סן אנטוניו ספרס
סן אנטוניו ספרס (באנגלית: San Antonio Spurs) היא קבוצת כדורסל מהעיר סן אנטוניו שבטקסס, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם פרוסט בנק סנטר בסן אנטוניו.
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1967 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | פרוסט בנק סנטר (18,581 מושבים) | ||||
| מיקום | סן אנטוניו, טקסס | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המערבי | ||||
| בית | הבית הדרום-מערבי | ||||
| היסטוריה |
ב-ABA: דאלאס צ'אפרלס (1967–1970, 1971–1973) טקסס צ'אפרלס (1970–1971) סן אנטוניו ספרס (1973–1976) ב-NBA: סן אנטוניו ספרס (1976–הווה) | ||||
| בעלים | פיטר הולט | ||||
| נשיא | גרג פופוביץ' | ||||
| מנכ"ל | אר. סי. ביופורד | ||||
| מאמן | גרג פופוביץ' | ||||
| צבעי תלבושת | שחור, לבן, כסוף | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של סן אנטוניו ספרס | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
ראשית דרכה של הקבוצה הייתה בליגת ה-ABA בשנת 1967, כאשר שמה היה דאלאס צ'אפרלס. הקבוצה עקרה לסן אנטוניו ושינתה את כינויה לספרס ב-1973, והייתה אחת מארבע קבוצות שהתאחדו עם ליגת ה-NBA בשנת 1976 (האחרות הן דנוור נאגטס, אינדיאנה פייסרס וניו יורק נטס). הקבוצה ממוקמת במקום השלישי בין המועדונים הפעילים ביחס ניצחונות–הפסדים, והחמיצה חמש פעמים בלבד את הפלייאוף בכל שנותיה בליגת ה-NBA.
הספרס זכו חמש פעמים באליפות ה-NBA (בעונות 1998/1999, 2002/2003, 2004/2005, 2006/2007 ו-2013/2014), בהובלתם של השחקנים טים דאנקן, דייוויד רובינסון, טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי וקוואי לנארד.
הספרס בסן אנטוניו
עריכההספרס היא קבוצת הספורט המקצוענית היחידה של העיר סן אנטוניו מבין ארבע הליגות המקצועניות האמריקאיות - כדורסל, פוטבול, בייסבול והוקי קרח.
לאורך ההיסטוריה שחקני הקבוצה הינם משתתפים פעילים בפעילויות קהילתיות בעיר, ושחקני עבר רבים עדיין מתגוררים בה כמו דייוויד רובינסון, שייסד ביחד עם אשתו בית ספר פרטי בעיר עבור אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך,[1] וג'ורג' גרווין שהקים בעיר מרכז לנוער.[2]
הספרס קבעו מספר שיאי NBA למספרי צופים כאשר שיחקו באולמם הביתי הקודם האלמודום, כולל כמות הצופים הגדולה ביותר לסדרת גמר[3] בעונת 1998/1999 כאשר שיחקו מול פורטלנד טרייל בלייזרס. הספרס המשיכו למלא את אולמם בקביעות גם כאשר עברו לאולמם החדש הקטן והאינטימי יותר, ה-AT&T סנטר.
מאז 2003 הקבוצה נאלצת לקיים מסע ארוך של משחקי חוץ בחודש פברואר המכונה "מסע הרודיאו" ("Rodeo Road Trip"), מכיוון שבאולמם הביתי מתקיימות תחרויות מסורתיות של רכיבה על סוסים. למרות זאת באופן מסורתי הספרס מצליחים בדרך כלל במשחקים אלו ואף קבעו שיא NBA לניצחונות חוץ רצופים כאשר ניצחו 8 כאלו בעונת 2002/2003.[4]
היסטוריית הקבוצה
עריכהליגת ה-ABA - דאלאס צ'אפאראלס (1967–1973)
עריכההספרס החלו את דרכם בשנת 1967 כקבוצה בשם דאלאס צ'אפאראלס בליגת ה-ABA, שהוקמה כליגה מתחרה לליגת ה-NBA. הקבוצה שהונהגה על ידי המאמן-שחקן קליף הייגן, הייתה אחת מ-11 הקבוצות שהרכיבו את הליגה שהפתיעה בהצלחתה כמתחרה לגיטימית לליגת ה-NBA. העונה השנייה של הקבוצה הייתה מעט מאכזבת כשהקבוצה סיימה במקום הרביעי והפסידה בפלייאוף בסיבוב הראשון לניו אורלינס. הקבוצה סבלה ממיעוט קהל ואי התעניינות ברחבי העיר דאלאס. למעשה בעונת 1970/1971 נעשה ניסיון להחליף את שם הקבוצה לטקסס והקבוצה שיחקה באולמות שונים ברחבי המדינה במטרה להופכה לקבוצה המייצגת את כלל המדינה, אך הניסיון הסתיים בכישלון והקבוצה חזרה לדאלאס בעונת 1971/1972.
ליגת ה-ABA – המעבר לסן אנטוניו (1973–1976)
עריכהבעוד הקבוצה משיגה הישגים דלים על המגרש, בעונתם השלישית הם שקעו גם מבחינה פיננסית, בעיקר בשל סירוב קבוצת הבעלים להשקיע כספים רבים בקבוצה. לאחר שלראשונה החמיצו את הפלייאוף בעונת 1972/1973 כמעט כל חברי קבוצת הבעלים נטשו את הקבוצה. בשלב זה קבוצה של 36 אנשי עסקים תושבי סן אנטוניו פנו לבעלים והגיעו איתם להסכם לפיו הקבוצה תעבור לעירם למשך 3 שנים במהלכם תוענק להם אופציה לקנות את הקבוצה, ואם הקנייה לא תתבצע תחזור הקבוצה לדאלאס. לאחר שההסכם נחתם/ הקבוצה שינתה את שמה לסן אנטוניו ספרס, וצבעי מדי הקבוצה שונו לשחור, כסף ולבן, שהם צבעי הקבוצה עד היום.
כבר במשחקם הראשון בסן אנטוניו הגיעו כ-6,000 אוהדים, אך הקבוצה הפסידה לסן דייגו. הקבוצה התפרסמה במהרה בזכות ההגנה היעילה שלה וקבעה שיא ליגה כאשר עצרה את יריבותיה על פחות ממאה נקודות 49 פעמים לאורך אותה עונה. הקבוצה הונהגה על ידי שחקן הליגה הוותיק ג'יימס סיילאס, ובמשך העונה התחזקה בשחקנים סוון נייטר, שזכה בסוף העונה בתואר רוקי השנה ב-NBA, ובכוכב העולה ג'ורג' גרווין שאת מעברו לקבוצה ניסתה בתחילה הנהלת הליגה למנוע בטענה שהדבר פוגע באינטרס הליגה. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במאזן 39–45 שהספיק למקום השלישי באזור המערבי. במשחקי הפלייאוף הקבוצה התמודדה מול אינדיאנה פייסרס והפסידה לה לאחר סדרה מותחת של 7 משחקים. בסיכום העונה המעבר לסן אנטוניו התברר כהצלחה גדולה כאשר העיר קיבלה את הקבוצה בזרועות פתוחות, וכ-6,000 אוהדים בממוצע פקדו את משחקיה כל משחק, זאת בהשוואה לתקופתם בדאלאס, שבה לעיתים רחוקות הגיעו למשחקיה מספר תלת ספרתי של אוהדים. קבוצת אנשי העסקים שזיהו את הצלחת הקבוצה, החליטו כבר בסוף אותה עונה לרכוש את המועדון לצמיתות ולהשאיר את הספרס בסן אנטוניו.[5]
למרות מאזן חיובי של 10–17 בתחילת עונת 1974/1975, פוטר המאמן טום ניסאלקי על ידי הבעלים שלא היו מרוצים מסגנונה ההגנתי והאיטי של הקבוצה, והוחלף על ידי בוב באס שהצהיר שהספרס יאמצו סגנון חדש והתקפי יותר. ג'ורג' גרווין וג'יימס סיילאס מילאו אחר רצון מאמנם והספרס הפכה לקבוצה שמתבססת על משחק מהיר והתקפי, ובסיום העונה השיגה מאזן של 33–51 שהקנה לה את המקום השני במערב. גרווין הצהיר כי "התאוריה שלנו היא שאם הקבוצה מולנו תזרוק 100 פעמים לסל, אנחנו נזרוק 107 פעמים". אולם למרות העונה הטובה הספרס הפסידו שוב לאינדיאנה פייסרס בשישה משחקים במשחקי הפלייאוף.
