמו כן ביקר את מדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על התנכרותו לסמליים לאומיים ויהודיים[29].
בפברואר 2016, בעקבות תחקיר עד כאן על עזרא נאווי וארגוני שמאל רדיקלי ומנגד קמפיין ה"שתולים" של אם תרצו, מתח ביקורת על השימוש באשמת ה"הסתה" כדי להשתיק ביקורת פוליטית מצד ארגוני ימין בישראל, לעומת יחס סלחני להתבטאויות חמורות יותר משמאל[30]. כן ביקר את ההתנגדות לתת לאראל סג"ל לשדר בגלי צה"ל[31].
ביוני 2019 כתב שקיים בישראל עיסוק לא פרופורציונלי בזכויות להט"ב, ושקהילת הלהט"ב סותמת פיות של מי שלא תומך בה[32].
בספטמבר 2020 פרסם ליבסקינד מאמר שבו קרא לעסקה שבה יפרוש בנימין נתניהו מכהונתו כראש הממשלה, ובתמורה ייסגרו התיקים הפליליים נגדו[33]. בעקבות זאת טענו שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו ואנשי תקשורת אחרים שליבסקינד, ועיתונאים נוספים שיצאו בקריאה דומה, פעלו לפי תדרוך של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. בתגובה פרסם ליבסקינד מאמר ובו ביקורת חריפה על עיתונאים אלה והסטנדרטים המקצועיים שלהם[34].
ביקורת התקשורת נגד קלמן ליבסקינד
עריכהבעקבות הכוונה למנות את חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי לקונסולית בשנגחאי, היא התראיינה אצל קלמן ליבסקינד בתוכנית הבוקר, בעקבות זאת כתב עודה בשאראת[35]: ”הוא מתחקר אותה באחת מתוכניותיו כאילו מונתה לתפקיד ראש המוסד”, ובהמשך, לאחר ראיון נוסף של ליבסקינד בתוכנית הערב עם ד"ר ת'אבת אבו ראס, הוא כותב כי שיטת הפעולה שלו מבוססת על המוטו ”בלבל את המרואיין והתש אותו; ליבסקינד זורק כדור לאמצע המגרש, ובזמן שהמרואיין רץ לתפוס אותו, הוא שולח עוד כדור לצד הימני, המרואיין המסכן מסתובב אל הכדור השני, והנה עוד כדור, הפעם לצד השמאלי”.
לאחר ראיון עם זהבה גלאון כותבת שני ליטמן על שיטת ליבסקינד להוצאת המרואיין משלוותו[36]: ”אם זו אישה ... תשווה את העוולה שאליה היא מתנגדת, לאנס ונאנסת. בשלב הזה היא כבר תצרח ...כך הצלחת גם להוציא אותה היסטרית, וגם לחסל את הדיון. ...גלאון עשתה את מה שציפו ממנה, והתפוצצה מההשוואה. ...אין דמגוגיה נחותה, מקוממת וחסרת פשר יותר מזו. ... ההשוואה החוזרת של ליבסקינד את הפלסטינים לאנסים ואת היהודים לנאנסות, חושפת את נפשו המסוכסכת ואת עולם הדימויים שטורד את מנוחתו”.
בעקבות הפיגוע המשולב בבאר שבע ב-22 במרץ 2022, פיגוע הירי בחדרה ב-27 במרץ 2022 ופיגוע הירי בבני ברק ב־29 במרץ 2022, פרסם קלמן ליבסקינד במעריב טור תחת הכותרת "סוכני השקר: הקונספציה על ערביי ישראל והדו-קיום שוב מתפוצצת לנו בפרצוף". בטורו מאשים ליבסקינד את התקשורת והפוליטיקאים וכותב[37]: ”מחיר הדמים ששילמנו בבאר שבע ובחדרה, ושעוד נשלם בעתיד, הוא פרי קונספציה מסוכנת שמפיצים כאן, בהצלחה גדולה, סוכני שקר וסוכני תעמולה המפוזרים בעיתונות ובפוליטיקה ובמכוני מחקר נחשבים”. העיתונאית קרן הבר הגיבה במאמר בעיתון הארץ, "מעשיות ופחדים קמאיים מאת קלמן ליבסקינד"[38], ובו בין השאר כתבה: ”הטור של ליבסקינד, שכולו מעשיות שלא היו מביישות את האחים גרים, בנוי על סטריאוטיפים ופחדים קמאיים וכולו הפצת שנאה לא מרוסנת ולא מגובה בעובדות. ...(דעתו של ליבסקינד) גובלת בקריאה להסתה. ... השימוש של ליבסקינד בתואר "סוכני שקר" היא עדות נוספת לתפישה דיכוטומית שבה הטוב תמיד טוב והרע תמיד רע”.