למרות חוסר הצלחתם במשחקי הפלייאוף, הספרס התבססו כאחת מהקבוצות המובילות בליגת ה-ABA ולמרות גודל השוק הקטן יחסית של סן אנטוניו הקבוצה הפכה לאחת מעוגני הליגה הצעירה והמרעננת. ביוני 1976 בוצע איחוד בין ליגת ה-ABA לליגת ה-NBA והספרס ביחד עם דנוור נאגטס, אינדיאנה פייסרס והניו ג'רזי נטס עברו ל-NBA החל מעונת 1976/1977. הספרס ושאר שלוש הקבוצות נאלצו לשלם לשתי קבוצות ABA חזקות אחרות תמורת הזכות לעבור לליגת ה-NBA.
עידן ה-NBA: השנים של ג'ורג' גרווין
עריכה
אף על פי שנשמעו ספקות ברחבי הליגה לגבי יכולת השתלבותם מבחינה מקצועית של הקבוצות החדשות ב-NBA, הספרס השתלבו היטב כבר מעונתם הראשונה והשיגו מאזן של 38–44 שהקנה להם את המקום הרביעי בבית המערבי. כל זאת למרות קשיים שהערימה הליגה על קבוצות ה-ABA, כולל הגבלה על בחירות הדראפט שלהם ומניעת רווחים המגיעים להם מזכויות שידור. בליגה המאוחדת הם פגשו לראשונה קבוצה יריבה ממדינת טקסס, היוסטון רוקטס, שהחלה לשחק בליגת ה-NBA חמש שנים לפני האיחוד בין הליגות.
לאורך עונת 1977/1978, ג'ורג' גרווין מהספרס ודייוויד תומפסון מקבוצת דנוור נאגטס נלחמו על תואר מלך הסלים של ה-NBA. ביום האחרון של העונה הסדירה נטל תומפסון את ההובלה לאחר שקלע 73 נקודות נגד דטרויט פיסטונס. גרווין ידע שהוא חייב לקלוע 58 נקודות נגד ניו אורלינס כדי לעקוף אותו. הוא פתח את המשחק היטב כאשר קלע 20 נקודות כבר ברבע הראשון. ברבע השני, גרווין שכינויו ה"אייסמן" היה אפילו טוב יותר וקבע שיא ליגה של 33 נקודות ברבע (שיא שנשבר מאוחר יותר על ידי קליי תומפסון מגולדן סטייט ווריורס). כבר בתחילת הרבע השלישי הגיע גרווין לנקודה ה-58 שלו וסיים את המשחק עם 63 נקודות וזכה בתואר מלך הסלים של העונה. הספרס סיימו את העונה עם מאזן מצוין של 30–52 וזכו באליפות הבית המרכזי, אך נכשלו שוב במשחקי הפלייאוף, כאשר הפסידו לוושינגטון בולטס בשישה משחקים למרות יכולת מצוינת של גרווין שקלע 33.2 נקודות בממוצע בסדרה.
בעונה העוקבת, עונת 1978/1979 הקבוצה התמודדה שוב מול קבוצת וושינגטון בולטס במעמד גמר המזרח, ואף הובילה בסדרה 1–3 והייתה קרובה להגיע למעמד גמר הפלייאוף, אך הפסידה בשלושת המשחקים הבאים, כולל הפסד לאחר התמודדות צמודה במשחק המכריע בתוצאה 105–107. מאז לקח לספרס 20 שנה עד שהצליחו להעפיל לסדרת הגמר של הליגה.
בתחילת שנות ה-80 הספרס עברו לחלק המערבי של הליגה. במהלך 7 העונות הבאות, הספרס זכו 5 פעמים באליפות הבית המרכזי ונטלו חלק במשחקי הפלייאוף, אך הפסידו שם לקבוצות שונות.
בעונת 1980/1981 השיגה הקבוצה מאזן של 30–52, אך הפסידה בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף מול יוסטון רוקטס.
בשתי העונות הבאות השיגו מאזנים דומים בעונה הסדירה אך הפסידו פעמיים במעמד גמר המערב לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס וכוכביה מג'יק ג'ונסון וכרים עבדול-ג'באר. הספרס לא הגיעה למעמד גמר המערב שוב עד שנת 1995.
לאחר עונת 1984/1985 ג'ורג' גרווין, כוכבה הגדול של הקבוצה, הועבר בטרייד לקבוצת שיקגו בולס, מה שסימל את סופו של העידן שהחל עם מעברה של הקבוצה לסן אנטוניו.
השנים הקשות (1985–1989)
עריכהארבע השנים הבאות הן שנים שחורות בהיסטוריה של הקבוצה. הספרס השיגו במצטבר בארבע עונות אלו מאזן גרוע של 115–213. עונות רעות אלו בשילוב עם ירידה במספרי הצופים באולמה הביתי הובילו לספקולציות על מעבר אפשרי של הקבוצה לעיר אחרת. נקודת אור בעונות אלו הייתה זכייתה של הקבוצה בבחירה הראשונה בהגרלת הלוטרי של שנת 1987. הספרס השתמשו בבחירה זו לבחירת שחקנה המצטיין של האקדמיה הימית של ארצות הברית, הסנטר דייוויד רובינסון. אף על פי שרובינסון נבחר כבר בדראפט של שנת 1987 הספרס נאלצו להמתין שנתיים בהם השחקן השלים את התחייבותו לצי האמריקני. ההמתנה השתלמה והשחקן הצטרף לקבוצה בעונת 1989/1990 למרות שמועות על כך שהשחקן יבחר שלא לחתום בספרס, אלא יהפוך לשחקן חופשי בתום התחייבותו לצי.
אף על פי שעונת 1988/1989 הייתה השנייה הכי גרועה בהיסטורית הקבוצה עם מאזן של 21–61, היא מהווה סימן דרך משמעותי עבור המועדון. זו הייתה העונה הראשונה בבעלות בלעדית של איש העסקים המקומי רד מקק'ומבס, שהיה חלק מקבוצת המשקיעים המקורית שהביאה את הקבוצה לסן אנטוניו. בנוסף, זו הייתה עונתו הראשונה של המאמן היהודי המצליח לארי בראון, שהגיע לקבוצה לאחר זכייה בטורניר אליפות המכללות בכדורסל, ה-NCAA, עם אוניברסיטת קנזס.
עידן דייוויד רובינסון (1989–1997)
עריכה
דייוויד רובינסון הצטרף לקבוצה בעונת 1989/1990 לאחר שהשלים את חובותיו לצי האמריקני. אמנם הציפייה הרווחת הייתה, שהצטרפותו לקבוצה תשפר באופן משמעותי את יכולת המשחק של הקבוצה, אך אף אחד לא חזה את מה שהתרחש בעונת הרוקי של השחקן. בהנהגתו של רובינסון, ובעזרתם של רוקי נוסף שהקבוצה בחרה בדראפט האחרון, שון אליוט, ושחקן חופשי שהקבוצה החתימה, טרי קאמינגס, הקבוצה השיגה שיא של שיפור ניצחונות לעונה בודדת וסיימה במאזן יוצא דופן של 26–56 שהקנה לה את ראשות הבית המערב תיכוני לראשונה מזה שבע שנים.
הקבוצה העפילה למשחקי הפלייאוף והפסידה בחצי גמר המערב לפורטלנד טרייל בלייזרס בתום סדרה מרתקת של שבעה משחקים. רובינסון סיים את אחת מעונות הרוקי המרשימות עבור סנטר בהיסטורית הליגה, וזכה בתואר רוקי השנה ב-NBA עם ממוצעים של 24.3 נקודות ו-12 ריבאונדים.
הקבוצה התחילה את שנות ה-90 עם הרבה אופטימיות להמשך הדרך. הקבוצה הופיעה בקביעות במשחקי הפלייאוף, אך לא הצליחה לעבור את מחסום הסיבוב השני בסדרות הפלייאוף תחת הדרכתו של המאמן היהודי לארי בראון. לקראת סוף עונת 1991/1992 הבעלים מקק'ומבס פיטר את בראון ומינה במקומו את בוב באס, שסיים את העונה כמאמן הראשי, אך הקבוצה הפסידה בסוויפ לקבוצת פיניקס סאנס כבר בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף. לקראת עונת 1992/1993 מינה הבעלים מקק'ומבס את מאמן הקולג'ים המצליח ג'רי טרקניאן מאוניברסיטת UNLV, אך פיטר אותו 20 משחקים בלבד לתוך העונה לאחר שהקבוצה השיגה מאזן בינוני של 9–11. במקומו מינה את שחקן העבר ג'ון לוקאס, שהתפרסם בליגה בזכות עבודתו המוצלחת בשיקום שחקנים עם בעיות סמים. ללוקאס זה הייתה פעם ראשונה כמאמן ראשי בליגה. עידן לוקאס התחיל ברגל ימין, כאשר הקבוצה השיגה עד תום העונה מאזן מוצלח של 22–39 תחת שרביטו, והקבוצה העפילה לסיבוב השני במשחקי הפלייאוף, אך הפסידה שם בשנית לפיניקס סאנס. בתום העונה קבוצת אנשי עסקים בראשותו של פיטר הולט רכשה את הקבוצה ממקק'ומבס תמורת 75 מיליון דולר.
בעונה הבאה, עונת 1993/1994, עברה הקבוצה למשכנה החדש, האלאמודום. בתחילת העונה ביצעה הקבוצה טרייד במסגרתו עבר שון אליוט לדטרויט פיסטונס בתמורה לשחקן ההגנה המצטיין ומלך הריבאונדים דניס רודמן. תחת שרביטו של לוקאס השיגה הקבוצה מאזן של 27–55 בעונה הסדירה, אך הפסידה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף ליוטה ג'אז, מה שהוביל לפיטוריו של לוקאס.
לקראת עונת 1994/1995 חזר לקבוצה שון אליוט שלא השתלב היטב בדטרויט. לאימון הקבוצה מונה המאמן בוב היל. העונה הסדירה הייתה הצלחה מפתיעה והספרס השיגה את המאזן הטוב בליגה עם 60 ניצחונות, לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה, וכוכב הקבוצה דייוויד רובינסון זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA. במשחקי הפלייאוף הקבוצה הצליחה לראשונה מזה 20 שנה להעפיל למעמד גמר המערב של ה-NBA, אך הפסידה לאלופה העתידית, היוסטון רוקטס, בתום שישה משחקים בתוצאה 2–4. אף על פי שיתרון הביתיות היה בידיה הקבוצה הפסידה בכל משחקיה הביתיים, וכוכבה דייוויד רובינסון לא הצליח לגבור בדו-קרב האישי מול הסנטר המצטיין האקים אולאג'ואן. במהלך משחקי הפלייאוף התעוררו בעיות עם שחקן הקבוצה דניס רודמן, שלא הסתדר עם רובינסון[6] ועם שחקנים נוספים, ובסיומה של אותה עונה הועבר רודמן בטרייד לשיקגו בולס עבור הסנטר המזדקן ויל פרדו.
את העונה הבאה סיימה הקבוצה עם מאזן דומה של 21–59, אך הפסידה כבר בסיבוב השני ליוטה ג'אז. עקב הכשלונות החוזרים ונשנים בפלייאוף נמתחה ביקורת רבה על רובינסון ונטען כי הוא, בניגוד להאקים אולאג'ואן שזכה פעמיים רצופות באליפות עם קבוצתו היוסטון רוקטס, לא מסוגל להוביל את קבוצתו לתואר האליפות למרות ההצלחה המתמשכת בעונה הסדירה.
עונת 1996/1997 תיזכר כציון דרך בתולדות המועדון. מנהיג הקבוצה רובינסון נפצע ברגלו והחמיץ כמעט את כל העונה, ושחקנים נוספים כמו שון אליוט נפצעו לתקופות ממושכות. את המועדון הוביל בהיעדרם השחקן הוותיק דומיניק וילקינס, והספרס סיימו את העונה עם מאזנם הגרוע בהיסטוריה, 20-62. מאמן הקבוצה בוב היל פוטר כבר לאחר 18 משחקים והוחלף בידי הג'נרל מנג'ר גרג פופוביץ'. בשל העונה הגרועה הספרס, שסיימו עם המאזן השלישי הכי גרוע בליגה, זכו בבחירה הראשונה של הדראפט ובאמצעותה בחרו בסנטר המצטיין מאוניברסיטת וייק פורסט, טים דאנקן.
מגדלי התאומים: דאנקן ורובינסון (1997–2003)
עריכה
דאנקן הטביע את חותמו בליגה כבר בעונתו הראשונה, עונת 1997/1998, כאשר השיג ממוצעים יוצאי דופן עבור רוקי של 21.1 נקודות ו-11.9 ריבאונדים מעמדת הפאוור פורוורד. עם סיום העונה הסדירה נבחר לרוקי השנה ב-NBA ולחמישיית העונה ב-NBA, הישג שרק בודדים בעבר השיגו בעונתם הראשונה בליגה. הקבוצה סיימה עם מאזן של 26–56 ושברו בכך את השיא של שיפור בטור הניצחונות לעונה שהם בעצמם העמידו בעונת 1989/1990. במשחקי הפלייאוף הקבוצה הפסידה בסיבוב השני ליוטה ג'אז. אף על פי שגם דאנקן וגם רובינסון התבססו במשחקם בעיקר על יכולתם באזור הצבע, השניים הציגו תיאום יוצא דופן ביניהם. במהלך העונה נשבר שיא קהל למשחק בודד, כאשר 37,492 אוהדים הגיעו לצפות במשחק הקבוצה נגד שיקגו בולס וכוכבה מייקל ג'ורדן בעונתו האחרונה, בה הוליך את שיקגו לאליפות שישית.
עם דאנקן בעונתו השנייה, רובינסון הבריא, ותוספות חשובות של שחקנים ותיקים כמו מריו אלי וג'רום קרסי הספרס התכוננו לעונת 1998/1999, אך בטרם החלו מחנות האימונים לעונה, בעלי הקבוצות, באמצעותו של הקומישינר דייוויד סטרן, הודיעו על השבתת הליגה במטרה להביא להסכם עבודה חדש בין ארגון השחקנים ובעלי הקבוצות. הליגה הושבתה לשלושה חודשים עד שבסופו של דבר נחתם הסכם בינואר 1999. עקב השביתה הליגה הסדירה התקצרה ובמקום 82 משחקים התקיימו 50 משחקים בלבד בתדירות גבוהה.
הספרס שנהנו מהמשכיות בהרכב הסגל התאמנו ביוזמת השחקנים גם במהלך השביתה, וכך הגיעו לפתיחת הליגה במצב עדיף ביחס לקבוצות אחרות בליגה. בסופו של דבר סיימה הקבוצה את הליגה הסדירה במאזן של 13–37. במשחקי הפלייאוף הפגינו הספרס דומיננטיות מרשימה והגיעו לגמר ה-NBA עם הפסד בודד מול 11 ניצחונות. בסדרת הגמר התמודדה הקבוצה מול הניו יורק ניקס המפתיעה, שהגיעה למעמד מהמקום השמיני במזרח (היחידה בהיסטוריה שעשתה זאת), וללא כוכבה הפצוע פטריק יואינג שנפצע במהלך העונה הסדירה. גם בסדרה זאת שלטו הספרס וניצחה 1–4 בסדרה כולל ניצחון במשחק החמישי והמכריע במגרשה הביתי של הניקס, המדיסון סקוור גארדן. טים דאנקן נבחר לMVP של סדרת הגמר ב-NBA. הספרס קבעו בסדרה זו את שיא האוהדים למשחק בסדרת גמר עם 39,554 צופים במשחק השני בסדרה. כמו כן, הספרס הם הקבוצה הראשונה מליגת ה-ABA שהגיעו לסדרת הגמר, והיחידה מליגת ה-ABA שזכתה בתואר האליפות של ה-NBA.
הספרס המשיכו את הצלחותיהם ונמנו בין קבוצות הצמרת של הליגה בעונת 1999/200 ונאבקו על המקום הראשון של הבית הדרום מערבי ב-NBA. לקראת משחקי הפלייאוף תקוות האליפות של הקבוצה קיבלה חיזוק עם חזרתו למדי הקבוצה של שון אליוט, שעבר ניתוח להשתלת כליה במהלך הפגרה שקדמה לפתיחת העונה, אך עם סיום העונה הסדירה נפצע כוכב הקבוצה טים דאנקן בברך. הקבוצה סיימה עם מאזן של 29–53 שהספיק למקום הרביעי במערב, אך בלעדי דאנקן הובסה הקבוצה בסיבוב הראשון של הפלייאוף 1–3 מול הפיניקס סאנס.
בשתי העונות הבאות, עונת 2000/2001 ועונת 2001/2002 השיגה הקבוצה מאזן זהה של 24–58, אך הפסידה לאלופה הנכנסת הלוס אנג'לס לייקרס במשחקי הפלייאוף במעמד גמר המערב וחצי הגמר בהתאמה.
2002/2003: אליפות שנייה
עריכהעם תחילתה של עונת 2002/2003 ידעה הקבוצה כי העונה תהיה יוצאת דופן משתי בחינות: הראשונה היא הודעתו של הסנטר הוותיק דייוויד רובינסון כי זוהי עונתו האחרונה לפני פרישה, והשנייה היא בשל העובדה שהקבוצה החלה לראשונה לשחק באולמה החדש, ה-AT&T סנטר.