במאמר "קלמניזם" מאוגוסט 2020 כותב אמיר בן דוד על ה"בכיינות של ליבסקינד"[39] ומתייחס לטורו של ליבסקינד במעריב "אמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, הם משתתפים בהן"[40]. בן דוד כותב כי המאמר צוטט בהרחבה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה השבועית ביום ראשון, אחרי שהצהיר שהוא בכלל לא התכוון להתייחס בדבריו למחאה: ”מיהו באמת קלמן ליבסקינד הזה, שהוא עיתונאי כל כך מרכזי ומכובד, ובטח לא הזוי ושולי, עד שראש הממשלה מוצא לנכון לצטט אותו בהרחבה ...תוך שהוא נותן לו שוב ושוב קרדיט – לפעמים בחיבה גלויה, קורא לו רק בשמו הפרטי "קלמן", כמנהג ידידים קרובים? איש התקשורת שמככב בנאום שבו נתניהו מאשים את התקשורת שהיא נוהגת כמו בקוריאה הצפונית – כשקוריאה הצפונית היא ממש במקרה מדינה, שבה עיתונאים בכירים כותבים בסוף השבוע בדיוק את מה שהמנהיג רוצה לומר ביום ראשון בבוקר?”. ועוד כותב בן-דוד: ”קלמן ליבסקינד הזה הוא עיתונאי ותיק ומוערך ...אבל לצידו יש גם קלמן ליבסקינד נוסף, ממורמר ומקופח, קורבן תמיד, שיושב ביציע ומתעצבן על השופטים ששורקים נגד הקבוצה שלו ונגד "התקשורת", שאף פעם לא מסקרת כמו שצריך נושאים שקרובים לליבו”.
חיים אישיים
עריכהליבסקינד נשוי לאילנה, אחות במקצועה, ואב לחמישה. מתגורר ביישוב הקהילתי נחושה.
פרסים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
קלמן ליבסקינד, ברשת החברתית פייסבוק
קלמן ליבסקינד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קלמן ליבסקינד, ביישום טלגרם
- פודקאסט קלמן ליבסקינד מראיין, 5 בפברואר 2017
- קלמן ליבסקינד, ארכיון טורים ומאמרים באתר מעריב אונליין של מעריב השבוע/מעריב סופהשבוע
- הבלוג של קלמן ליבסקינד באתר nrg, בימים שהיה שייך למעריב
- עפרה לקס, עניין אישי - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 9 בפברואר 2012
- אביטל אינדיג, ליבסקינד מדבר: מה עובר על חושף שחיתויות?, באתר nrg, 2 בינואר 2015
- קלמן ליבסקינד, לא נשתוק עוד: הימין כבר לא מפחד. רוצים עימות? נתעמת, באתר מעריב אונליין, 3 באוגוסט 2015
- עפרה לקס, עולה על הגל, באתר ערוץ 7, 13 ביולי 2017
- רחלי מלק בודה, מקור ראשון, הצמד שמעצב את הבוקר הרדיופוני של ישראל, באתר nrg, 6 באוקטובר 2017
- אמיר בן-דוד, קלמניזם, באתר זמן ישראל, 4 באוגוסט 2020
- עמרם אפרת, קלמן ליבסקינד שכח מה זה להיות עיתונאי, באתר העין השביעית, 26 ביולי 2023
- דוד ורטהיים, חרף התבטאויות קלמן ליבסקינד - בהנהלת התאגיד לא יעשו דבר, באתר וואלה, 25 בפברואר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ ,הבנים מתחתנים ולא שבים למושב-הם פוחדים מסרטן', באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ זאב גלילי, העיתונאי שהציל את כבוד התקשורת, באתר היגיון בשיגעון, 2008-12-07
- ^ מעריב, 20 ביוני 2003 עמ' 5 "לא יצר הרע"
- ^ עידן יוסף, בית הדין הגדול: הרב אבינר לא הטריד מינית, אתר news1, 6 באוקטובר 2010
- ^ קלמן ליבסקינד, התחקיר הראשון: כך פלש האלוף יואב גלנט לשטח שכניו, 27 בדצמבר 2008
- ^ קלמן ליבסקינד, לא יוצא מהשטחים: גלנט משתלט על עמיקם, nrg מעריב, 14 באוגוסט 2010
- ^ ערן סויסה, בצבא מודים: הדחנו את חושף פרשת גלנט, באתר nrg, 4 בפברואר 2011
- ^ נתניהו ביטל מינוי גלנט לרמטכ"ל; האלוף נווה יכהן באופן זמני, באתר כלכליסט, 1 בפברואר 2011
- ^ קלמן ליבסקינד, שופט עליון: מלחמתו האגרסיבית של השופט זילר בקבלן מהקריות, באתר nrg, 6 באוגוסט 2011
- ^ ההקלטות מעידות: במשטרה ידעו שגליק מאוים, ערוץ 7, 3 בנובמבר 2014
- ^ קלמן ליבסקינד, פרסום ראשון: מה מופיע ב"מסמך יצחקי" שהחזיקה המשטרה בנוגע לח"כים, באתר מעריב אונליין, 21 ביולי 2018
- ^ קלמן ליבסקינד, השקר נחשף: המשטרה כלל לא טרחה לבדוק את תלונות הליכוד לזיופים במגזר הערבי, באתר מעריב אונליין, 14 בספטמבר 2019
- ^ קלמן ליבסקינד, שופטת העליון ענת ברון דנה בעניינם של תורמים למוסד שמנהל בעלה, באתר מעריב אונליין, 26 במאי 2018;
קלמן ליבסקינד, השופטת ענת ברון דחתה תביעות נגד מפעל הפיס, שתרם כסף למוסד בראשו עומד בעלה, באתר מעריב אונליין, 9 ביוני 2018;
קלמן ליבסקינד, אנחנו העליונים: כך זה נראה כששופטים תופסים את עצמם כמלאכים, באתר מעריב, 26 בינואר 2019;
קלמן ליבסקינד, אקטיביזם שיפוטי: אוסף ניגודי העניינים השלם של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, באתר מעריב אונליין, 9 במאי 2020;
קלמן ליבסקינד, רחוק מהאמת: הגרסאות הבעייתיות של השופט מני מזוז, באתר מעריב אונליין, 6 ביוני 2020;
קלמן ליבסקינד, יד רוחצת יד - השופטים העליונים במפגן שכבר מזמן לא ראיתם, באתר מעריב אונליין, 18 ביולי 2020 - ^ מתן וסרמן, בעקבות חשיפת מעריב: משרד המשפטים יפרסם ניגודי עניינים של שופטים, באתר מעריב אונליין, 17 ביוני 2020
- ^ אריק בנדר, מתן וסרמן, אנה רייבה ברסקי, ח"כים מהליכוד לא נכחו: הכנסת דחתה הצעה להקים ועדת חקירה לשופטים, באתר מעריב אונליין, 8 ביולי 2020
- ^ מתן וסרמן, הנשיאה חיות פרסמה את רשימת המקרים בהם שופט צריך לפסול את עצמו, באתר מעריב אונליין, 7 באוגוסט 2020
- ^ קלמן ליבסקינד, בגוש קטיף נולדה הדרישה לרפורמה במערכת המשפט | 18 שנים להתנתקות - פרויקט מיוחד, באתר מעריב אונליין, 21 ביולי 2023.