סגל הקבוצה היה שונה משמעותית מהסגל שזכה באליפות שנים מספר קודם לכן. שחקן העונה השנייה, הרכז הצרפתי טוני פארקר, שנבחר בסוף הסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA לשנת 2001 קיבל את תפקיד הרכז הפותח. לקבוצה הצטרפו מספר קלעי שלשות מנוסים כמו סטיב סמית', סטיב קר ודני פרי. בנוסף הצטרף לקבוצה הכדורסלן הארגנטינאי מאנו ג'ינובילי, בחירה מספר 57 בדראפט של 1999 ששיחק בהצלחה באירופה בקבוצת קינדר בולוניה עד אז.
הקבוצה פתחה את העונה בצורה בינונית עם מאזן של 13–19 והייתה 7 ניצחונות פחות ממובילת הבית הדרום מערבי ב-NBA. המשך העונה היה מוצלח בהרבה: הספרס השיגה מאזן של 1–8 בסיבוב משחקי החוץ המסורתי בתקופת הרודיאו השנתי, והחלו לצמצם את הפער במאבק על ראשות הבית המערבי. בסופו של דבר, עם סיום העונה הסדירה, השיגה הקבוצה הישג זהה לזה של דאלאס מאבריקס מבחינת מספר הניצחונות, שתיהן עם המאזן הגבוה בבית המערבי, אך הודות לשובר שוויון פנימי זכו במקום הראשון הכללי. הקבוצה זכתה בראשות הבית הדרום מערבי ב-NBA בפעם השלישית ברציפות וכוכבה טים דאנקן זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA. בפלייאוף הקבוצה פסחה מעל הפיניקס סאנס, הלוס אנג'לס לייקרס והדאלאס מאבריקס בדרך לסדרת גמר מול הניו ג'רזי נטס וכוכבה ג'ייסון קיד. הסדרה היוותה ציון דרך בכך, שבפעם הראשונה נפגשו במעמד זה שתי קבוצות עבר של ליגת ה-ABA. הספרס ניצחו בסדרה בתוצאה 2–4 וזכו בתואר אליפות שני בתולדות המועדון, כאשר דאנקן זוכה גם בתואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA. עם סיום העונה דייוויד רובינסון פרש לאחר שנים רבות של משחק במדי הקבוצה.
הטריו: דאנקן, פארקר וג'ינובילי (2003–2016)
עריכה| "הטריו" | ||
 טוני פארקר |
 מאנו ג'ינובילי |
 טים דאנקן |
2003/2004
עריכהלאחר פרישתו של רובינסון נוצר חור משמעותי בהגנת אזור הצבע של הקבוצה. בנוסף, עזבו את הקבוצה מספר שחקנים כמו סטיבן ג'קסון, סטיב קר והרכז המחליף "ספידי" קלקסטון. במהלך פגרת הקיץ החתימה הקבוצה מספר שחקנים על מנת למלא את החסר בסגל השחקנים. הסנטר הסלובני ראשו נסטרוביץ' ממינסוטה הוחתם כמחליפו של דייוויד רובינסון והסמול פורוורד הטורקי הידו טורקוגלו הצטרף במטרה למלא את חסרונו של ג'קסון, אך ההחתמה המשמעותית של הקיץ הייתה הבאתו של הפאוור פורוורד הוותיק רוברט הורי בעל 5 טבעות אליפות שהתפרסם ביכולתו הטובה ברגעי הקלאץ' של המשחק.
הספרס, שצירפו 9 שחקנים חדשים לקבוצתם, סבלו בפתיחת עונת 2003/2004 מיכולת חלשה עקב חסרונו של רובינסון, כאשר השחקנים החדשים התקשו להשתלב במערך המשחק של הקבוצה. הקבוצה ניצחה רק 10 משחקים מתוך 20 הראשונים של העונה, אולם המשכה של העונה היה מוצלח בהרבה: הקבוצה ניצחה 13 משחקים ברציפות וטיפסה במהירות במעלה טבלת הליגה. לקראת סיום העונה הקבוצה נאבקה על ראשות הקונפרס המערבי, אך סיימה עם מאזן 25–57, ניצחון אחד פחות מהמובילה. בסיבוב הראשון בפלייאוף המשיכו הספרס להציג יכולת טובה וגברו בסוויפ על הממפיס גריזליס. בסיבוב השני התמודדה הקבוצה מול יריבתם הוותיקה הלוס אנג'לס לייקרס. שני המשחקים הראשונים התקיימו בטקסס, והספרס ניצחו בהם ללא קושי, ובכך השיגו את ניצחונם ה-17 ברציפות, אולם כאשר הסדרה עברה ללוס אנג'לס הספרס ירדו ביכולתם והתקשו ליצור נקודות בהתקפה. הלייקרס ניצחו בשני המשחקים הבאים והישוו את הסדרה. המשחק החמישי התקיים בטקסס מול אולם מלא והוא אחד המשחקים הזכורים בהיסטוריית ה-NBA. בשניות הסיום של המשחק קלע טים דאנקן סל דרמטי תוך כדי נפילה והעלה את קבוצתו ליתרון נקודה כאשר נותרו 0.4 שניות בלבד על שעון המשחק. לאחר פסק זמן קיבל רכז הלייקרס דרק פישר את הכדור באוויר והצליח לשחרר זריקה שנכנסה לסל ואושרה על ידי השופטים. הספרס טענו כי שעון המשחק לא הופעל בזמן, אך טענתם לא התקבלה. הלייקרס השלימו בכך מהפך בסדרה ועלו ליתרון 2–3. המשחק השישי התקיים שוב בלוס אנג'לס והספרס השפופים הפסידו בו וסיימו את העונה עם טעם מר.
2004/2005: אליפות שלישית
עריכה
אחרי ההפסד שובר הלב בסיבוב השני בעונה הקודמת, הספרס התכוננו לעונה החדשה, עונת 2004/2005, במטרה להחזיר לעצמם את תואר האליפות. הגארד הוותיק ברנט בארי הוחתם, אך לא בוצעו שינויים משמעותיים נוספים. הספרס פתחו את העונה בצורה טובה עם מאזן 2–13 בחודש נובמבר. גם ההמשך היה מוצלח והקבוצה סיימה את 2003 במאזן 6–25. בשלב זה של העונה ביצעה הקבוצה טרייד עם הניו יורק ניקס והביאה את הסנטר נאזי מוחמד תמורת מאליק רוז, ובנוסף החתימה את הפאוור פורוורד הוותיק גלן רובינסון. הללו הצטרפו לשלד שכלל את הטריו דאנקן, פארקר וג'ינובילי, ואת שחקן ההגנה המצטיין ברוס בואן. הקבוצה נאבקה מול הפיניקס סאנס על ראשות המערב, אך נאלצה להתמודד עם פציעה של דאנקן שהחמיץ את הרבע האחרון של העונה. למרות זאת, זכתה הקבוצה פעם נוספת בראשות הקונפרס המערבי, ודאנקן חזר מפציעתו למשחקי הפלייאוף.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף התמודדה הקבוצה מול הדנוור נאגטס, והפסידה במפתיע את המשחק הראשון, אך התאוששה וניצחה בכל ארבעת המשחקים הבאים. דאנקן, שחזר מהפציעה, הפגין יכולת מצוינת בסדרה ואף קלע 39 נקודות במשחק הרביעי שהסתיים בהארכה. בסיבוב השני התמודדה הקבוצה מול סיאטל סופרסוניקס וניצחה באולמם הביתי בשני המשחקים הראשונים בהפרש דו ספרתי. המשחק השלישי שהתקיים בסיאטל היה צמוד והסתיים בניצחון הסוניקס, לאחר שדאנקן החמיץ זריקה מנצחת בשניות הסיום. הסוניקס ניצחו גם במשחק הבא בתור והישוו את הסדרה. במשחק החמישי, בטקסס, הספרס שאיבדו מביטחונם נהנו ממשחק יוצא דופן של הארגנטינאי מאנו ג'ינובילי שקלע 39 נקודות במשחק והוביל את הקבוצה לניצחון קל. הספרס המשיכו לניצחון בסדרה במשחק השישי שהסתיים בתוצאה 96–98. בגמר המערב פגשו הספרס את הפיניקס סאנס שבשורתם שיחק ה-MVP סטיב נאש והסנטר המצטיין אמארה סטודמאייר. אף על פי שהסאנס נהנו מיתרון ביתיות, הספרס הפתיעו וניצחו בחוץ בשני המשחקים הראשונים בסדרה. גם את המשחק השלישי בביתם ניצחה הקבוצה, אך החמיצו הזדמנות לסיים את הסדרה בסוויפ כאשר הפסידו בטקסס את המשחק הרביעי. במשחק החמישי השתלט דאנקן על המשחק, והוביל את הקבוצה לניצחון חוץ עם 31 נקודות ו-15 ריבאונדים.