- ^ קלמן ליבסקינד, חשיפה: ראש השב"כ לשעבר עמי אילון המציא, סילף ופיברק שיחה ארוכה | קלמן ליבסקינד, באתר מעריב אונליין, 7 בינואר 2023
- ^ עמי איילון, העדות הטובה ביותר למשנתו של הרב שפירא היא 'תורת המלך' שכתב | עמי איילון משיב לקלמן ליבסקינד, באתר מעריב אונליין, 3 בפברואר 2023
- ^ הארץ, פרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת לקלמן ליבסקינד ועירית לינור, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2002
- ^ עקיבא אלדר - עיתונאי קטן, מניפולטור גדול
- ^ קלמן ליבסקינד, שיטת חיסול השופטים של 'הארץ' - דעה, ערוץ 7, פורסם במקור במעריב
- ^ קלמן ליבסקינד, צה"ל, הנאצים ו"הארץ", nrg (פורסם במקור ב"מוספשבת" מעריב, 7 באוגוסט 2010)
- ^ אבי שושן, אני אחיך, אתה אויב, באתר ynet, 18 באפריל 2010
- ^ קלמן ליבסקינד, הסלקטורים של מועדון הדעות, פרשת זילבר כמשל, nrg מעריב (פורסם במקור ב"מוספשבת"), 7 בפברואר 2014
- ^ קלמן ליבסקינד, הם ואנחנו: איפה באמת כדאי לחפש את ההסתה והגזענות בישראל, באתר מעריב אונליין, 29 בנובמבר 2014
- ^ קלמן ליבסקינד, "מעריב סופהשבוע", 9 במאי 2014
- ^ קלמן ליבסקינד, הערבים מעולם לא הזדקקו להצדקות כדי לרצוח יהודים, באתר מעריב השבוע, 15 בנובמבר 2014
- ^ קלמן ליבסקינד, מסך הברזל: מדוע שלטון הטרור של משטרת המחשבות נזהר עם הציבור הערבי?, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2015
- ^ קלמן ליבסקינד, ימים של שקר וכזב: סותמי הפיות הכי גדולים ממשיכים להיחשב "המחנה הדמוקרטי", באתר מעריב אונליין, 6 בפברואר 2016
- ^ קלמן ליבסקינד, תקשורת שלא מוכנה לוותר על ההגמוניה, אפילו לא על שעת שידור אחת, באתר מעריב אונליין, 20 בפברואר 2016.
- ^ קלמן ליבסקינד, די לסתימת הפיות: הגיע הזמן להחזיר את העיסוק בקהילה הגאה לפרופורציות הראויות, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2019
- ^ קלמן ליבסקינד, אינו יכול עוד: דווקא נוכח הישגיו המדיניים, בולט כשלונו של נתניהו בזירה הפנימית, באתר מעריב אונליין, 20 בספטמבר 2020
- ^ קלמן ליבסקינד, הערוגה המסוכנת: על גידולי הפרא שצמחו בשולי עיתונות הימין, באתר מעריב אונליין, 25 בספטמבר 2020
- ^
עודה בשאראת, השיח המרעיל של קלמן ליבסקינד, באתר הארץ, 28 בפברואר 2022
- ^ שני ליטמן, מה בעצם קלמן ליבסקינד מנסה לומר כשהוא משווה יהודים לקורבנות אונס?, באתר הארץ, 9 ביוני 2020
- ^ קלמן ליבסקינד, סוכני השקר: הקונספציה על ערביי ישראל והדו-קיום שוב מתפוצצת לנו בפרצוף, באתר מעריב אונליין, 2 באפריל 2022
- ^ קרן הבר, מעשיות ופחדים קמאיים מאת קלמן ליבסקינד, באתר הארץ, 5 באפריל 2022
- ^ אמיר בן-דוד, קלמניזם, באתר זמן ישראל, 4 באוגוסט 2020
- ^ קלמן ליבסקינד, אמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, הם משתתפים בהן, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2020
- ^ ליבסקינד יקבל את הפרס למרות הלחצים, באתר ערוץ 7, 15 בנובמבר 2002
- ^ אסף כרמל, אורלי וילנאי-פדרבוש, קלמן ליבסקינד ומיכאל מירו זכו באות אומ"ץ, באתר הארץ, 22 ביולי 2007