בגמר ה-NBA פגשה הקבוצה את האלופה הדטרויט פיסטונס, שהתבססה על משחק הגנה קשוח ומשחק מתואם בהתקפה. הספרס שהחזיקו ביתרון ביתיות ניצחו בקלות בשני המשחקים הראשונים בטקסס בניצוחו של ג'ינובילי שקלע 26 ו-27 נקודות בשני המשחקים, אולם כאשר הסדרה עברה לדטרויט היו הפיסטונס הם אלו שניצחו בקלות את שני המשחקים הבאים, והצליחו להשוות את הסדרה. בעומדם מול הפסד שלישי רצוף בדטרויט, הספרס העלו את רמת משחקם במשחק החמישי, שהסתיים רק לאחר הארכה נחשב לאחד המשחקים המותחים בהיסטוריית הליגה. רוברט הורי הוותיק שלא קלע כלל במחצית הראשונה, קלע 21 מ-35 הנקודות האחרונות של הספרס, כולל שלשה מנצחת שהעלתה את הספרס ליתרון 95–96 שניות ספורות לסיום ההארכה.[7] עם הזדמנות פז לזכות באליפות במשחק השישי הפסידה הקבוצה 86–95, ובכך הגיעה סדרת הגמר למשחק שביעי לראשונה מזה 11 שנים. המשחק השביעי, שעורר עניין רב מסביב לגלובוס, התאפיין בעצבנות רבה ותוצאת סיום הרבע השלישי הייתה שוויון 57-57. הרבע האחרון היה זמנו של טים דאנקן שהפגין במשחק זה את יכולתו הטובה ביותר בסדרה והוביל את הקבוצה לאליפות שלישית כאשר קלע 25 נקודות. דאנקן נבחר לMVP של סדרת הגמר ב-NBA והצטרף בכך למג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן ושאקיל אוניל כשחקנים היחידים שזכו 3 פעמים בתואר זה. בנוסף, במהלך הפלייאוף קיבע מאנו ג'ינובילי את מעמדו ככוכב עולה בליגה.
2005/2006
עריכה
לאחר שזכו בשלוש אליפויות בשש השנים האחרונות, הספרס קיבעו את מעמדם בליגה כקבוצה שיש לעבור על מנת לזכות בתואר (באנגלית: Team to beat). במהלך הפגרה הספרס החתימו את הסקורר המצטיין מהדאלאס מאבריקס, מייקל פינלי, ואת הרכז המחליף הוותיק ניק ואן אקסל. שלא במפתיע, הקבוצה פתחה בצורה טובה את עונת 2005/2006 וניצחה 16 מתוך 19 המשחקים הראשונים. הקבוצה נאבקה, כרגיל, על ראשות המערב מול דאלאס, והודות לניסיונם הצליחו לבסוף להשיג את המאזן הטוב בליגה, 19–63, תוך קביעת שיא מועדון.
הספרס הגיעו למשחקי הפלייאוף בפעם התשיעית ברציפות ופגשו בסיבוב הראשון את קבוצת סקרמנטו קינגס. באופן מפתיע התקשו הספרס בהתמודדות זו, ניצחו בקושי את שני המשחקים הראשונים בטקסס והפסידו בשני הבאים בסקרמנטו, אך בשלב זה שיפרה הקבוצה את יכולתה וניצחה בשני המשחקים הבאים בקלות, ובכך דילגה מעל המשוכה הראשונה. הסיבוב השני הפגיש את שתי הקבוצות היריבות מטקסס, כאשר הספרס התמודדו מול המאבריקס וכוכבה הגרמני דירק נוביצקי. הספרס ניצחו במשחק הראשון 85–87, לאחר שדאנקן קלע 31 נקודות וגבר בדו-קרב האישי על נוביצקי, אולם דאלאס ביטלו את יתרון הביתיות של הספרס וניצחו בקלילות במשחק השני. שני המשחקים הבאים התקיימו בדאלאס, שניצחה בשניהם ביתרון קטן ועלתה ליתרון 1–3. במשחק הרביעי, עם הגב לקיר, הספרס התעשתו והצליחו לנצח 87–98, כאשר בשניות הסיום ג'ייסון טרי, שחקן דאלאס, שהפגין יכולת טובה בסדרה, נתן מרפק לחברו לשעבר לקבוצה פינלי. טרי הושעה מן המשחק הבא והספרס ניצלו זאת כדי להשיג ניצחון חוץ יקר בדאלאס, והצליחו להשוות את הסדרה. המשחק השביעי והמכריע התקיים ב-AT@T בסן אנטוניו. דאנקן הפגין בו יכולת מצוינת, קלע 41 נקודות עם 15 ריבאונדים והספרס הצליחו למחוק פיגור מוקדם של 20 נקודות ולהביא את המשחק להארכה, אולם בהארכה הייתה זו דאלאס ששלטה במשחק, אשר הסתיים בתוצאה 111–119, והמשיכה לגמר.[8]
2006/2007: אליפות רביעית
עריכהמאוכזבים מכישלונם לשמור על תואר האליפות הספרס התכוננו לעונת 2006/2007 בכוחות מחודשים. הקבוצה קיימה מחנה אימונים בצרפת במטרה לגבש את הסגל ולהרחיב את החשיפה לקבוצתם בעולם.
משחק פתיחת העונה הפגיש את הקבוצה עם הפיינליסטית דאלאס מאבריקס וסיפק הזדמנות לספרס להשיג נקמה מסוימת לאחר ההדחה שוברת הלב. לאחר ניצחון במשחק זה המשיכו הספרס לפתיחת עונה טובה של 3–11. ברצף זה הפך דאנקן להיות השחקן ה-98 בתולדות הליגה שחצה את קו 15,000 הנקודות. בהמשך העונה הספרס קבעו שיא מועדון של 12 ניצחונות חוץ רצופים. ב-2 בדצמבר הספרס עברו את הבוסטון סלטיקס במקום השני כקבוצה עם אחוזי הניצחון הגבוהים בהיסטוריית הליגה עם 59.5%, אולם בהמשך העונה הקבוצה נקלעה למשבר, הפסידה במשחקים רבים ונפלה למקום השלישי במערב מאחורי דאלאס ופיניקס. בתקופה זו שמועות על טריידים ריחפו מעל הקבוצה, ולקראת תום תקופת הטריידים המאמן גרג פופוביץ' עמד בפני ההחלטה האם לבצע שינויים בקבוצה. בסופו של דבר, החליט פופוביץ' שלא לבצע שינויים, החלטה שהתבררה כמכריעה. הקבוצה נכנסה לכושר מצוין, ניצחה 13 משחקים ברציפות וסיימה את העונה עם 25 ניצחונות ב-31 משחקיה האחרונים, כאשר הם מחזיקים את היריבות על 87.9 נקודות בלבד. למרות סיום העונה החזק עם מאזן 24–58, הספרס לא הצליחו להשיג את דאלאס במאבק על ראשות המערב, אולם נכנסו מעודדים ובכושר טוב למשחקי הפלייאוף.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף התמודדה הקבוצה מול הדנוור נאגטס וניצחה ללא קשיים מיוחדים 1–4. באותו זמן, דאלאס, שסיימה את העונה עם מאזן מצוין של 15–67, הפסידה במפתיע למדורגת השמינית במערב גולדן סטייט ווריורס לאחר 6 משחקים, בפעם הראשונה בהיסטוריית הליגה שמדורגת ראשונה מפסידה בסיבוב הראשון בסדרה של 7 משחקים. הפסדה המרעיש של דאלאס הפך את הסדרה בסיבוב השני מול פיניקס סאנס למאבק המכריע של הפלייאוף במערב, שהפגיש את שתי הקבוצות עם המאזן הטוב במערב אחרי דאלאס. הספרס הצליחו לנצח את הסדרה 2–4. הסדרה זכורה בעיקר בעקבות המשחק הרביעי בו ביצע הפורוורד הוותיק רוברט הורי עבירה מכוערת על כוכבה של פיניקס סטיב נאש. הורי הורחק לשני משחקים, אולם הנהלת הליגה, בצעד מעורר מחלוקת, הרחיקה בנוסף להורי גם את אמארה סטודמאייר ובוריס דיאו מפיניקס למשחק אחד, אחרי שקמו מהספסל בזמן הקטטה שהתפתחה לאחר העבירה הקשה, ועברו בכך על חוקי הליגה. הספרס שנהנו מהרחקות אלו, ניצחו במשחק החמישי בפיניקס והמשיכו לניצחון בטקסס במשחק השישי והאחרון. בגמר המערב התמודדו הספרס נגד יוטה ג'אז וכוכביה הצעירים דרן ויליאמס וקרלוס בוזר. לאחר הסדרה המתישה בסיבוב הקודם, הפעם לא התקשתה הקבוצה מול שחקניה חסרי הניסיון של יוטה וניצחה בתום חמישה משחקים בלבד 1–4. גמר ה-NBA הפגיש את הספרס עם קליבלנד קאבלירס וכוכבה הצעיר לברון ג'יימס, שהפתיעו את דטרויט פיסטונס והצליחו להעפיל למעמד החשוב, אולם קליבלנד שהתבססה בעיקר על יכולתו של ג'יימס נתקלה בהגנה חזקה של הספרס בכלל וברוס בואן בפרט על הכוכב הצעיר, והספרס ניצחו בסדרה בסוויפ קליל וזכו באליפות בפעם הרביעית בתולדות המועדון. אליפות זו הייתה הראשונה בה דאנקן לא נבחר למצטיין של סדרת הגמר. הפעם נבחר הצרפתי טוני פארקר לMVP של סדרת הגמר ב-NBA והיה האירופאי הראשון לעשות זאת. בסך הכל השיג פארקר ממוצעים של 24.5 נקודות למשחק ב-57% אחוזי קליעה, נתון יוצא דופן עבור גארד.
2007/2008
עריכהאת עונת 2007/2008 פתחו הספרס בצורה טובה עם מאזן 3–17, אך את העונה הסדירה סיימה הקבוצה עם מאזן 26–56 שהעניק להם את המקום השלישי במערב, בעונה יוצאת דופן בה הפרידו בין המקום הראשון והשמיני במערב 7 ניצחונות בסך הכל. העונה עמדה בסימן טריידים גדולים שהתבצעו, ובעיקר טריידים שהביאו את קווין גארנט וריי אלן לחבור לפול פירס ולהרכיב הרכב שכונה "the big 3" בבוסטון סלטיקס. בנוסף הפאוור פורוורד הספרדי פאו גאסול הצטרף לקובי בראיינט בלוס אנג'לס לייקרס. אף על פי שהספרס נמנעו מלבצע עסקאות משמעותיות, הם הצליחו להחתים את הפורוורד הוותיק קורט תומאס במהלך העונה.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף שחזרה הקבוצה את מפגשה הזכור והמעורר מחלוקת מול הפיניקס סאנס. מעודדים מניצחון במשחק הראשון שהושג באמצעות שלשה נדירה של טים דאנקן בסוף ההארכה המשיכו הספרס לניצחון 1–4. הסיבוב השני הפגיש את הספרס עם ניו אורלינס הורנטס וכוכבם, הרכז הצעיר כריס פול. למרות פתיחה טובה של ההורנטס שניצלו את הביתיות לעלות ליתרון 0–2 מוקדם בסדרה, הצליחו הספרס להשוות את הסדרה במשחק השישי. המשחק השביעי התקיים בניו אורלינס והספרס ניצלו את ניסיונם והצליחו לנצח ובכך לזכות בסדרה. ניצחון זה היה הפעם הראשונה בהיסטוריית המועדון שהקבוצה ניצחה סדרת פלייאוף במשחק שביעי שמתקיים בחוץ. בגמר המערב פגשו הספרס את קובי בראיינט והלוס אנג'לס לייקרס, שגילו עליונות מוחלטת וניצחו בסדרה בתום חמישה משחקים בלבד.
2008/2009
עריכההספרס פתחו את עונת 2008/2009 עם שלושה הפסדים רצופים, וקבעו בכך את פתיחת העונה הגרועה ביותר שלהם מאז 1973. ג'ינובילי נאבק עם פציעה בקרסול הימני לאורך העונה ושיחק 44 משחקים בלבד. כתוצאה מכך הספרס נאלצו להסתמך על פארקר ודאנקן שיובילו את המועדון לאורך העונה. פארקר נענה לאתגר והציג שיאי קריירה בממוצעי נקודות ואסיסטים. הספרס סיימו עם מאזן 24–58 ותפסו שוב את המקום השלישי במערב עם סיום העונה הסדירה. הפציעה של ג'ינובילי גרמה לו להחמיץ את כל משחקי הפלייאוף, וכפועל יוצא מכך הספרס הפסידו כבר בסיבוב הראשון לדאלאס מאבריקס 1–4. הפסד זה בסיבוב הראשון היה הראשון של המועדון מאז הצטרפותו לקבוצה של טים דאנקן.
2009/2010
עריכהלקראת פתיחת עונת 2009/2010 הג'נרל מנג'ר של המועדון, אר.סי. ביופורד, החליט להצעיר במעט את סגל הקבוצה. השחקנים המבוגרים ברוס בואן בן ה-38, קורט תומאס בן ה-34 ופבריסיו אוברטו בן ה-34 נשלחו בטרייד למילווקי באקס בתמורה לסמול פורוורד ריצ'רד ג'פרסון בן ה-29. בבחירת דראפט שנחשבה כ"גניבה" בסיבוב השני בחרה סן אנטוניו בבחירה ה-37 את הסנטר המצטיין דואן בלייר, שהידרדר במיקום בשל פציעות ברכיים שעבר.[9] בנוסף, הצליחה הקבוצה להחתים את הפאוור פורוורד המבוקש אנטוניו מקדייס לחוזה של שנתיים תמורת 11 מיליון דולר.[10]
הספרס נאלצו להתמודד עם עונה רווית פציעות של שחקניה אך הצליחה לסיים את העונה הסדירה עם יותר מ-50 ניצחונות. בסיבוב הראשון שחזרה הקבוצה את המפגש מהפלייאוף הקודם עם הדאלאס מאבריקס, אך הפעם הצליחה לצאת כשידה על העליונה עם ניצחון 2–4, למרות הפסד במשחק הראשון. בסיבוב השני התמודדה הקבוצה מול הפיניקס סאנס, אך הופתעה והודחה בסוויפ 0–4 אף על פי שתוצאות כל המשחקים היו צמודות למדי.
2010/2011
עריכה
בדראפט ה-NBA לשנת 2010 הספרס בחרו את בחירתם הגבוהה ביותר מאז דאנקן שנבחר במקום הראשון בשנת 1997, ובחרו בבחירה ה-20 את הרוקי ג'יימס אנדרסון, אולם אנדרסון נפצע במהרה ונאלץ להחמיץ את מחציתה הראשונה של עונת 2010/2011. בפעם הראשונה מזה זמן רב הטריו המוביל של הקבוצה הצליח לשמור על פתיחת עונה נטולת פציעות, והודות לכך הספרס פתחו בצורה טובה את העונה והגיעו לערב חג המולד עם מאזן 4–25. ריצ'רד ג'פרסון, שעבר עונת התאקלמות לא פשוטה, אשר חתם על חוזה לשלוש עונות נוספות והתאמן בקיץ באופן אישי עם המאמן גרג פופוביץ', השתפר בצורה משמעותית בהשוואה לעונתו הראשונה בקבוצה. גורם משמעותי נוסף בהצלחת הקבוצה היה הסנטר הברזילאי טיאגו ספליטר, בחירת דראפט קודמת של הספרס, שנשאר מספר עונות בספרד בקבוצת טאו ויטוריה בטרם הצטרף לקבוצה. ספליטר, שהחמיץ עקב פציעה את אליפות העולם בכדורסל 2010 שהתקיימה בקיץ בטורקיה, שולב בהדרגה לתוך סגל הקבוצה על ידי פופוביץ' והצליח להתאים את משחקו לרמת המשחק היותר פיזית ב-NBA בהשוואה לאירופה. שחקן משמעותי נוסף שפופוביץ' שילב בהצלחה הוא הקלע גארי ניל, ששיחק מספר עונות באירופה לפני שהצליח לקבל חוזה בספרס והפתיע רבים ביכולת הטובה שהפגין במשחקו. לאורך כל העונה התמידו הספרס ביכולתם הטובה, ופופוביץ' קצר מחמאות רבות על השינוי הבולט שהקבוצה הפגינה. הקבוצה, שהתפרסמה בעבר בעיקר אודות להגנתה הטובה ומשחקה המסודר בהתקפה שהתבסס על שחקן הפנים טים דאנקן, החלה לשחק משחק יותר מהיר בהתקפה שהתבסס בעיקר על יכולתו של טוני פארקר לרוץ על המגרש ביעילות. עם סיום העונה סיימה הספרס במקום הראשון במערב עם מאזן של 21–61, והפתיעה רבים שהספידו את הקבוצה לאחר ההדחה המוקדמת בפלייאוף בעונה הקודמת, ועם העובדה שכוכבי הקבוצה דאנקן וג'ינובילי כבר היו בגיל מתקדם.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף התמודדה הקבוצה מול הממפיס גריזליס וכוכבה זאק רנדולף. רבים ציפו כי ממפיס, שאיבדו במהלך העונה את רודי גיי עקב פציעה, לא יהוו יריב משמעותי עבור הספרס. המשחק הראשון שהתקיים בטקסס התנהל בשליטה ברורה של קו הפנים של ממפיס, שקיבלו מראנדולף וממארק גאסול 49 נקודות במשותף ובסיומו יצאה ממפיס עם ניצחון צמוד 98–101. המשך הסדרה לא היה מוצלח יותר עבור הספרס, שלא הצליחו להתמודד על רנדולף שהוביל את הגריזליס לניצחון בשישה משחקים, כולל שיא פלייאוף אישי במשחק השישי והמכריע עם 31 נקודות. הפסד זה בסיבוב הראשון היה הפעם רביעית בלבד בהיסטוריית הליגה שקבוצה במקום הראשון מפסידה לקבוצה במקום השמיני.
2011/2012
עריכהלקראת עונת 2011/2012 הספרס לא ערכו שינויים רבים בסגל. השינוי המשמעותי ביותר היה טרייד במסגרתו נשלח הרכז המחליף יליד אינדיאנפוליס, ג'ורג' היל, לאינדיאנה פייסרס תמורת בחירה מספר 15 של דראפט 2011, קוואי לאונרד. העונה הסדירה נפתחה באיחור עקב השביתה עליה הכריזו בעלי הקבוצות. בתום דיונים ממושכים נפתחה העונה בסוף דצמבר וקוצרה ל-66 משחקים בעונה הסדירה. במהלך השביתה שיחקו מחוץ לארצות הברית טוני פארקר בוילרבאן, דני גרין בליובליאנה ודואן בלייר בסמארה הרוסית. הקבוצה החתימה את הרכז טי. ג'יי. פורד כרכז מחליף לטוני פארקר, אולם פורד, שעבר קריירה רוויות פציעות, נפצע פעם נוספת במהלך העונה והודיע על פרישה בגיל 28 בלבד. הספרס פתחו את העונה כשהם מנצחים בכל משחקיהם הביתיים ומפסידים בכל משחקי החוץ. אף על פי שג'ינובילי נפצע בשני אירועים שונים וגם טיאגו ספליטר החמיץ מספר משחקים הספרס נכנסו תוך זמן קצר לכושר והעפילו למקום הראשון במערב בעזרתם של דני גרין שהפתיע ביכולתו הטובה, הרוקי קוואי לאונרד שקיבל דקות רבות והמאמן פופוביץ' אף טען שהוא יכול להיות יורשו של שחקן ההגנה המצטיין ברוס בואן,[11] וגארי ניל. מעל כולם התבלט והנהיג טוני פארקר את המכונה המשומנת ובסיומה של העונה הצליחה הקבוצה להשיג את המאזן הטוב במערב בהקדימם את אוקלהומה סיטי ת'אנדר. בפלייאוף העפילה הקבוצה לגמר המערב, בו הפסידה 2–4 לאוקלהומה סיטי.
עונות 2012–2016
עריכהאת עונת 2012/2013 סיימה הספרס במקום השני במערב, אחרי אוקלהומה עם מאזן 24–58. בסיבוב הראשון הדיחו הספרס את לוס אנג'לס לייקרס בסוויפ 4–0, בחצי גמר המערב גברו הספרס על גולדן סטייט בתוצאה 2–4 ובגמר המערב הדיחו בסוויפ 0–4 את ממפיס גריזליס. בסדרת הגמר התמודדו הספרס מול מיאמי היט שסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון הכללי, אך הגיעה לסדרת הגמר אחרי סדרה צמודה בגמר המזרח מול אינדיאנה פייסרס. סדרת הגמר הייתה צמודה, כשעד למשחק השביעי לא הצליחה שום קבוצה לחבר שני ניצחונות רצופים. לספרס הייתה הזדמנות לזכות באליפות כשבמשחק השישי, במצב של 3–2 לזכותה בסדרה, הם הובילו בשלוש נקודות, חמש שניות לסיום, אך מאמנה בחר שלא לבצע עבירה. ריי אלן קלע שלשה שהשוותה את התוצאה והובילה להארכה שבה הפסידו הספרס. במשחק השביעי הפסידו הספרס במיאמי, וזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שלהם שהפסידו בסדרת גמר.
בעונת 2013/2014 זכתה סן אנטוניו ספרס בתואר האליפות החמישי שלה, לאחר שניצחה את מיאמי היט 1–4 בסדרת הגמר. בתואר ב-MVP של סדרת הגמר ב-NBA זכה קוואי לאונרד, שתרם 17.8 נקודות ב-61% מהשדה, 58% בזריקות לשלוש ו-6.4 ריבאונדים בממוצע למשחק.
את עונת 2014/2015 סיימה הספרס במקום השישי במערב עם מאזן של 27–55, והודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף, על ידי קבוצת לוס אנג'לס קליפרס שגברה עליה בסדרה 3–4. לקראת עונת 2015/2016 הצטרף לקבוצה למרכוס אולדרידג' מפורטלנד טרייל בלייזרס.
את עונת 2015/2016 סיימו הספרס במאזן של 67 ניצחונות מול 15 הפסדים בלבד, מאזן שיא למועדון. באותה עונה השוו את שיאה של בוסטון סלטיקס מעונת 1985\1986 עם מאזן ניצחונות ביתי של 1–40 (ההפסד הביתי היחיד היה לקבוצת גולדן סטייט ווריורס לקראת סיום העונה). למרות מאזן השיא סיימה הספרס את העונה הסדירה במקום השני במערב לאחר גולדן סטייט ווריורס שסיימה עם מאזן 9–73. בסיבוב הראשון של פלייאוף המערב התמודדו הספרס מול קבוצת ממפיס גריזליס, גברו עליהם 0–4 בסדרה ועלו לחצי גמר המערב מול קבוצת אוקלהומה סיטי ת'אנדר. בסדרת חצי הגמר הודחו הספרס במפתיע לאחר שהפסידו בתוצאה 2–4. בסיום העונה פרש דאנקן לאחר 19 עונות עם הספרס.
בהובלת קוואי לאונרד (2016–2018)
עריכהבעונת 2016/2017 סיימו הספרס במקום השני במערב, עם מאזן 61-21. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הקבוצה ניצחה 4–2 את ממפיס בקרב בין האחים גאסול. בחצי הגמר הם ניצחו 4–2 את הרוקטס, ובגמר המערב הקבוצה פגשה את גולדן סטייט. במשחק הראשון הספרס הובילו ב-25 נקודות וברבע השלישי קוואי לאונרד נפצע בעקבות צעד מעורר מחלוקת של זאזה פאצ'וליה. גולדן סטייט ניצחו במשחק בתוצאה 113–111, ובהמשך הסדרה התקשו הספרס בלי לאונרד והודחו בסוויפ.
מדי הקבוצה וסמלה
עריכהמאז הפכה לסן אנטוניו ספרס ב-1973 צבעי הקבוצה נקבעו לשחור, כסף ולבן. הלוגו המובהק עם המילה "Spurs" בפונט מיוחד עם הלוגו של הדורבן (המילה "דורבן" באנגלית היא "spur") הפך לסימן ההיכר של הקבוצה במשך שנים רבות. הלוגו ששילב את הצבעים ורוד, כתום וירוק-כחול היה בשימוש עד 2002 ובתחילת עונת 2002/2003 צורת הכתב שונתה מכיתוב ישר לקשתי.
הספרס תמיד לבשו מדים שחורים במשחקי החוץ ולבן במשחקי הבית מלבד בשנים 1973–1975 בליגת ה-ABA, כאשר המדים הביתיים היו תמיד בצבע כסף. עד עונת 1988/1989 מדי החוץ הכילו את הכיתוב "San Antonio" בחזית הגופייה בעוד במדים הביתיים הכיתוב אומץ ישירות מלוגו הקבוצה. בין השנים 1973–1982 הכיתוב במדי החוץ היה שחור עם עיטור כסוף. החל מעונת 1989/1990 מדי הקבוצה בבית ובחוץ הפכו לזהים כאשר הכיתוב נלקח גם במדי החוץ מהלוגו. שינוי זעיר שכלל תוספת של עיטור שחור למדי החוץ ולבן למדי הבית מעבר לעיטור הכסוף הקיים החל בעונת 2002/2003.
הספרס משתמשים בנעליים ובגרביים שחורים במשחקי החוץ ולבנים בבית. לעיתים במהלך העונה הקבוצה, בדומה לקבוצות אחרות ב-NBA, משתמשת במדים עם הכיתוב "Los Spurs" כמחווה לקהילה הלטינית בארצות הברית.
לוגואים
עריכה-
לוגו הקבוצה בין השנים 1967–1970 -
לוגו הקבוצה בין השנים 1970–1973 -
לוגו הקבוצה בין השנים 1973–1976 -
לוגו הקבוצה בין השנים 1976–1989 -
לוגו הקבוצה בין השנים 1989–2002 -
לוגו הקבוצה בין השנים 2002–2017 -
לוגו הקבוצה מאז שנת 2017
מאמני הקבוצה
עריכה- הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:
בליגת ה-ABA
עריכה| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| קליף הייגן | 1967–1970 | 199 | 109 | 90 | 0.548 | 15 | 7 | 8 | 0.467 | — |
| מקס ויליאמס | 1970 | 60 | 28 | 32 | 0.467 | 6 | 2 | 4 | 0.333 | — |
| ביל בלייקלי | 1970–1971 | 65 | 25 | 40 | 0.385 | 4 | 0 | 4 | 0.000 | — |
| טום ניסאלקי | 1971–1972 | 84 | 42 | 42 | 0.500 | 4 | 0 | 4 | 0.000 | זכייה בפרס מאמן העונה ב-ABA (1972) |
| בייב מקארתי | 1972–1973 | 72 | 24 | 48 | 0.333 | — | — | — | — | — |
| דייב בראון | 1973 | 12 | 4 | 8 | 0.333 | — | — | — | — | — |
| טום ניסאלקי (2) | 1973–1974 | 112 | 63 | 49 | 0.563 | 7 | 3 | 4 | 0.429 | — |
| בוב באס | 1974–1976 | 140 | 83 | 57 | 0.593 | 13 | 5 | 8 | 0.385 | — |
בליגת ה-NBA
עריכה| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| דאג מו | 1976–1980 | 312 | 177 | 135 | 0.567 | 22 | 9 | 13 | 0.409 | — |
| בוב באס (2) | 1980 | 16 | 8 | 8 | 0.500 | 3 | 1 | 2 | 0.333 | — |
| סטן אלבק | 1980–1983 | 246 | 153 | 93 | 0.622 | 27 | 13 | 14 | 0.481 | — |
| מוריס מקהון | 1983 | 31 | 11 | 20 | 0.355 | — | — | — | — | — |
| בוב באס (3) | 1983–1984 | 51 | 26 | 25 | 0.510 | — | — | — | — | — |
| קוטון פיטסימונס | 1984–1986 | 164 | 76 | 88 | 0.463 | 8 | 2 | 6 | 0.250 | — |
| בוב וייס | 1986–1988 | 164 | 59 | 105 | 0.360 | 3 | 0 | 3 | 0.000 | — |
| לארי בראון | 1988–1992 | 284 | 153 | 131 | 0.539 | 14 | 7 | 7 | 0.500 | — |
| בוב באס (4) | 1992 | 44 | 26 | 18 | 0.591 | 3 | 0 | 3 | 0.000 | — |
| ג'רי טרקניאן | 1992 | 20 | 9 | 11 | 0.450 | — | — | — | — | — |
| רקס יוז | 1992 | 1 | 1 | 0 | 1.000 | — | — | — | — | — |
| ג'ון לוקאס | 1992–1994 | 143 | 94 | 49 | 0.657 | 14 | 6 | 8 | 0.429 | — |
| בוב היל | 1994–1996 | 182 | 124 | 58 | 0.681 | 25 | 14 | 11 | 0.560 | — |
| גרג פופוביץ' | 1996–הווה | 2,209 | 1,388 | 821 | 0.628 | 284 | 170 | 114 | 0.599 | 5 זכיות באליפות ה-NBA (1999, 2003, 2005, 2007, 2014) 3 זכיות בפרס מאמן העונה ב-NBA (2003, 2012, 2014) |
מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)
עריכה| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| מקס ויליאמס | 1967–1971 | – |
| בוב ברינר | 1971–1973 | – |
| ג'ק אנקרסון | 1973–1974 | – |
| ג'ון בגזוס | 1974–1979 | – |
| בוב באס | 1979–1994 | זכייה בפרס מנהל העונה (1990) |
| גרג פופוביץ' | 1994–2002 | זכייה באליפות ה-NBA (1999) |
| אר. סי. ביופורד | 2002–2019 | 4 זכיות באליפות ה-NBA (2003, 2005, 2007, 2014) 2 זכיות בפרס מנהל העונה (2014, 2016) |
| בראיין רייט | 2019–הווה | – |
הישגים ופרסים
עריכהשיאים למשחק בודד
עריכה- חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.
נקודות: 71, דייוויד רובינסון מול לוס אנג'לס קליפרס, 24 באפריל 1994.
ריבאונדים: 32, דניס רודמן מול דאלאס מאבריקס, 22 בינואר 1994.
אסיסטים: 24, ג'ון לוקאס מול דנוור נאגטס, 15 באפריל 1984.
חטיפות: 11, לארי קינון מול קנזס סיטי קינגס, 26 בדצמבר 1976.
חסימות: 12, דייוויד רובינסון מול מינסוטה טימברוולבס, 23 בפברואר 1990.
שיאי קריירה בקבוצה
עריכה- הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[12]
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
פרסים אישיים
עריכה
מאמנים במשחק האולסטאר
|
|
שחקנים במשחק האולסטאר של ה-NBA
|
רוקי העונה ב-ABA
מאמן השנה ב-ABA
מנהל השנה ב-ABA
MVP של משחק האולסטאר של ה-ABA
חמישיית העונה הראשונה ב-ABA
חמישיית העונה השנייה ב-ABA
חמישיית הרוקיז ב-ABA
שחקנים במשחק האולסטאר של ה-ABA
|
שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות
עריכה| מספר | שחקן | עמדה | שנים בקבוצה | שנת הפרשה |
|---|---|---|---|---|
| 00 | ג'וני מור | רכז | 1980–1988, 1989–1990 | 1998 |
| 6 | אייברי ג'ונסון | רכז | 1991, 1992–1993, 1994–2001 | 2007 |
| 9 | טוני פארקר | רכז | 2001–2018 | 2019 |
| 12 | ברוס בואן | סמול פורוורד | 2001–2009 | 2012 |
| 13 | ג'יימס סיילאס | רכז | 1972–1981 | 1984 |
| 20 | מאנו ג'ינובילי | קלע | 2002–2018 | 2019 |
| 21 | טים דאנקן | פאוור פורוורד, סנטר | 1997–2016 | 2016 |
| 32 | שון אליוט | סמול פורוורד | 1989–1993, 1994–2001 | 2005 |
| 44 | ג'ורג' גרווין | קלע, סמול פורוורד | 1974–1985 | 1987 |
| 50 | דייוויד רובינסון | סנטר | 1989–2003 | 2003 |
סן אנטוניו ספרס
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא
עודכן בתאריך: 30 באוקטובר 2024 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סן אנטוניו ספרס (באנגלית)
סן אנטוניו ספרס, ברשת החברתית פייסבוק
סן אנטוניו ספרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סן אנטוניו ספרס, ברשת החברתית אינסטגרם
סן אנטוניו ספרס, ברשת החברתית טיקטוק
סן אנטוניו ספרס, סרטונים בערוץ היוטיוב- סן אנטוניו ספרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ http://www.thecarveracademy.org/page.cfm
- ^ George Gervin Youth Center
- ^ San Antonio Spurs News, Schedule, Players, Scores, Stats, history... @ Spursportal
- ^ 2002-03 San Antonio Spurs Schedule and Results | Basketball-Reference.com
- ^ "Spurs ABA History". Remembertheaba.com. נבדק ב-21 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ בספרו "רע כמו שאני רוצה להיות" מותח רודמן ביקורת על תפקודו של רובינסון ברגעים המכריעים
- ^ הורי עשה זאת שוב, הספרס ניצחו בדטרויט
- ^ דאלאס העיפה את האלופה סן-אנטוניו
- ^ טוטו ווינר, ליגה, תוצאות כדורגל משחקים | סן אנטוניו ספרס: מעשה אבות סימן לבנים | Liga.co.il
- ^ ערן סורוקה, אנטוניו מקדייס מצטרף לסן אנטוניו, באתר nrg, 9 ביולי 2009
- ^ http://www.hoops.co.il/index.asp?page=ViewNews&id=1005
- ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com